מתוך שיחות עם קולגות, הגעתי למסקנה שיש חוסר תאום תיאורטי ופרקטי בהבנת ארבעת התפקודים הפסיכולוגיים שהציג יונג בפרשנות הגרפולוגית. במאמר קצר זה אנסה להציג את עיקרי הדברים שפיתח הגרפולוג ישראל אודם בספריו: "כתב יד ואישיות" ו"כתב יד ופסיכודינמיקה". כמובן שהמחלוקת בין הגרפולוגים ממשיכה להיות פתוחה לפולמוס המשכי. לטענתי, כל עוד מתעלמים מגוף ידע גרפולוגי שהוגה דעות יצר, ההיסטוריה של האידיאות משכיחה אותו. לסירוגין אם הוא מובן לא נכון ומעוותים את דבריו, גם כן ההיסטוריה של האידיאות מקבלת תפנית שאיננה תואמת את כוונת המחבר. אך אלו פני הדברים בתולדות האידיאות המתאפיינים בפרשנות הרמנויטית מדור לדור. הפרדיגמות המקצועיות משתנות בהתאם לפרשנות של כל דור. במאמר זה אני מנסה להחזיר "עטרה ליושנה" על מנת לאפשר לגרפולוגים הוותיקים ובמיוחד לצעירים לא להחמיץ את גוף הידע העשיר שהציג אודם על אודות פרשנות ארבעת התפקודים הפסיכולוגיים על-פי יונג.
ארבעת התפקודים הפסיכולוגיים שמציג יונג הינם: החשיבה, ההרגשה, החישה והאינטואיציה. הקורלט הגרפולוגי לארבעת תפקודים אלו הם כדלהלן: החשיבה מתאפיינת בקמר, ההרגשה בקער, החישה בקו ישר והאינטואיציה בקו חוטי. נשאלת השאלה מדוע?
קו ישר מתפרש בעקבות ההבנה הקינסטתית וההבנה הגרפו-דינמית כתנועה החלטית (בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד). קו ישר מתפרש כנחישות, תקיפות, החלטיות, סמכותיות. מנגד, הוא עלול להתפרש באופן נגטיבי כנטייה לדוגמטיות ואף פנטיות, כתוקפנות, כנוקשות וכו'.
קו חוטי, אשר עומד בניגוד גמור לקו הישר (אודם מכנה אותו בספרו "האדם וכתב ידו" כקו "מומס") מתאפיין מבחינה קינסטתית וגרפו-דינמית כקו אמורפי- חסר צורה. הקו החוטי מתפרש באופן מנוגד לקו הישר בחוסר נחישות, חוסר תקיפות, גמישות דיפלומטית, פשרנות, חוסר עמדה וחוסר דעה תקיפה. כמו כן, בניגוד לקו הישר המתאפיין מבחינה קוגניטיבית בדעתנות דוגמטית, הרי שהקו החוטי מתאפיין כמו תנועת גל אשר מחלחלת מבעד לחומות ומגיעה למחוזות בקו לא ישר, כלומר באינטואיציה. באופן שלילי הוא עלול להתפרש כאינטואיציה דלת-תכנים, רפיון, הססנות, כניעות.
קו קעור מתאפיין מבחינה קינסטתית וגרפו-דינמית בכיווץ האצבעות לתוך כף היד (בתהליך הכתיבה). הכיווץ גורם להנאה מכיוון שהוא כיווץ מוטורי מקל. הקער מתפרש מבחינה סימבולית כקערה שאפשר לשים ולהוציא דברים ובפרשנות מטאפורית כפתיחות למו"מ של תן וקח. הקער מתאפיין במהותו כביטוי למימד הרגשי והאמפתי של פתיחות האדם לזולת ביחסי אני-אתה בשפה הבובריאנית.
לעומתו, הקו הקמור איננו מתבצע מבחינה גרפו-דינמית בהקלה אלא מצריך מאמץ מוטורי של תנועת האצבעות בצורה יותר מתוחה וכפויה. הפרשנות מנוגדת למומנט הרגשי ומתאפיינת במאמץ חשיבתי "להקיף" נושא מסוים על צדדיו השונים. עד כאן פתיחת הדברים בתמצית טלגרפית.
החידוש המשמעותי שאודם הציג הוא בכך שפרשנות ארבעת צורות הקו מקבלת פרשנות דיפרנציאלית אם הוא מופיע באזור העילי של הכתב או באזור האמצעי או בתחתי. למשל נ' קעורה מייצגת את ההיבט של פתיחות ליבידינלית לעומת נ' קמורה המתפרשת כניסיון לבלום את הדחפים היצריים. נ' בקו ישר מתפרשת כמצוקה ותחושת תסכול בתחום היצרי ו-נ' חוטית מתאפיינת כרפיון ליבידינלי עד כדי אימפוטנציה. זה באשר לאזור התחתי.
באשר לאזור העילי, ל' קמורה מתפרשת בניסיון חשיבתי להקיף כל נושא על כל צדדיו. ל' ישרה מתפרשת כחשיבה דוגמטית ואף פנטית. ל' קעורה שהיא תחליף לקמר התקני, מלמדת שהאדם עמוס ברגשות חמים בצד האידאי. ל' חוטית מייצגת חשיבה אינטואיטיבית מפותחת.
באזור האמצעי, ת' קעורה מייצגת יחסי אני-אתה פתוחים למו"מ רגשי כנה. ת' קמורה חסימה רגשית ביחסי אני-אתה עם נטייה להסתרות או הגנתיות. ת' ישרה מייצגת את המעבר מיחסי אני-אתה ליחסי אני-לז (בז'רגון של בובר) לאמור יחסים תועלתניים, תקיפים וקשוחים. ת' חוטית מייצגת יחסי אני-חוץ באופן פשרני וכנוע ו/או מתוחכם ודיפלומטי.
אודם, על פי משנתו של יונג, איננו מסתפק בכך אלא מעשיר את הפרשנות על בסיס הווקטורים של מוחצנות מול מופנמות. התמונה הפרשנית מתעשרת במכפלה של שמונה (קמר, קער, ישר וחוטי- מוחצן או מופנם) ובמכפלה של שלוש (אזור עילי, אמצעי ותחתי). אודם מציג דוגמאות של כתבי יד באופן מפורט על כל פרשנות ייחודית. לכן, הקורא יכול לצפות בדוגמאות הממחישות את הפרשנות הפסיכולוגית.
אודם, ביחס לגרפולוגים שקדמו לו, חידש את הפרשנות של ארבעת התפקודים של יונג על בסיס האזור העילי, אמצעי ותחתי, דבר שלא הוצג בספרות הגרפולוגית העוסקת במשנתו של יונג. כמו כן, הוא הרחיב את הפרשנות העוסקת "בתחליפים" בין התקן לבין צורת קו החורגת מן התקן (למשל התקן של האות ל' הוא קמר וכל היתר: קו ישר, קעור או חוטי, הם תחליפים).
עד כאן, ניסיתי להציג לגרפולוגים, גם הוותיקים וגם הצעירים, את אבן היסוד החשובה בפרשנות של משנתו החלקית של יונג על בסיס הגרפולוגיה, דבר שמקנה לגרפולוג מידע עשיר על אודות הכותב לא רק בהיבט הקוגניטיבי אלא גם בהיבטים פסיכולוגיים נוספים כגון רגשות, יחסי אנוש והיצרים.
יגאל ורדי, 29.8.17