היא התיישבה על קצה הכסא, נעה באי נוחות ולחשה, "אני מיכל (שם בדוי), הגעתי בזמן, נכון?" הייתה זו פגישה ראשונה מתוך עשרות מאז ועד היום.
זה היה בערך לפני כעשר שנים. עבדתי בזמנו במשרד של חנה קורן ושום דבר ממה שחנה סיפרה לי לא הכין אותי למפגש עם מיכל. בת 31. קטנה, כמעט שקופה, רועדת כעלה נידף ברוח, מדויקת. מדויקת במילים שבוחרת, מדויקת במראה שלה. לימים הסתבר שהדיוק בהתאמת הצבעים, סוגי הבדים, מתחיל מהשכבה האינטימית ביותר ועד לחיצונית. הכול מותאם לכול ואם אין התאמה… שעות ילכו לאיבוד, עבודה לא תתבצע, פגישה לא תתקיים. העיסוק האובססיבי במראה החיצוני, תואם את האובססיביות שהיא בסיס קיומה כמעט, בכל תחום.
האבחונים מהילדות מדברים על אנורקסיה, הפרעת אישיות גבולות כנראה ועוד.
כתבי היד ודוגמאות הציורים מתקופת הילדות, מספרים סיפור נוסף. זה שלא היה לו במשך כל כך הרבה שנים, ביטוי מילולי.
מיכל ביקשה עזרה. היא כבר מטופלת על ידי פסיכיאטרית ופסיכולוגית, נכנסת ויוצאת מבתי חולים מאז תקופת ילדותה. היא חשה אבודה, מרגישה שאינה מקבלת את העזרה לה היא זקוקה כל כך. "עזרה במה בדיוק?" אני שואלת, יודעת שקטונתי. אין לי כל הכשרה או ניסיון בתחום הטיפולי, שום מפגש עם אנורקסיה עד לאותֹו היום. אני גרפולוגית במקצועי, ובנקודת הזמן בה נפגשתי עם מיכל, עדיין גרפולוגית צעירה יחסית וחסרת ניסיון.
"אני חייבת שתעזרי לי. חנה אמרה שאת יכולה לעזור לי," היא מתעקשת בלחישה שבקושי נשמעת, עיניה עדיין מביטות אל השטיח הפרוס מתחת לכפות רגליה.
המסע שלנו התחיל בפגישה ההיא ונמשך לסירוגין עד עצם היום הזה. לאורך כל הדרך המטפלים המוסמכים תמיד היו מעורבים – תנאי שהצבתי כבר בפגישה הראשונה עם מיכל.
במהלך השנים, הלכו ונאספו אצלי מאות ואולי אלפי דוגמאות של כתבי ידה. בתחילת הדרך היא רק מנתה. דפים שלמים מלאים בימי השבוע, בחודשי השנה העברית או הלועזית, גרמי שמיים, מזלות. לאט, לאט, לבקשתי, היא מוסיפה גם טקסטים. אלו מתמקדים בעיקר ב"חטאיה": "היום הייתי ילדה רעה ואכלתי ארבעה גרגרי אפונה במקום שלושה…" אם טעתה בכתיבה של מילה כלשהי, לא מחקה אלא ציינה לידה "טעות" ורשמה מחדש את האיות הנכון.
לאורך השנים היא ביקשה באמת ובתמים להבין מהו המקור לכול מה שעבר ועוד עובר עליה, אך מעולם לא הסכימה להתבונן ישירות אל תוך עצמה. רק דיברה מסביב וסחור, סחור וכך גם אני. מיכל התחננה שאבטא במילים את מה שאני חושבת שקרה לה בילדות ואני סירבתי. זו היא שצריכה להגיד את זה והיא יודעת. היא לא שכחה.
לימים אביה של מיכל חלה מאוד. אותו האב שבעת היותו מחוץ לחדרה היא לא נשמה וישבה צפודה על מיטתה, לוקחת על עצמה את האחריות. לאחר מותו היתה זו היא שביקשה סליחה ממנו (ציור מצורף בהמשך). זה לא הוא. זו אני. ילדה קטנה שכבר מגיל 7 עם הפרעות אכילה. שמבקשת אישור שקיומה מורגש על ידי מישהו.
אנחנו קובעות שננסה גרפו-תראפיה ובזכות שיטת הטיפול הזו, אני צוללת עמוק אל תוך התחום ולומדת אותו באופן רציני יותר מכפי שעשיתי בעבר. לאחר מספר פגישות אני מבינה שמאמציי לשווא. הצורך העמוק אצל מיכל לרצות ולייצר "תוצאות," עולה על רצונה להשתנות.
אף על פי כן, מיכל עברה איתי כברת דרך ארוכה לאורך השנים. רשמנו הישגים מרשימים בתחומים שונים ופעוטים באחרים. ככל שהלכתי והתקדמתי בלימודי ועיסוקי בתחום האניאגרם כך הגענו רחוק יותר. נכון להיום היא בהריון מתקדם (ללא זוגיות צמודה אלא בהסדר עם בן זוג להורות בלבד). את ההודעה על כך קיבלתי בטלפון נרגש לפני כחודשיים, אחרי קרוב לשנה וחצי שלא נפגשנו.
ההתלבטות שלי כגרפולוגית לאורך כל הדרך הייתה "עד היכן". פתרתי אותה בהתעקשות על קשר עם הגורמים המטפלים הקבועים והמוסמכים, בהתייעצויות עם מטפלת מקצועית חיצונית עם התמחות בתחום והקשבה ואימון מבלי לגלוש לתחום טיפולי.
אעיר שגרפו-תראפיה, אשר עשויה להיות יעילה במקרים מסוימים, במקרה של מיכל, היתה חסרת תועלת. האניאגרם כשיטת אימון אישי, היה יעיל ביותר. בזכותו הצלחנו להתגבר על חלק מהאובססיות או לפחות לשלוט בהן.
עכשיו אני ממתינה בקוצר רוח לטלפון שיבשר על הלידה, מניחה שצפויה תקופה חדשה מרגשת שמקפלת בתוכה קשיים והתמודדות עם תכנים חדשים / ישנים, שיעלו בעוצמה שלא הכירה.
כגרפולוגית ומאמנת אניאגרם – חוויתי ללא כל ספק ההתמודדות ארוכת השנים, המרתקת והמאתגרת ביותר.
העליתי עבורכם תיאור מקרה בתמצות רב לצורך לימוד והתוודעות עם מחלת האנורקסיה, והתכנים העמוקים שלה כפי שהם באים לידי ביטוי לא רק במהלך הטיפול בה, אלא גם דרך דוגמאות כתב וציורים פרי עטה של מיכל אותם ניתן לראות להלן. בכולם, לצד היצירתיות הרבה והכישרון הרב, ניצבות תמונות כתב מופרעות. הארגון נע בין צמצום מוחלט עד לכדי השתלטות מוחלטת, בין אוורור בוהק להשחרות מעיקות. האזור האמצעי בכתב כמעט ואינו קיים, בעוד הפרשי האורך מופרזים וחסרי פרופורציות – כבורחים מהמרכז על משמעויותיו הגרפולוגיות. בעוד שבציוריה רק ה"אמצע" קיים.
להלן מספר דוגמאות מייצגות מאלה שנאספו אצלי במשך המפגשים שלי עם מיכל:
דוגמא א'
כאן ניתן לראות דוגמא של ספירת חודשים עבריים אחת מיני מאות דפים מתוארכים ומתוזמנים. בכל דף ספירה שונה: חודשים עבריים, לועזיים, ימים, כוכבי השמיים, מזלות וכל העולה על הדעת. מדובר בהגדלה: הקטע הזה, במקור, תופס 1/3 מאורך הדף ומחצית מרוחב דף רגיל. א.אמצע מזערי, הפרשים אורכיים מוגזמים, רווחים מוגזמים בין שורות, קו חלש, רועד, אטום, חוטי, חתימה לא קריאה, נקודות מדויקות. במספרים בלבד: הטעמה צונפת כונסת.
דוגמאות ב' + ג
אלה הן הקטנות של דף מלא. בציורים חבויים מסרים. הבולט בהם: אני עצובה. הסימונים באדום –תוספת שלי.
מהציור הזה ואילך התחלתי לקבל דוגמאות נוספות של כתבים מוסווים בתוך ציורים.
בדף הבא, מופיע הציור שציירה אחרי מות האב. היא מבקשת סליחה ממנו על שלא הצליחה לטפל בו בזמן מחלתו. העבר – כבר לא רלוונטי. מה שהיה – "נשכח". שימו לב שבכל הציורים המוטיבים החוזרים – השחרות, תמונת ארגון מופרעת, ייחודית, שכבות מופרדות וסגורות היטב. בציור לאב סימנתי את המילה "אבא" את שאר עבודת הבלשות אני משאירה לכם.
דוגמא ד' להלן מכתב שכתבה לי, אחד מיני רבים. הציור הופך לכתב. הכתב הופך לציור, שום דבר אינו מועבר בצורה ישירה, הבריחה – אולטימטיבית. ההדחקה – כביכול מלאה אבל בפועל – אינה יעילה.