גבריות / נשיות – אנג'ליקה ברנס

תגובה גרפית על סטריאוטיפים ומשברי זהות

תרגום מגרמנית: יהושע שפיר

הרצאה שנישאה בקונגרס לגרפולוגיה בציריך, 20-19 באוקטובר 2000

  • הערה: בשל ריבוי הדוגמאות, לא הצלחנו להעלות אותן בגוף המאמר.

        מי שמעוניין יוכל לקבל אותן במייל בפניה למזכירות האגודה.

 

  1. מבוא

 

מדוע נבחר לדיון דווקא נושא ה"גבריות/נשיות", שביטויו בכתב היד יכול להוביל למסקנה של משברי זהות? ברקע לבחירתי ניצב מכלול הידע על הסבל הרב והאינסופי בעולמנו, המיוחס למושג הגבריות והנשיות. עבורנו, הפסיכולוגים, בעייתיות זו אינה בגדר חידוש. הניסיון המדעי המצטבר מראה שאין אמת בהסתכלות סטריאוטיפית. אולם די במבט יומי במדיה כדי לקבוע שאנו רחוקים מרחק רב מהמצב האידיאלי בו גברים ונשים רואים עצמם כשותפים, או ליתר דיוק, רואים עצמם באופן מודע האחד כחלק של רעהו ומקובל על ידו.

נחסוך מעצמנו דוגמאות היסטוריות או עכשוויות, המציגות גורמים מערערים נוספים ביחסים שבין הגבר לאישה, ונשאל במקום זאת: "מהן הסיבות הנוספות לנושא דיון זה היום?" בינואר 2000 הובעה בכתבה עיתונאית, על ידי מקור בעל מוניטין, תרעומת על הגרפולוגים על כך שהבעייתיות המיגדרית לא היוותה עבורם אף פעם נושא נכבד ולא תפסה את מקומה הראוי בספרי לימוד הגרפולוגיה. יתרה מזו, נטען שגם אנו נפלנו לעיתים מזומנות קורבן לתפיסותינו הסטריאוטיפיות ואף נתנו להן ביטוי בחוות הדעת שלנו.

 

  1. סטריאוטיפים: "גבריות" ו"נשיות"

 

אני פותחת בהיבט זה משום שהוא מעניין אותנו כיום רק באופן חלקי. אני יוצאת מתוך הנחה, שאנו כגרפולוגים שואפים, במידת האפשר, לאובייקטיביות ויודעים זה מכבר שהמקום הראוי לסיפורים אודות הגבר והאישה הטיפוסיים הוא בספרי האגדות. למרות זאת, עלינו להודות בכך, וגם כל המזמין מאתנו חוות דעת חייב להבין, שאנו, הגרפולוגים, הננו תוצר של תקופתנו ולכן לא נשתחרר אף פעם לחלוטין מקלישאות שהפנמנו מאז ילדותנו.

אולם, לא יזיק אם נהרהר מידי פעם באופן ביקורתי. הכוונה בעיקר למצבים בהם נדרשת חוות דעת על אדם ונראה שיש לכותב בעיה בתפקידו כגבר או לכותבת בעיה בתפקידה כאישה. בעייתיות זו הופכת לאקטואלית בשעה שגברים או נשים מגישים את מועמדותם למשרות, שבאופן מסורתי מיועדות לבן המין השני. בהזדמנויות אלה טוב היה אילו בדקנו את ההנמקות שלנו, על מנת להיווכח היכן ניצבים אנו עם השקפותינו המודעות, או שמא המודחקות, בנושא "גבריות/נשיות".

לעומת זאת, אינני תומכת בהצעה שהועלתה באותה כתבה בעיתון, האומרת שיש להקפיד על כך שלא יצוין מינו של הנבדק  בכדי למנוע הבעת דעות שיש בהן כדי להפלות בין גברים לנשים בהקשר למשרות ספציפיות. אם אנו כגרפולוגים איננו מסוגלים להתיחס באחריות למידע אודות המגדר של כותב זה או אחר, הרי ניתן לפסול אותנו גם בגין כל נושא אחר.

בהנחה שהגרפולוגים רואים באופן קונסטרוקטיבי את הבעייתיות של חלוקת התפקידים הגבריים/נשיים ביחס לעצמם ולאחרים, נותרנו בעצם עדיין עם הקשיים העיקריים:

  • כיצד ניכרים כביכול "גבריות" או כביכול  "נשיות" בכתבי יד, כלומר –  שני האלמנטים             גם יחד בכתבי יד של נשים וגברים?
  • כיצד מסתדרים עם כך הכותבים מבחינה פסיכולוגית?
  • כיצד באה לידי ביטוי בכתב אי קבלה, חלקית או מלאה, של הזהות המינית?
  • מה הקשר בין כישורים חברתיים לנושא שלנו?
  • האם בשולי שאלות אלו טמונות מלכודות מסוכנות שאנו כגרפולוגים עלולים ליפול לתוכן? לדוגמא – גברים בעלי כתבי יד "רכים" לכאורה, שבשל פיצוי ודגם כוזב של ה"תפקיד" מתנהגים בעריצות?

 

בספרות הצרפתית של העת האחרונה נודעו כתבי יד אלה כ"כתבי יד מביכים" (échitures déconçertante). לאחר שנעשה הכרות קצרה עם אופן חשיבתו של אדולף הנצה (Adolf Henze), יעמדו במרכז סקירתי המושגים  אנימה  ו-אנימוס, בהם השתמש בעיקר ק.ג. יונג, היות ומאחוריהם מסתתר פולמוס שקשור מאוד למטרותינו.

 

  1. אדולף הנצה (Adolf Henze): כתב יד של גבר ואשה

 

בכדי להקל על עצמנו, אנו נוהגים להשתמש בביטויים שמן הראוי היה בעצם להימנע מהם. שייכות לכך שאלות כגון: מה אנו מבינים כ"גברי" טיפוסי? מה אנו מבינים כ"נשי" טיפוסי? וכיצד  ניתן ליישם תכונות אלה לבחינה הגרפולוגית?

נפתח באחד מחלוצי הגרפולוגיה, אדולף הנצה (Adolf Henze). תשומת לבי למפענח כתבי יד זה הוסבה תחילה על ידי היינריך פפנה (Heinrich Pfanne) ולאחרונה שוב באמצעות ספרו של יוסף זיילר מלאווטר עד מישון (Joseph Seiler, De Lavater á Michon). כבר בשנת 1861 כתב הנצה את המשפטים הבאים בספרו "תורת הכירוגרמטומנטיה": "הגבר מתבטא בתבונתו והאישה באמצעות לבה. הגבר הוא המערכת השרירית האישה היא המערכת העצבית. כתבי היד של נשים רכים ועדינים ואילו של הגברים מוצקים וקשים" ואחר כך הוא ממשיך בעמודים 108-107 במשפט מדהים לגבי אותה תקופה:  "ובכן, בהחלט תיתכן גם אפשרות שהגבר יהיה נשי והאישה תהיה גברית. במקרה זה יהיה כתב ידו של הגבר 'נשי' ואילו כתב ידה של האישה יהיה 'גברי". הדוגמאות הגרפיות של הנצה הן פחות לטעמי ונראה שהקורא לא יוכל להבין מהן את הבעייתיות שלנו מנקודת הראות של כתב היד. על כן, נעשה קפיצת דרך גדולה בזמן למוניק ג'נטי (Monique Genty) מצרפת, שדנה בהרחבה בנושא שלנו בספרה משנת 1995 ארכיטיפים יונגיאניים וכתבי יד מביכים ((Archétypes jungiens et écritures déconçertantes.

 

  1. יונג – אנימוס ואנימה, מעובד על ידי מוניק ג'נטי

 

כבר מתיאורי המיתוסים של אפלטון, לפני כ – 2600 שנה, ניתן היה להיווכח כי האלמנט המאחד בין גבר לאישה, ולא רק זה המפריד ביניהם, מעסיק כבר זמן רב את  האדם. בספרו המשתה מתאר אפלטון תופעות אָנדרוגניות, דהיינו ישויות גבריות-נשיות בעלות ארבעה זוגות איברים ופנים כפולות, תופעה המורה שבמקור היו הגבר והאישה ישות אחת. כיום מדובר באופן מפוכח יותר ב- 23 זוגות כרומוזומים, כשכרומוזום X מבליט את המשותף ואילו כרומוזום Y מבליט את השונה.

נשוב לאפלטון: לאותם יצורים כפולים ייחסו עוצמה, קסם אישי וגאווה במידה כה מרובה, עד שהעלו את קנאתו של זאוס עצמו והוא הביא לקצם הקרוב של מתחריו. מכת חרב אדירה, שבוצעה על ידי האדיר שבאלים, שמה קץ לחיבור שבין גבר לאישה ומכאן ואילך הפכו לשניים! הדבר שנרצה לזכור מסיפור זה הוא הכוח שנבע מאותה ישות מאוחדת וההחלשה היחסית של הגבר והאישה מאז הפרדתם.

לא לשווא טוען יונג שלתהליך ההתהוות העצמית יש להכניס ולהעמיד לרשות המודע האישי תכנים קולקטיביים בלתי מודעים רבים ככל האפשר. רק כך ניתן לפתח בהדרגה את הבשלות הנפשית כמכלול. לתכנים נפשיים אלה, הגנוזים בקרבנו ואשר יש להביאם אל המודע ולעשות בהם שימוש, שייכים חלקים לא מבוטלים מחוויותיו ומהתנהגויותיו של בן המין השני. נכלל בכך מתן היתר למשותף ובו זמנית גם לשונה, בהכרת האנימה כחלק הנשי שבגבר ובהכרת האנימוס כחלק הגברי שבאשה. עם השלמת האינטגרציה החלקית של הצד הנגדי והפיכתו לטבעי ביחסים ההדדיים, לא נהיה רחוקים מאיזון נפשי ומעוצמה. המסכות יפלו ושני המינים לא יאלצו עוד "לשחק תפקיד" האחד כלפי רעהו. הגבר רשאי יהיה להיות ותרן ומלא רגש ולאישה יוּתר לחשוב ולהנהיג. כפי שהזכרתי בראשית דברי, נראית הדרישה היונגיאנית לחוות במודע את חלקו של בן המין השני שבקרבנו, כמובנת מאליה. עם זאת, אין צורך להרחיק לכת עד לאפגניסטן כדי להיווכח שהמצב אינו כזה. גם אצלנו נעשות פעולות שונות המדגישות את ההפרדה המוחלטת בין גבר לאישה. לכן כדאי  שנעקוב אחר נושא זה מההיבט הגרפולוגי.

למען אותם הקוראים שאינם מצויים במשנתו של יונג, אחזור על ארבע צורות התפקוד העיקריות הקיימות באדם ומנוגדות קוטבית זו לזו: החשיבה, הרגש, האינטואיציה והחישה. יש לזקוף בעיקר לזכותה של אניה טאייר (Anja Teillard), תלמידתו של יונג, את עיבודן של ארבע צורות התפקוד לאפיונים גרפולוגיים (טבלה 1). במקומות הנוגעים בדבר יוסבר כיצד צורת תפקוד יונגיאנית זו או אחרת רלוונטית לנושא שלנו.

 

 

טבלה 1
אפיוני כתב לתפקודים היונגיאניים לפי א. טאייר ו-ק. קולו

 

…החשיבה

 

"הליך של הקשרים הגיוניים וחוקיים ועיגונם במושגים":

צורות ברורות, פשוטות ומפושטות, כתב בינוני עד קטן, עדין, ארגון טוב, חיבורים הגיוניים, כתב מתקדם, שיפודים מסיימים בלחץ, אזור תחתון לא מפותח, אות-רבתי טיפוגרפית, חתימה פשוטה ולא יומרנית.

הרגש

 

"שיפוט בהתאם לקטגוריות כמו חשק/חוסר חשק, מוצא חן/לא מוצא חן וכיו"ב":

צורות גדולות, רחבות וקריאות, תנועה מרחיבה וכובשת מרחב, קערות או קערות-זווית, זווית כתיבה חדה ללא שינויי כיוון.

האינטואיציה

 

"תפיסה מעבר לנתון במציאות":

כתב קליל ובעל רטט עדין, לא מאד קריא, אוורירי, קישור חלקי, חיבורים הגיוניים, רווח אות גדול למדי ומפושט, אזור תחתון בצורת V מעוגלת, חוסר סדירות.

החישה

 

"תפיסת הנתון במציאות":

כתב בינוני עד גדול, קו בצקי, לעיתים מוכתם, זווית כתיבה חדה, כתב צפוף וכבד, אותיות צמודות ביציבות לבסיס השורה, אזור תחתון שליט.

 

 

  1. הגבר והאנימה שלו

 

מספר מילים על האנימה: לפי תפיסתו של יונג, האנימה היא הארכיטיפ של המהות הנשית שהגבר נושא בתוכו. תמונה זו שעברה גלגולים רבים, מאחדת בתוכה פנים רבות, מודעות ובלתי מודעות. בדרך כלל מגולמת בארכיטיפ האנימה האם, כדמות הנשית אליה יש לגבר קשר ראשוני. אנימה מייצגת ארוס ויכולת לתרום לביסוסם ולאחדותם של יחסים הדדיים. אנימה משמעותה רגש ובאמצעותה יכולת לאמוד ולהעריך באופן החלטי ובלתי-מובחן (אירוע כלשהו, חפץ או אדם נחווים פשוטו כמשמעו כטוב או רע, יפה או מכוער, נעים או בלתי נעים). באנימה נכללות גם איכויות כמו יצירתיות, פתיחות ואינטואיציה. כלומר תכונות שנדרשות כיום לא רק בתחום התרבותי  אלא גם בעולם העסקים.

בידי הגבר נתונות שלוש אפשרויות כיצד לנהוג עם האנימה שבתוכו, המורכבת – כפי שציינו – בעיקר מפונקציות הרגש והאינטואיציה. הוא יכול:

 

א. להזדהות עמה

ב. להדחיק אותה

ג. להכליל אותה

 

 

 

א.          הזדהות עם האנימה ומשבר זהות אפשרי

 

כפי שמעלה חקר-מקרים בנושא, עשויים יחסים שנתפסים כחיוביים בין אם לבנה, הכרוכים בהתנהגות שיש עמה התנהגות של הגנת יתר או שתלטנות, לגרום להזדהות הבן עם האנימה, כלומר – להזדהות עם התכנים הנשיים של הבלתי מודע. קשר הדוק זה עם האם, שנובע לעיתים לא רחוקות מהעדרו הפיסי או הנפשי של האב, מוביל לרגישות יתר ומונע התפתחות טיפוסית הולמת של תכונות שנתפסות כגבריות. יש לשייך לכך התנהגויות כמו קשיים בקיום המטלות הבלתי נעימות והקשות בחיים ועם הבטחת הקיום העצמי.

בתכונות נוספות, שהן לכאורה גבריות טיפוסיות, נעסוק בפרק הדן באנימה המודחקת.

התבוננות בכתבי יד, בהקשרם להזדהות עם האנימה, תפגיש אותנו עם שתי קבוצות:

בקבוצה הראשונה נבחין (תמונה 1 ו-2):

  • כתב מלא, אותיות כובשות-מרחב, צורות עגולות ונפוחות.
  • צורות עקמומיות, כסימן לחוסר בגרות ולתלותיות.

 

תמונה 1

דוגמאות כתבי יד של גברים בעלי הזדהות עם האנימה.

 

תמונה 2

דוגמאות כתבי יד של גבר בעל נטייה להזדהות עם האנימה.

בחלק העליון – רישום של הערה, בחלק התחתון הכתב הרשמי של אותו הכותב.

במרכז – חלק מהחתימה – “Oss”.

השמות בתמונות 2 ו – 3 דמיוניים.

 

לדבריה של מוניק ג'נטי (Monique Genty), הגורם המביך בכתבי יד אלה élément) déconçertant), הוא העובדה שעל פי רוב מקובל לראותם ככתב ידן של נשים או נערות. בקורות חייהם של אותם הכותבים אנו פוגשים לרוב בהתנהגות תלותית ואגוצנטרית, שמובילה למשברים במערכות היחסים שלהם.

 

בקבוצה השניה של כתבי יד, בהם מזדהה הכותב עם האנימה שלו, ניתן להבחין בדוגמאות שיש בהן סימנים של חולשה, חוסר בשלות, מעצורים, נסיגה, חוסר שווי משקל או אינפנטיליות. בצורה ובארגון המרחב נמצא, לדוגמא:

–  הטקסט צמוד ברובו למחצית השמאלית של הדף.

–  צורות נסגניות (רגרסיביות) בעיקר באזור התחתון.

–  יתכן אזור עליון מקוצר.

–  מהלך שורות נפתל, ללא כיוון עקבי.

–  סימנים לאגרסיביות, דהיינו – קווים זוויתיים מתפרצים בסיומי המילים, מעורבים בסימני התרככות.

  • חתימה בתחתית הדף, קרובה לצד הפתיחה, או שונה מהטקסט – עדות לאמביוולנטיות או לנסיגה.

המביך בכתבי יד אלה הוא חוסר היכולת השכיח של הגרפולוגים להעריך נכונה את הפוטנציאל הגלום בכותבים אלה: מחד, היותם בלתי עצמאיים במידה מספקת גורם לתלותיות בזולת ומאידך, הם בעלי רגישות גבוהה, שמהווה לעיתים קרובות בסיס ליצירתיות מפותחת. נוסף על כך, נוטים כותבים אלה להפגין התנהגות יהירה ונוקשה על מנת להסוות את חולשותיהם הבסיסיות. כל זאת מוביל לחוסר יושר פנימי ולהתנהגות מפריעה בקבוצה.

 

  • אנימה מודחקת ומשבר זהות אפשרי

 

מתחת לכותרת זו אנו פוגשים בשני נציגים של המין הגברי בעלי פנים שונות לחלוטין. הראשון נושא לראווה ובמופגן את התכונות הגבריות הטיפוסיות לכאורה: הוא קשוח, בלתי גמיש, חסר פשרות, בעל משמעת ברזל, ללא סממנים חיצוניים של חולשה או רגשות חמים וחסר כל רגישות הנראית לעין.  השני מסתתר תחת המעטה האינטלקטואלי והוא הורסני בדרכו.

נפתח בראשון: התכונות הנשיות המודחקות  מנהלות בתת מודע חיים עצמאיים ובאות לידי ביטוי בהתפרצויות רגשיות בלתי מבוקרות. במילים אחרות, לגבר בעל קשיים בהכללת האנימה לא נותר אמצעי  להפגין את עליונותו הגברית אלא בדרך הבלתי בוגרת והגרועה ביותר של ביטוי רגשי: הוא מתנהג בצורה ילדותית, צועק, משתולל, מביע דעה נחרצת ומתנהג בעריצות או כפרימדונה שנעלבה. ניתן להמשיך בתיאורו של הגבר בעל האנימה השלילית: הוא נתון למצבי רוח, מגזים, מאחורי החזות שמפגינה עוצמה, לכאורה, מסתתרים אי צדק, חוסר שביעות רצון, גריות רבה ופגיעות. סימנים אלה מעידים לעיתים קרובות על תסביך נחיתות סמוי.

יונג סבר שככל שגבר מפגין יותר את גבריותו כלפי חוץ, כן האנימה שלו נשית יותר. כל סביבתו סובלת מתכונותיו הבלתי מודעות, אותן הוא מדחיק בתוכו כמשהו מגונה. היות וגבר בעל אנימה שלילית אינו יודע כיצד לנהוג עם תכונותיו, שהן לכאורה נשיות טיפוסיות, מביאו הדבר לידי ביזוי האישה ודיכויה. ככל שתמיכתה של החברה רבה יותר, או אף מעודדת התנהגות גברית סטריאוטיפית, כן תפחת יכולתו של הגבר להפנים את האנימה. בין גבר לאישה נפערת תהום בלתי ניתנת לגישור, שניתן להיווכח בקיומה עד היום, באיסלם הקיצוני בעיקר.

 

במובן הרחב יותר נוצר גם פער בין גבר אחד למשנהו. מפגש בין גברים בעלי אנימה מודחקת מתבטא בהתנהגות אגרסיבית, בקשיחות וחוסר גמישות, באירוניה עוקצנית, בהתנשאות ובסלקטיביות. אמנם, כלפי חוץ מוצגת לראווה אישיות חזקה ונחושה אבל בפנימיותה מתפתחים חולשה מובהקת וחוסר יכולת התנהלות עם גילוייו של הלא מודע. ניתן להרחיק עוד לכת ולקבוע: האופן שבו מכליל הגבר את האנימה מכריע לא רק את אופן התייחסותו כלפי אישה, אלא גם במידה הרבה יותר נרחבת, את יחסו כלפי העולם הסובב. במובן זה ראוי הנושא לבדיקתם של בני סמכא מתחום המסוגלות החברתית.

הדוגמה השניה של האנימה המודחקת, היא של הגבר בעל הרמה התרבותית הגבוהה. זו מתבטאת בעידון רב יותר, אבל הוא דומה בהתנהגותו הטיפוסית להתנהגותה ולאיכויות הבסיסיות לכאורה של האישה. למחצית השמאלית של מוחו קדימות מוחלטת בפעולותיו: רק עובדות, נוסחאות, מספרים והקשרים נסיבתיים והגיוניים-מילוליים נחשבים ומוערכים על ידו. כל הקשור בהמיספירה הימנית – כמו אינטואיציה, דמיון, רגשות, מסרים לא מילוליים או איתותים אחרים שעשויים לתרום להבנה הבינאישית, נדחים על ידו בבוז. באמצעות רציונליזציה הוא מתעלם מחוסר הנוחות הפנימית הנגרמת לו על ידי הנשיות המודחקת (לא יפלא אפוא שבקרב אינטלקטואלים כה רבים שוררת עוינות לגרפולוגיה. יתרה מזאת, ניתן לתהות ולשאול אם אין גם למחלוקת שבין שני הפלגים של הגרפולוגיה קשר לכך, דהיינו לזרם האחד המתעקש על מדעיות והשני – שחי היטב עם התפיסה ההוליסטית-אינטואיטיבית).

 

תסמונות גרפיות בכתב ידם של גברים בעלי אנימה מודחקת סיכום של שתי קבוצות המשנה (תמונה 3):

  • כתב קטן, ישר-קו, נוטה לזוויתי, לרוב אנכי או בזווית כתיבה סדירה.
  • סימנים גרפים של מעצורים (אולי כתוצאה ממרכיבים נשיים מודחקים שאינם מקובלים על ידי החלק הגברי), חוסר שטף, לחץ חזק ללא הרפיה, גודל קורטיקלי.
  • כתב לא מחובר המעיד על בקרת דחפים ורצונות.
  • צורות ישרות-קו, הפרושות בחלוקה טובה במרחב, ומעורבות עם לולאות זורמות

כעדות  לצירוף של פורקן רגשי עם חשיבה מושגית.

  • זווית כתיבה חדה נוקשה, לעיתים כניגוד למהלך שורות לא החלטי.
  • כתב עצור וצר עם הפרשי אורך גדולים, תוך שמירת כיווניות מדויקת ונוקשה.

 

מדוע אם כן נחשבים כתבי יד אלה לעיתים כבעייתיים עבור הגרפולוגים ומדוע אלה רואים בהם כתבי יד מביכים? ובכן, בתקופה בה מייחסים חשיבות רבה לרציונליזציה ולשיקול דעת נבון, עלולים לשכוח שגברים בעלי פרופיל זה עלולים לעיתים קרובות להתנהג בתחום הבינאישי באופן מאד בלתי הולם, מסורבל או אינפנטילי.

 

 

תמונה 3

דוגמאות כתבי יד של גברים בעלי אנימה מודחקת.

A הוא רישום של הערה על פתק, B ו-C הם כתב היד הרשמי של אותו הכותב.

 

 

 

  • אנימה אינטגרטיבית

 

לפי ק.ג. יונג, נדרש לגבר זמן רב כדי שיגלה (אם בכלל) את הפן שהדחיק במשך עשרות שנים. קשת רחבה של חוויות נפרשת אז לפניו: פעילות יצירתית, יחס משוחרר לרגשות, לרגישויות ולתגובות בתחום הבינאישי – עם ילדים, נשים או גברים.

עתה, בראשית המאה ה-21, אנו נוטים לומר שבתרבויות מסוימות עדיין לא עלה יפה תהליך הכללתה של הנשיות בגבר, בעוד שבתרבויות אחרות חלה בתחום זה התפתחות ניכרת. נוכל לצאת מתוך הנחה שסביבתנו והאווירה בה כיום מאפשרת לנערים או, לכל המאוחר, לגברים צעירים את האינטגרציה עם האנימה. נסיבות חיים אינדיבידואליות מאפשרות שילוב זה של ניגודים. הן מקלות על אחדות, שאיננה מיזוג או בלבול, אלא מימוש מלא-חיים של העיקרון הגברי והנשי בתוך ישות אחת.

משמעות הכללת האנימה איננה אובדן הגבריות אלא יכולת לקיים יחסים בינאישיים מובחנים עם ילדים, נשים וגברים ללא צורך בנקיטת עמדה הגנתית או בפרסונה. לא השליטה קובעת עתה את מערכת היחסים אלא הערכה וכבוד הדדיים.יש לציין כי נכללים בהגדרה זו גם ילדים, כיצורים חלשים יחסית הזקוקים לעזרה ולתמיכה נפשית (בדיון על אנימה / אנימוס היבט זה מקופח לעיתים, אולם לנוכח היחס המחפיר כלפי ילדים בעבר, ולעיתים קרובות עדיין בהווה – אסור שישכח).

עבור גבר בעל אנימה אינטגרטיבית, הרגשות – על מגוונם הרחב – אינן עוד בגדר אויבים סמויים, אלא מהווים עבורו מקור לחופש ביחסים ההדדיים, בעל אפשרויות רבות לאין שיעור. הגבר מתחיל להבין את האישה ורגישותו לנושא הבינאישי בכלל גוברת גם היא. הוא פתוח יותר, מוכן לקבל, סובלני יותר ומגלה רכות רבה יותר מבלי לאבד מגבריותו. אדרבא, הוא מותיר רושם כן יותר ואינו חייב עוד להזדהות עם דמוי שנכפה עליו מבחוץ. מעתה הוא יכול להתפנות לפנימיותו ולתכניו הנפשיים. לא לשווא מוכללת האנימה בעיקר אצל אומנים וגברים יצירתיים ואינטואיטיביים.

 

תמונה 4

דוגמאות כתבי יד של גברים בעלי אנימה אינטגרטיבית.

 

נתבונן בשתי תסמונות גרפיות שמתקיימות בגברים בעלי אנימה אינטגרטיבית (כלומר, בעלי שימוש מודע בפונקציות הרגש והאינטואיציה).

 

  • כתב חוטי (תמונה 4)
  • כתב מהיר ורך, מעט בלתי יציב, בעל שטף וספונטניות.

לגרפולוגים יש נטייה לזהות בו בעיקר את העדר המוצקות שבכתב ופחות את היצירתיות, את הפתיחות ואת יכולת ההסתגלות. הניסיון הוכיח שתכונות אלה מאפשרות יכולת הקשבה, עיבוד מצבים רבי משמעויות ובמובן הרחב יותר – התנהגות סובלנית.

 

  • כתב יד בעל אזור אמצעי מפותח (תמונה 4):

–       תנועות כובשות-מרחב בקלילות, קערות-זוויתיות רכות.

–       צורות קשתיות מוכללות היטב.

–       כתב מוצק, נטייה לזוויות, קווי T מוצקים ולעיתים גם שיפודיים.

–       חתימה מרוחקת למדי – בתחתית הדף ויחד עם זאת מוצקה יותר מהטקסט.

–       איזון בין צורות ישרות-קו לקשתיות, חלוקה ארגונית טובה.

בכתבי יד כאלה על הגרפולוג לשים לב לרכותם ולהעניק להם את המשקל הנכון ולא להתעלם גם מהגבריות, שלעיתים קרובות היא מאד אוטנטית .

 

לסיום סקירתי על הגבר בעל האנימה האינטגרטיבית, מן הראוי להדגיש שוב את התפקיד החשוב שהיא ממלאת בהתנהגותו החיובית בצוות. כאשר נתבקש למסור חוות דעת על תיפקודים שיכולים לתרום לשילוב בתהליכים קבוצתיים, כדאי לבדוק את מידת ההכללה של האנימה.

היות ואנו נעים כאן בתחום האיזון הנפשי, יש להציב גם את החשיבה, כצורת תפקוד שלישית, כחלופה אפשרית לפונקציות הרגש והאינטואיציה. נשוב ונציין שלפי תיאורית יונג, האיזון הנפשי משמעו חיים/חוויה מודעים או עשיית שימוש בחלק הארי של הפונקציות שהועמדו לרשותו של האדם.

 

  1. האישה והאנימוס שלה

 

אנימוס, על פי יונג, היא הגבריות הבלתי מודעת והרדומה שבאישה, והדימוי הבלתי מודע של בן המין השני שהאישה יוצרת בתוכה והמוטבעת (בדרך כלל) על ידי האב, כדמות הגברית הראשונה אליה יש לה זיקה והמנווטת אותה לכיוון המכריע. בתקופה מאוחרת יותר תורמים מצבי-חיים חשובים נוספים בחייה – עם אחים, חברים לכיתה וכיו"ב, למובחנות בקשר ראשוני זה. אין לשכוח בהקשר זה שלפי יונג, הדימוי הגברי הטיפוסי הקדום עוצב כבר על פי תמונות הארכיטיפים במיתוסים קדומים  ובדימויים דתיים של אלים.

ההכרה בדימוי זה של הגבריות כחלק מהקיום הנשי, או התעוררות האנימוס באישה, הוצגה על ידי אניה טאייר כאחד האירועים החשובים ביותר בזמננו. בעבר מקובל היה לראות כמובן מאליו וכמוסכמה חברתית כללית שקיומה של האישה הוא בתפקיד פרסונה, דהיינו, להעמיד בצל באופן בלתי מודע היבטים נפשיים חשובים במקום לחוות אותם.

אם נידרש למשנתו של יונג בנושא זה ונשאל מהו הדבר שמשתנה באישה כאשר היא מפנימה בתוכה את הגבריות, נפגוש בשתי צורות תפקוד נוספות: החשיבה והחישה. את הרגש ואת האינטואיציה הכרנו כבר בהקשר לאנימה שבגבר, כצורות התפקוד הנחותות שבו. עתה, בהקשר לאישה ולאנימוס שלה, אנו פוגשים בשתי הפונקציות הנותרות, קרי – החשיבה משולבת עם החישה שמתקיימות בחלק הצל של האישה.

כשם שוויתרתי על דוגמאות היסטוריות, המתארות את חוסר נגישותו של הגבר לאנימה, כן אחסוך עתה מהקוראים ראיות קונקרטיות שמוכיחות כמה קשה  עד היום לנשים וגברים כאחד לקבל את האנימוס שנחווה במודעות. תהליך זה התקדם אמנם משמעותית מאז התנועה הפמיניסטית בסוף המאה ה – 19, ולאחרונה שוב משנת 1968, אך בהחלט לא ניתן עדיין לברך על המוגמר. המאבקים לאמנציפציה ולשוויון זכויות מצמיחים גידולי פרא ולעיתים קרובות שופכת האם את המים עם התינוק ולא מותירה דבר מנשיותה.

כמו אצל הגבר, גם לאישה שלוש אפשרויות להתמודד עם האנימוס:

 

א. ההזדהות

ב. ההדחקה

ג. האינטגרציה

 

לפני שנתבונן בשלוש אפשרויות אלה מקרוב, נגדיר ארבעה היבטים של הדיוקן הגברי עמם מתמודדת האישה, פחות או יותר במודע. כתלות בנסיבות ולעיתים גם בנטיותיה האישיות נקבע אם היא תחווה את הדמוי הגברי במודע, רק תחקה אותו, או תשליך אותו באופן בלתי מודע על גברים אחרים. ההיבטים  בהם מדובר הם:

–               תסמונת טרזן או שוורצנגר – כהאנשה לכוחו הגופני האלים של הגבר. בה ניכרת בעיקר החישה, שניצבת בחזית ארבע צורות התפקוד (הבחנה בסכנה, הגנה על תחום הריבונות, התמודדות מול סכנות תוך שימוש בכוח ברוטלי, נגיעה ביריב, תפיסתו וחיסולו).
–               תסמונת הגבר היוזמני, שואף לפרוייקטים עתידיים, מגייס ומארגן משאבי כוח לצורך השגת המטרה.
–               תסמונת הגבר המסמל את המילה המדוברת או הכתובה (הפרופסור, הכומר, הגורו).
–               תסמונת הגבר המגלם את האינטלקט, בעל התושייה או בעל היכולת להתמודד רוחנית עם סוגיות שהן מעבר לנתונים הקונקרטיים.
א.         הזדהות עם האנימוס ומשברי זהות אפשריים
הזדהות מרחיקת לכת של אישה עם שאיפות לוחמניות או עם שיקול דעת אינטלקטואלי, שהם חלק מדימוי האב, יכולה להיות מוסברת באופן כללי על ידי חסך באהבה  או חוסר ברגישות וברכות רגשית מצד האב. יהיו אשר יהיו הגורמים להזדהותה של האישה עם האנימוס, עבורנו חשובות בין היתר התוצאות שיראו בעבודת הצוות שלה. לשווא נחפש בנשים אלה רגשות רכים, סימני חיבה, טוב לב או עדינות. נחוש בהעדר נכונות לדאגה, לטיפוח ולטיפול באנשים אחרים. בתחום היחסים הבינאישיים קיימת יכולת מועטה בלבד להתקשרות, לוותרנות ולהבנה. ההופעה החיצונית עשויה להיות מאד "נשית" אך המנטליות היא כשל גבר. הדברים מרחיקים לכת עד כדי זלזול מוחלט בנשים אחרות, החוות את הנשיות שהן עצמן מדחיקות.
לשאלתו של יונג, "באמצעות איזו צורת תפקוד מתבטא האנימוס שבאישה?" יש שתי תשובות:
(1.) בדרך החשיבה ו/או (2.) בדרך החישה.
1.  כאשר לחשיבה שליטה ברורה, על חשבון הרגש, עלולים להיווצר לעיתים תכופות מצבים של תחרויות אינטלקטואליות אגרסיביות, בהן חשובה יותר הוכחת השיוויוניות או אף העליונות שלה על גברים, מאשר הפן העובדתי, שהוא עבורן  בעל חשיבות משנית בלבד. במצב עניינים כזה, בו מיוחסת חשיבות רק לכל מה שנתפס הגיונית, ולא ימצא בו שום מקום לרגשות, מתערערים מעיקרם היחסים הן עם נשים והן עם גברים. מאחר ופונקצית הרגש היונגיאנית היא תת-מפותחת, גורם הדבר לתגובות בלתי הלימות ביותר ולעיתים בלתי בשלות בתחום הרגשי. תגובות אלו הן חלק ממשברי זהות, הנובעים מההתפתחות החד צדדית של פונקצית החשיבה. מנקודת ראות גרפולוגית נבחין בכתב ידן של נשים המזדהות עם האנימוס, במאפיינים של כתבי יד גבריים בעלי אנימה מודחקת (תמונות 5 ו- 6):
–  צורות ישרות-קו, פשוטות ומפושטות ללא כל התעגלויות או רכויות; במקום זאת ניכרים קווים מוצקים ומתוחים מאוד.

–  הקו חד-חורץ ולרוב כתוב בדיו או בצבע שחור.

–  לולאות מותכות, הפסקות קישור, חללים לבנים רבים בתמונת הכתב.

 

פירוש זה מעיד על פוטנציאל אינטלקטואלי טוב, אבל הוא מתקיים על חשבון היכולות לקיים קשרים אישיים ולעבוד בצוות. הגורם שעלול לבלבל את הגרפולוגים הן התגובות הרגשיות האירציונליות והבלתי נשלטות לחלוטין, שעומדות בסתירה מוחלטת להישגיהן האינטלקטואליים של נשים אלו.

 

תמונה 5

 דוגמאות כתבי יד של נשים המזדהות עם האנימוס.

 

תמונה 6

כתב יד של בני זוג.

הכתב העליון, של האישה המזדהה עם האנימוס. הכתב התחתון של הבעל המזדהה עם האנימה.

 

  1. 2. אם צורת התפקוד העיקרית של האשה היא החישה, שקולטת את המציאות באמצעות אברי החושים (צורת תפקוד גברית שניה, כביכול), הרי שהזדהותה עם האנימוס מתגלה כפורייה וקונסטרוקטיבית. החישה עושה שימוש בחשיבה וברגש כפונקציות משנה, כך שבהחלט קיימת אפשרות ליחסים בינאישיים חיוביים ולתפיסת עולם רציונלית. נשים אלו מתאפיינות בכושר ביטוי גבוה, בנחישות, בביטחון עצמי, בעצמאות, בשאפתנות וצורך מסוים בכוחניות, והן לוקחות את גורלן בידיהן באופן שאינו משתמע לשתי פנים. לעיתים קרובות נמצא אותן בעמדות מפתח בעולם העסקי או בפוליטיקה.
  • לכתב יד של אישה, המזדהה עם האנימוס באמצעות החישה כצורת התיפקוד העיקרית, יהיו האפיונים הבאים (תמונה 7):
  • אזור אמצעי גדול למדי, לעיתים קרובות הארכות של האזור העליון ו/או התחתון. תנועה דינמית כובשת, זווית כתיבה חדה – פחות או יותר בולטת.
  • חלוקה ארגונית טובה ובטוחה.
  • צורך בהוכחת עצמה, המתבטא בתנועה זוויתית שלרוב מתעגלת בקשתות שמתפרשות על פני השטח.
  • קו מוזן ובצקי, לחץ אנכי חזק, ניגודים בין הקו העולה לקו היורד, לחץ מתוח הגורם לשינויים פתאומיים בקו.

העובדה, שלעיתים קרובות מדובר בכתבי יד מלאי עוצמה שנכתבו בידי נשים מאד נשיות ולפרקים גם מאד מרשימות בעדינותן, עלולה להביך את הגרפולוג. מבט אל קורות חייהן בהקשר למשברי זהות אפשריים, מעלה שאכן רבות מהן רווקות, גרושות או ללא ילדים. כמה מהן חיות בשלום עם גורלן אך אחרות רואות בכך הפסד והקרבה לטובת הקריירה שלהן.

 

תמונה 7

דוגמאות כתב יד של נשים המזדהות עם האנימוס

 

ב.           אנימוס מודחק ומשברי זהות אפשריים
לאישה בעלת אנימוס מודחק יש קרוב לודאי חשבון פתוח, אותו עליה עדיין ליישב עם הגבר. האיכויות הנשיות שלה לא התפתחו במידה ניכרת עקב אירועים שונים במהלך חייה (חוסר חמימות ביחסי אם-בת, העדר אפשרי של האב). יתכן ובשל כך נגרמו תסביכים מסוימים וצורך מוגבר בהערכה ובאהבה על ידי גבר. באופן בלתי מודע מקובל לראות בלוגוס או בחשיבה את צורת התפקוד העיקרית של הגבר. מכאן נובעת השאיפה המתמדת להגיע לרמתו ולהישפט באותה אמת המידה. אך היות וצורת התפקוד היונגיאנית העיקרית של נשים אלו היא על פי רוב הרגש (רגש במובן של שיפוט רגשי קטגורי, שאין להחליפו עם הקרנת חמימות, טוב לב והבנה לנפש הזולת), מקבלים המאמצים בתחום החשיבה (שהיא בעצם פונקציה נחותה, שנמצאת ב"צל" ומנוגדת לרגש) לעיתים קרובות ביטוי מוזר וסמכותי. לכן נפגוש כאן  בחוסר בשלות, הכללות תוך טיעון לאמת הצרופה, דעות קדומות, מתן עצות דוגמטיות, ידענות, רטינה ללא הרף, "רכיבה" על עקרונות, אמירות נדושות מתוך שכנוע עצמי שהנאמר הוא בבחינת חידוש.
מבט בכתבי יד של נשים אלה יגלה שרוב הצורות הן עיגוליות יותר, כסימן אופייני לכתב נשי, אבל דא עקא… (תמונה 8):

–      הצורות המעוגלות מעורבות בקווים נוקשים; תמונת הצורה היא התמונה השולטת בכתב.

–      ההתעגלויות מעורבות עם משיכות קו תקיפות (שלוחות-מטה דמויות משולש), קווי T מוארכים כקווי כיסוי, הצטברות לחץ, לחץ פרע שטפי.

–      צורות אובליות סגורות המעידות על מיעוט בהבעה רגשית.

–      שימוש בטוש שמעניק לכתב משקל וצפיפות מדומים, כשל כתב גברי.

 

לנוכח כתבי יד מעין אלה חייב להיות ברור לגרפולוג, שלמרות מראית עין של נשיות, קיימת אי שביעות רצון עצמית מהנשיות, אשר באה לידי ביטוי בטרוניות בלתי פוסקות או בהטחת אשמות כלפי גברים והמאצ'ואיזם שלהם. יתרה מזו, אין התאמה בין ההישגים בתחום החשיבה הלוגית-אנליטית המובחנת לבין מה שניתן היה לצפות.

 

תמונה 8

כותבות בעלות אנימוס מודחק.

דוגמאות הכתב הממוסגרות נמסרו באדיבותה הרבה של מוניק ג'נטי מתוך ספרה

ארכיטיפים יונגיאניים וכתבי יד מביכים.

 

 

 

 

  • אנימוס אינטגרטיבי

 

לנשים בעלות אנימוס אינטגרטיבי יש צורך מועט בלבד לעמוד בתחרות עם הגבר. הן מבינות את הגבר, על הקווים המבדילים והמשלימים שבו. הן בעלות בשלות פסיכולוגית, שנובעת מהתמזגותם של הניגודים, דהיינו – הארוס של האם עם הלוגוס של האב. כתוצאה מכך הן מתאפיינות באנרגיה, בעשייה שיטתית, בנאמנות ובנכונות כנה ואמיצה לקבל את עצמן כאישה במלוא מובן המילה. היכולת להעניק אהבה תופסת מקום חשוב יותר בחייהן מאשר הצורך בעוצמה או הפחד להיות נשלטת על ידי גברים. במערכת יחסים בעלת הבניה כזו לא תשרור תחרות בין גבר לאישה אלא תתקיים שותפות. את האישה החווה את הנשיות האמיתית אופפת אוירה של שלווה פנימית. פעילותה הרוחנית שונה אמנם מזו של הגבר, אך אינה נופלת משום כך בערכה.

 

אפיונים גרפולוגיים של נשים בעלות אנימוס אינטגרטיבי (תמונה 9):

 

–      שילוב הומוגני של מרכיבי כתב "גבריים" כמו: כתב קטן למדי, תמונת כתב ממורכזת ומוצקה מחד, יחד עם רכות מסוימת בקו, מאידך.

–      תנועה מתונה.

–      ריתמוס חלוקה ארגונית טוב עם רווחים מתונים (להבדיל מהרווחים הגדולים מדי בכתבי יד שבהם נראית הזדהות עם האנימוס).

–      בניגוד לאזור העליון הגדול בכתב ידן של נשים בעלות צורך בהוכחה עצמית ובעוצמה, יש סימנים המעידים על חששות, איפוק או דיסקרטיות.

–      כתב פשוט ומפושט, ללא צורות ותנועות מיותרות, גודל מופחת עם עיגוליות אובלית.

–      חתימה הומוגנית.

  • ארבע צורות התפקוד של יונג מוטמעות היטב בכתב, ולאף אחת מהן אין תפקיד מכריע או מפריע. אדרבא, כולן תורמות להסתגלות טובה לדרישות הסביבה ולהתרחשויות הנפשיות הפנימיות.

 

למרות האיזון הקיים, כאמור, בין צורות התפקוד השונות, יש בכל זאת יתרון קל לחשיבה. הרי בסופו של דבר מדובר באנימוס אינטגרטיבי ולפיכך גם בלוגוס אינטגרטיבי. הוא בעל איכות מיוחדת, היות ואין עליו להיאבק יותר עם ההשפעות המפריעות של הרגש המודחק, כפי שקורה בקיום הזדהות עם אנימוס אינטלקטואלי.

 

תמונה 9

דוגמאות כתבי יד של נשים בעלות אנימוס אינטגרטיבי

 

 

 

 

  1. סיכום

 

מזה עשרות שנים עולה מספרם של הגברים והנשים הנמצאים בתהליך של עיבוד או פיתוח המודעות של אותו המרכיב בנפשם, הדומה לזה של בן המין הנגדי. כפי שציינתי, אפשריות שלוש דרכים המתבטאות  באפיונים גרפיים נבדלים:

 

–      הזדהות           (נכונות גבוהה של הגבר לפעול בעיקר באמצעות פונקצית הרגש ונכונות גבוהה של האישה לפעול באמצעות חשיבה לוגית-אנליטית).

–      הדחקה           (הגבר מדחיק את פונקצית הרגש והאישה מדחיקה את פונקצית החשיבה).

–      הכללה            (צורות התפקוד היונגיאניות מאוזנות יחסית תוך עדיפות קלה לחשיבה).

 

אינטגרציה עם הפן הנפשי של בן המין השני עשויה להגביר אצל גברים ונשים כאחד את סיכוייהם לשיווי משקל נפשי ולקבלה עצמית גבוהה יותר, ועל ידי כך לתרום להיווצרותם של תנאים מוקדמים טובים יותר להתנהגות צוותית בונה.

כל שנאמר כאן מבוסס על מחקריו הפסיכואנליטיים של ק.ג. יונג ועל תצפיות גרפולוגיות שרוכזו על ידי מוניק ג'נטי בספרה ארכיטיפים יונגיאניים וכתבי יד מביכים. דוגמאות כתבי היד (פרט לתמונה 8, למעט הכתב העליון שבה) לקוחות מעבודתי הגרפולוגית והם שייכים לאנשים שזכו לחוות את עצמם כממומשים ומסופקים או לאנשים בעלי משברי זהות, המלווים לעיתים קרובות  ביכולת מופחתת לתפקוד בצוות. כמה מהדברים שהוצגו הם היפותטיים בלבד ודורשים בדיקה קפדנית יותר. האוסף המשמעותי של כתבי יד שברשותי, בו מביעים הכותבים את דעתם על "הגבר של היום", יכול להוות בסיס טוב לאנליזות נוספות.

 

 

 

 

תפריט

כניסה לרשומים

שכחת סיסמא?