גרפותרפיה – מן הכתב אל האדם ומן האדם לעבר האוטונומיה, יגאל ורדי 2018

חלק א': רקע תיאורטי

 האם שינוי כתב יד מוביל לשינוי הנפש?

מדע הגרפולוגיה מלמד אותנו שניתן לאבחן את אישיותו של האדם מבעד לפרשנות סימני כתב היד שלו. נשאלת השאלה, האם ניתן לשנות את האישיות באמצעות שינוי כתב היד? מטרת הגרפותרפיה הינה להציג את התיאוריה על אודות הקשר בין שינוי כתב היד להשפעות על שינוי נפשו של האדם, ובמקביל הצגת הפרקטיקה כיצד לעשות זאת[1].

הכתב לא קריא

הפסיכותרפיה מלמדת אותנו שהתנאי ההכרחי כדי לסייע לאדם במצוקתו הוא בכך שהוא מבקש סיוע ומזור. כלומר הפסיכותרפיה מבוססת על תלונתו של האדם המובילה לציפייה ממנו לקבל סיוע מן החוץ. בתחום הגרפותרפיה בדרך כלל פונה האדם לסיוע בעקבות הצגת תלונה "שהכתב לא קריא"[2]. התלונה באה או מהאדם עצמו, או מגורם חיצוני כגון מורה או הורה כלפי התלמיד בבית הספר. כתב לא קריא יכול להתאפיין בשיבוש עיצוב האותיות אך במקביל גם בשיבוש של ארגון האותיות על הנייר (רווח לא תקין בין אותיות, רווח לא תקין בין מילים, תנודות בהנחיית הקו, רווח לא תקין בשוליים, רווח לא תקין בין השורות). בעבר הרחוק היה נהוג גם להתייחס לתקן התנועתי של אופן לחיצת העט לתוך נייר במהלך עיצוב האותיות. כיום זה זניח.

התקן הקליגרפי והסטייה ממנו

הכתיבה נועדה להעברת אינפורמציה מהאדם לזולתו. לכן, הכתיבה מבוססת על תקן קליגרפי. כל אדם שכותב נדרש להשתדל לכתוב על פי תקן אותו הוא למד והפנים בבית הספר היסודי, זאת על מנת להיות קריא, כלומר קומוניקטיבי כלפי הנמען. כל אחד מאיתנו "סוטה" מאותו תקן קליגרפי בעקבות השפעות נוירו-פסיכולוגיות המעוותות את הלחץ, הצורה והארגון באופנים שונים ובעוצמות שונות. על אף שכל אחד מאיתנו סוטה מהתקן הקליגרפי, לא כל אחד מאיתנו מתלונן על אי-הנחת של עיצוב לא תקין ולכן לא כל אחד מבקש סיוע של תיקון כתב היד באמצעות הגרפותרפיה.

 עיוות הכתיבה נובע מסיבות שונות, גם גופניות, פיזיולוגיות, נוירולוגיות ופסיכולוגיות. סיבה גופנית לעיוות הכתיבה יכולה להיות שיתוק או קטיעה של איבר מסוים, קל וחומר כאשר יש פגיעה בכף היד שמעוותת את פעולת הכתיבה באופן ישיר. סיבה פיזיולוגית לעיוות כתב היד באה לידי ביטוי ביומיום שלנו כאשר אנחנו רעבים או עייפים, קל וחומר כאשר מתחוללת מחלה בגופנו[3]. מחלת לב, מחלה אורתופדית, סוכרת, מחלה גסטרונומית וסרטן, כל אלו מתאפיינים בשינויים מטבוליים בגוף אשר משפיעים במישרין על המערך הנוירו-מוסקולרי, כלומר על הקשר בין מערכת העצבים המרכזית לשרירים אשר  מניעים את כף היד ומשפיעים על הקואורדינציה הכתיבתית. מחלה נוירולוגית משפיעה בצורה ישירה על עיוות כתב היד כגון פרקינסון ומחלות אחרות. הפרעות נפשיות בעוצמות שונות באות לידי ביטוי בצורה ישירה בשינויים ועיוותים של הכתיבה ביחס לתקן הקליגרפי.

 הכתיבה כמושפעת מן הגוף, מן הנוירולוגיה ומן הפסיכולוגיה

תולדות הגרפותרפיה מתאפיינות במחלוקת בין הוגים שונים אשר מחייבים לברר את סיבת עיוות הכתיבה ביחס לתקן הכתיבתי. כלומר, הם מחייבים לעשות בירור רפואי, נוירולוגי ופסיכולוגי על מנת להחליט האם עיוות הכתיבה נובע מסיבות גופניות או נוירולוגיות או פסיכולוגיות[4]. אינני מבטל את הצורך בבירור אנמנסטי ודיאגנוסטי בנדון אך לטענתי זה איננו אפקטיבי ביחס למטרת הגרפותרפיה. שכן, הכתיבה היא תוצר של סיבות גופניות, נוירולוגיות ופסיכולוגיות בו זמנית, וקשה לבצע את ההפרדה ביניהם מבחינת ההשפעה על הכתיבה. כך גם לגבי דיון על אודות מקור הדיסגרפיה (הפרעה כתיבתית) או הדיסלקציה (הפרעה קריאתית) שיש לה ביטוי גם בהפרעה כתיבתית. לדיסגרפיה ולדיסלקציה יש מקור נוירולוגי וודאי אך הוא איננו ברור דיו. הטענה המוצגת על ידי הינה שכל מקור נוירולוגי מוביל גם להשפעה פסיכולוגית ולכל הפרעה פסיכולוגית יש לה ביטוי מטריאלי בבסיס הנוירולוגי. לכן, אינני מתנגד לבירור המתבקש על אודות הבחנה דיפרנציאלית בין מחלת גוף, מחלה נוירולוגית או מחלת נפש שמשפיעים על שיבוש הכתיבה. מצד שני, אני גורס שזה לא יעיל לעצם התרגול בגרפותרפיה שממילא מכיל את שלושתם יחד. חשוב להדגיש שגם כאשר לא נבצע הבחנה דיפרנציאלית בין שלושת הסיבות הללו (גוף, נוירולוגיה ונפש), הגרפותרפיה לא תזיק אלא נהפוך הוא, תתרום בהשפעה "רשתית" גם על הגוף, גם על המערך הנוירולוגי וגם על המערך הנפשי.

גרפותרפיה בהקשר לפסיכותרפיה

הטענה המוצגת בעבודתי הינה שאין להפריד את הגרפותרפיה מתפיסת העולם הכוללת של הפסיכותרפיה. הגרפותרפיה היא אמצעי טכני המבוסס על כתב היד, אשר אמור לסייע באופן ישיר בשינוי הכתיבה אך באופן מהותי בשינוי המערך הנפשי באופנים שונים ובעוצמות שונות. נשאלת השאלה, מה מטרת הפסיכותרפיה? אסכולה אחת גורסת שמטרת הפסיכותרפיה היא להקל על האדם את מצוקתו וסבלו הנפשי. שהרי המצוקה והסבל הנפשי הם הסיבה לתלונתו ולבקשת מזור וסיוע. אסכולה שנייה, חדשנית יותר, גורסת שהפסיכותרפיה לא יכולה לרפא את מצוקתו של האדם אלא היא אמורה ללמד אותו שני דברים: האחד, להכיר את סגנון ההסתגלות הקיומי שלו בהתאם לאישיותו אליו הוא משועבד; השני, לנסות להיטיב עם אותו סגנון הסתגלות כלומר לבחור נתיבי ביטוי אישיים קונסטרוקטיביים במסגרת גבולות הגזרה של אותו סגנון הסתגלותי[5].

גרפותרפיה: חנוך לנער על פי דרכו

הגרפותרפיה מתחלקת לשתי אסכולות. אסכולה אחת גורסת שיש לסייע לאדם באמצעות טכניקות שונות (שנציג להלן), לשפר את כתב ידו על בסיס התקן הכתיבתי המקובל בשפה בה הוא כותב. האסכולה השנייה, אותה אני מאמץ ומייצג, מבוססת על הפתגם המוכר: "חנוך לנער על פי דרכו", לאמור, מטרת הגרפותרפיה לשנות את כתב היד, לא לעבר התקן הכתיבתי המקובל, אלא לחולל שינויים בכתיבה במסגרת גבולות הגזרה של "הסגנון הכתיבתי" שמאפיין כל כותב באופן ייחודי ובמקביל מאפיין את הסגנון הקיומי שלו[6]. למשל, אם אדם מתאפיין בכתיבה אימפולסיבית עקב היותו היפראקטיבי, ננסה באמצעים גרפותרפיים לווסת במידת מה את ההיפראקטיביות אך לא לשנות את המגמה הטבעית שלו. אם אדם נוטה לכתיבה נוקשה וכפייתית, ננסה באמצעות תרגילים שונים להגמיש את כתב היד אך עדיין בתוך גבולות הגזרה של כתיבתו הכפייתית. שכן, זה סגנון הכתיבה ובהקבלה זה סגנון אישיותו.

הגרפותרפיה מבוססת על עיקרון הפיצוי

הגרפותרפיה מבוססת על עיקרון בסיסי המכונה "עיקרון הפיצוי". נשאלות שלוש שאלות: כמה פיצוי, איזה פיצוי והאם זה אכן מוביל לשינוי פסיכולוגי בעקבות שינוי הכתיבה. פיצוי משמע תיקון כתב היד באופן קומפלמנטרי ומשלים במעבר למשל, מכתב לא קריא לכתב קריא, מכתב מכווץ לכתב רפוי יותר, מכתב לא מאורגן לכתב מאורגן, מכתב קטן לכתב יותר גדול, מכתב בעל ריווח בין שורות צפוף לכתב בעל ריווח שורות גדול יותר וכן הלאה. עיקרון הפיצוי אמור לחול על שלושת מרכיבי הכתיבה: התנועה והלחץ, עיצוב האותיות והארגון על מרחב הנייר שמתאפיינים בכשלושים סימני כתיבה. אך השאלות שהוצגו לעיל בעינן עומדות: כמה נדרוש מן הנועץ לשנות באופן קומפלמנטרי את סימני כתב ידו, איזה סימנים נשנה והאם בכלל השינויים בכתב היד אכן מחוללים שינוי במערך הנפשי.

טענתי הינה שעיקרון הפיצוי בגרפותרפיה איננו אמור לאלץ את הכותב לשנות את כתב ידו הייחודי על פי התקן המקובל. זוהי דרישה שקשה לעמוד בה. אפשר לדרוש מן הכותב לנסות לחקות את התקן הכתיבתי והוא יצליח לעשות זאת בצורה מכניסטית ואוטומטית במידת מה. אך עד מהרה, כמו שנאמר באמרה של "נחום תקום"[7], הוא יחזור לסורו, כלומר יחזור לתקן הכתיבתי הייחודי לו. המאמץ לא מצליח מכיוון שהדרישה היא גבוהה מדי, קיצונית מדי. לכן, אני ממליץ שעיקרון הפיצוי יתבצע בצעדים קטנים וקרובים לגבולות הגזרה הכתיבתי של הכותב. כפי שנאמר בתורת הכאוס: "צעדים קטנים מחוללים שינויים גדולים". את קנה המידה לאותם שינויים קטנים הקרובים לכתיבה המקורית של האדם אציג בהמשך.

גרפותרפיה, לשם מה המאמץ?

השאלה המהותית העומדת בדיון בנושא הגרפותרפיה היא האם באמת שינוי כתב יד מוביל לשינוי פסיכולוגי. מצד אחד, הגרפולוגיה מלמדת אותנו שישנה קורלציה בין הכתיבה לבין המבנה הנפשי. קורלציה זאת נבנית באופן תהליכי במהלך של שנים רבות בהם האדם מגבש את כתב ידו בהתאם לאישיותו ובמקביל בהתאם לתהליכי הסוציאליזציה שבהם נדרש האדם לכתוב על פי תקן קליגרפי מקובל. לעומת זאת, שינוי פתאומי ומלאכותי של כתב היד לא משנה בבת אחת את המערך הנפשי של האדם. לכן, נשאלת השאלה לשם מה המאמץ?

סוגסטיה גרפולוגית

כל שינוי שאדם מבצע בגופו משפיע במישרין על נפשו. לדוגמא, אם אדם מחליט לעשות דיאטה, ההרזיה מובילה לשינוי מטאבולי המשפיע גם על המערך הנפשי באופן פיזיולוגי ובמקביל משפיע על המערך הנפשי באופן פסיכולוגי בעקבות שיפור הדימוי העצמי. אם אדם מתחיל לבצע פעילות ספורטיבית, גם פה זה משפיע על המערך הנפשי בשני ערוצים, פיזיולוגיים ונפשיים כאחד. שינוי של כתב היד באמצעות טכניקות שונות של הגרפותרפיה עשויות לחולל שינוי ראשוני שטחי ולא רציף ולאחר הפסקת התרגילים, זה נעלם כלא היה. לכן, פיתחתי שיטה חדשה המשלבת את הגרפותרפיה עם ההיבט הפסיכותרפויטי המבוסס על מה שניתן לכנות "סוגסטיה גרפולוגית". אני ממליץ לשתף את הנועץ בפרשנות הפסיכולוגית העומדת מבעד לשינויים שהוא מבצע בכתב היד בתנועה, בצורה ובארגון. למשל, אם אדם סובל מביישנות יתר וזה בא לידי ביטוי בכתב קטן ומיקרוסקופי, בתהליך הגרפותרפיה אנו מאמנים אותו להגדיל את כתב ידו (דבר שעשוי להשפיע על חיזוק הדימוי והביטחון העצמי). אך במקביל, וזה השינוי החדשני שאני מוסיף לגרפותרפיה, אני ממליץ לשתף את הנועץ בפרשנות הפסיכולוגית של אותו שינוי כתיבתי במעבר מכתב קטן לכתב גדול. שכן, התרגיל איננו מתבצע באופן מכניסטי ועיוור אלא נהפוך הוא, באופן מודע, מעורב וסוגסטיבי. הכותב מגדיל באופן מעורב רגשית את גודל כתב היד תוך ידיעה שזה עשוי לשפר את הדימוי העצמי במעבר מביישנות לביטחון עצמי גבוה יותר. דוגמא נוספת, אם אדם כותב ברווחים צפופים בין שורות, אנו אמורים, כגרפולוגים להסביר לנועץ שריווח צפוף בין שורות, פרשנותו הפסיכולוגית משמעה התבוננות במציאות באופן סובייקטיבי ורגשני, ואילו ריווח גדול יותר בין שורות מייצג התבוננות מרוחקת ואסטרטגית כלפי המציאות (תהליך של דיפרנציאציה פסיכולוגית). מרגע שהנועץ מתאמן על ריווח גדול יותר בין השורות, הוא מבין שזה עשוי להשפיע על המערך הקוגניטיבי שלו ביחס לאוריינטציה הסביבתית. כלומר, מה שאני ממליץ הוא למעשה ללמד את הנועץ את רזי הגרפולוגיה בפרשנות של סימני כתב יד לתכונות אישיותיות, כאשר מתמקדים רק בסימנים הקונקרטיים עליהם עובדים בתהליך השינוי.

 על מנת לחולל את השינוי המיוחל של הגרפותרפיה במעבר משינוי כתב יד לשינוי נפשי, הנועץ נדרש לתרגל את תיקוני כתב היד המתבקשים בצורה רציפה ולא כגחמה חד-פעמית. עליו להתמיד בתרגול כאשר הוא עושה זאת לא באופן עיוור ומכניסטי, אלא בהבנה מודעת של הפרשנות הפסיכולוגית העומדת מאחורי השינוי של סימני כתב היד. השילוב בין התרגול המכניסטי של הכתיבה, לבין החוויה הסוגסטיבית המתלווה בהבנת הפסיכודינמיקה העומדת מאחורי שינויים אלו של סימני כתב היד, אמור להוביל את הנועץ לשינוי משמעותי במערך הנפשי שלו. כאשר אדם עובר משבר נפשי, כתב היד משתנה בהתאם. כלומר, הנפש משפיעה במישרין על הכתיבה. מטרת הגרפותרפיה היא לחולל את השינוי ההפוך מן הכתב אל הנפש. הבה ונציג את הטכניקה הרצויה כדי לתרגם את התיאוריה לשפת מעשה פרגמטית.

חלק ב': המעבר מתיאוריה לפרקטיקה

 הציור והכתיבה

מותר האדם מן הבהמה איננו החשיבה בלבד, גם לא השפה ולא הדיבור. מותר האדם מן הבהמה הינו הכתיבה. הכתיבה מכילה בפעילות שלה את השפה, הדיבור האילם והחשיבה. הכתיבה היא מטלה נוירו-פסיכולוגית מורכבת ביותר. כראייה לכך, כאשר ילד מתחיל להבשיל בדיבורו מגיל שנתיים ומעלה הוא עדיין לא כשיר לכתיבה. כתיבה מחייבת הבשלה מיקרו-מוטורית מורכבת ביותר. כמו כן, כאשר ילד בשל לפעולת שריכת נעל, אשר מחייבת מיקרו-מוטוריקה עדינה יחד עם אידאוגרמה של הבנת צורת השריכה, הוא עדיין לא בשל לכתיבה. נדרשים חמש שנים לפחות, בהם הילד עובר את שלבי התפתחות הציור (שלב השרבוט, שלב הסכמה ושלב הציור הריאליסטי), בו הוא מתרגל בו זמנית גם את המיקרו-מוטוריקה וגם את היכולת לייצג את המציאות אותה הוא רואה באופן ויזואלי דרך הציור. בכיתה א' הילד מתחיל ללמוד לקרוא, כלומר לאבחן את האותיות ובמקביל את המילים והמשפטים, לעצב אותם בצורה גרפית ומגושמת ואט-אט הוא מצליח לעבור לכתיבת תמה המחייבת גמישות מוטורית ויצירת קווים קעורים, קמורים וישרים הבונים את האותיות. רק בכיתה ו', ז', בסביבות 10-12, הילד מגיע לבשלות של קואורדינציה כתיבתית הרמונית, בתנועה, בצורה ובארגון.

האדם הקדמון הצליח לצייר דמויות של חיות ושל אנשים על גבי קירות המערות 40,000 שנה לפני הספירה. לעומת זאת, הכתיבה התגבשה 3,500 שנה לפני הספירה. הציור כונה בתקופת ימי הביניים במושג "דיסניו" משמע הסימן הקדוש (די=דיווינו, הקדוש; סניו=סימן). שכן, הוגי הדעות דאז הבינו שהיכולת של האדם לצפות במציאות ולייצג אותה באופן וויזואלי בציור הוא לא מובן מאליו. הכתיבה בתחילתה היתה פיקטוגרפית, כלומר ציורית. הציור הכתיבתי החל בייצוג המציאות בסכמה ציורית מינימליסטית של צורת עין, של אדם עובד, של פני שור וכו'. אט-אט הציור הפיקטוגרפי עבר מורפוגנזה כלומר שינוי צורני במעבר מהציור הקונקרטי לסימן כתיבתי מופשט יותר. זה אפשר לעבור מכתיבה פיקטוגרפית לכתיבה מושגית. המסקנה הינה שכאשר אדם כותב, הוא למעשה מצייר את המציאות. האותיות הן הפשטה גבוהה של ייצוג צורות המציאות. הכתיבה מתאפיינת באופן מקבילי לציור בשלושה מרכיבים: איכות הקו (התנועה והלחץ), עיצוב הצורות וארגון הצורות במרחב הנייר.

הגרפותרפיה כפיתוח של יכולת כתיבתית במנעד בין הקצוות המנוגדים

הטכניקה של הגרפותרפיה מבוססת על תרגולת של הנועץ באחיזת כלי הכתיבה ובמקביל בפיתוח מיומנות כתיבתית של הקו במנעד רחב ככל שניתן בין כיווץ להרפיה. מצב נוירולוגי בריא של האדם מתאפיין ביכולת להכיל את המנעד על שתי קצותיו ודרגות ביניים, בין קצה אחד של כיווץ לבין קצה נגדי של הרפיה. כך גם בכתיבה, האדם נדרש ללחוץ ולהרפות במהלך הכתיבה במשולב לתהליך הנשימה של שאיפה ונשיפה ובמקביל של כיווץ השרירים והרפייתם גם בכף היד וגם בגוף. במקביל הגרפותרפיה מאמנת את הנועץ לעצב את האותיות באופנים שונים במעבר ממנעד של קצה אחד בו הוא מעצב את האותיות באופן נוקשה וגרפי ועד לקצה השני בו הוא מעצב את האותיות באופן מסולסל. כמו כן, הגרפותרפיה מאמנת את הנועץ להתארגן במרחב הנייר ברווחים מלוכדים בין האותיות, בין המילים, בין השורות ובשוליים.

ציור וכתב יד

כמורה לציור פיתחתי שיטת ציור[8] אשר מתאפיינת לא בהעתקה מלאכותית של המציאות אלא בייצוג המציאות באופן רב שלבי במעבר משרבוט חופשי המייצג את החוץ כדמות על רקע, כקשקוש שיוצר כתם על פני הרקע הלבן, עבור לרזולוציה גבוהה יותר של חיתוכים גיאומטריים הבונים את המציאות בפיגום הארכיטקטוני של חלקים חלקים הבנויים אחד ליד השני וכלה ברזולוציה מדויקת בציור המציאות בדומות מקסימלית. ניתן להמיר את שלושת השלבים הללו בתחום הציור כתרגילים ראשוניים בגרפותרפיה:

שלב א': התנועה

  1. תרגול אחיזת כלי הכתיבה באופנים שונים ובזוויות שונות.
  2. תרגול של שרבוטים על נייר 4A, שרבוט של קער וקמר בסלסול ספירלי לעומת שרבוט זוויתי.
  3. תרגול של שרבוטים גדולים מול שרבוטים קטנים עד כדי מזעריים.

שלב ב': הצורה

  1. תרגול עיצוב האותיות באופן גרפי באמצעות קווים ישרים.
  2. תרגול עיצוב האותיות בצורה עגולה בלבד.
  3. תרגול עיצוב האותיות בצורה פחוסה (אליפסה עומדת לעומת אליפסה שוכבת).
  4. תרגול עיצוב האותיות והמעבר מתקן לפישוט ומנגד, במעבר מתקן להעשרה וקישוט.
  5. תרגול עיצוב האותיות בזווית ימנית, ישרה ושמאלית.

שלב ג': הארגון

  1. שרטוט של מלבן על דף 4A היוצר קובייה.
  2. שרטוט של אותו מלבן בגודל ממוצע עד כדי גודל מזערי.
  3. שרטוט של קווים של שורות ברווחים ממוצעים עד גדולים בין שורה לשורה.
  4. שרטוט של קווים אנכיים כמייצגים אותיות תוך הדגשה על ריווח מדויק בין אות לאות ובין מילה למילה.
  5. לכתוב אותיות מחוברות מול אותיות לא מחוברות.

 

עיקרון הפיצוי הגרפותרפי על בסיס שינויים קטנים בקרבה לסגנון הכתיבה

ציינתי לעיל, שאינני ממליץ לבצע גרפותרפיה אצל הנועץ במגמה לאלץ אותו לכתוב על פי תקן קליגרפי מקובל, אלא לשפר את כתב היד שלו במסגרת גבולות הגזרה של הסגנון הכתיבתי שלו. הסגנון הכתיבתי מושתת קודם כל על התנועה של הכתיבה (לחץ חדירה על הנייר, פורקן הקו, מהירות הכתיבה ואלסטיות של הקו). ניתן להציג על פי התיאוריה של רודולף פופאל חמש דרגות של אלסטיות של הקו המכונות בפיו חמש דרגות הקשיה[9]. ניתן להרחיב את חמשת הדרגות הללו לשבע דרגות של "כפיתה מול שחרור" של הכתב על פי המודל של תאה לוינסון[10]. ניתן גם לדרג את הטיפוסים של ישראל אודם (א-ט) על רצף של הקשיה מול הרפיה בדרך הבאה:

 

א         ו           ט         ג           ב          ד          ז          ה         ח

 

דרגות ההקשיה על פי פופאל או לוינסון או אודם משפיעים על עיצוב האותיות ובמקביל גם משפיעים על עיצוב הארגון בכתב היד. נוצרים תשעה סגנונות כתיבה הומוגניים (ממקור משותף).

 

ברגע שאנו מבצעים גרפותרפיה על טיפוס א', מומלץ לאמן את הנועץ לעצב את כתב ידו במגמה של ו' בגלל הקרבה הגרפודינמית. מי שכותב כטיפוס ח' מומלץ ללכד את כתב היד העוויתי שלו לכתב דרוך ונוקשה של טיפוס ה'. מי שכותב בכתב של טיפוס ב' יכול לשחרר את עצמו באימון גרפו-תרפי לכיוון ג'. במידה וטיפוס ב' סובל מתנודתיות יתר, מומלץ לתרגל אותו לכיוון של טיפוס ד' וכן הלאה. כלומר עיקרון הפיצוי מתבצע על בסיס הקרבה הגרפודינמית בסגנון הכתיבה ולא על בסיס התקן הכתיבתי.

 

מודגש שיש לשלב את ההליך הגרפותרפי יחד עם מתן פרשנות פסיכולוגית לנועץ על אודות סימני כתב יד אותם הוא מאמץ באופן מלאכותי כתרגול כתיבתי. למשל, אם הוא שייך לטיפוס א' וכותב בכתב רפיוני ולא מעוצב (כתב א-מורפי) ואנו מתרגלים אותו לכיוון כתיבה עגולה של טיפוס ו', חשוב להדגיש בפניו שהכתיבה העגולה והטפוחה מייצגת טיפוח של הסלף, כלומר של הדימוי העצמי, בניגוד לדימוי העצמי הנמוך שהוא שרוי בו בכתב הקטן שמאפיין את טיפוס א'. דוגמא נוספת, אם אנחנו מתרגלים אדם לעצב את כתב היד בתהליך של גרפותרפיה לכיוון של טיפוס ג', בחיבורי אותיות מרובים ובכתב מסולסל, חשוב להסביר לו שהמדובר בכתב יד המייצג דחף לחירות, עצמאות, דרגות חופש, הסתמכות על אינטואיציה, סלידה מרוטינה, קושי להיצמד לבירוקרטיה וכו'. כפי שהדגשתי לעיל, החידוש שאני מציג בתחום הגרפותרפיה הוא גם בנושא התוספת הפסיכולוגית המשולבת לתרגיל הכתיבתי המכניסטי. הפרשנות הפסיכולוגית מקנה לנועץ חוויה סוגסטיבית אשר מעצימה את היכולת להפנים את תרגילי הכתיבה.

 

כתיבותרפיה וגרפותרפיה

נשאלת השאלה כמה זמן תרגול נדרש לנועץ כדי שהגרפותרפיה תהיה אפקטיבית. טענתי לעיל, שמומלץ שהתרגול לא יהיה קצר וחד פעמי אלא ארוך וממושך. על מנת לא להכניס את הנועץ למסע טרחני ומשעמם, חשוב לשלב את התהליך הגרפותרפי עם תהליך המכונה כתיבותרפיה[11]. מתברר שכאשר האדם כותב את היומן האישי שלו, הכתיבה טעונה בתכנים רגשיים ולכן הכתיבה היא אקט תרפויטי מעצם העלאת התכנים. בד בבד, הנועץ אמור לשלב את הכתיבותרפיה עם תרגלי גרפותרפיה שהומלצו לעיל. כי אז התרגול איננו נעשה באופן טרחני ומאולץ אלא באופן חוויתי ויצירתי.

 

הגרפותרפיה ככלי לגיבוש אישיותי לעבר תחושת אוטונומיה וחירות

מטרת הפסיכותרפיה היא לאפשר לאדם לטפח שלושה היבטים באישיותו: אוטונומיה, הסתגלות ושלוות נפש[12]. האישיות מתפקדת כמו סטרוקטורה אשר מתאפיינת גם כמערכת סגורה (אוטונומיה) השומרת על שיווי המשקל הפנימי שלה, גם כמערכת פתוחה (הטרונומיה) המכוונת להסתגלות כלפי חוץ ובמקביל לחתירה לשלוות נפש. אני מאמץ את הצורך של האדם להגיע לגמישות הסתגלותית באמצעות השילוב הדיאדי בין אוטונומיה להטרונומיה, בין אוטונומיה להסתגלות, בין מערכת סגורה למערכת פתוחה. אין ספק שכולנו מייחלים לשלוות נפש, אך מנגד, לכל אחד יש קריטריון שונה לגבי שלוות נפש. ישנו אדם מסוים שאמר לי: "המתח הורג אותי אך בלעדיו אני מת". לגביו שלוות הנפש מתאפיינת בסגנון חיים מתוח ודרוך. לכן, באשר לפרמטר השלישי, אני מציב את השאלה מהו קריטריון המאפיין את שלוות הנפש.

 

ריבוי העצמיים, ריבוי הזהויות, האישיות הקולאז'ית

כל אדם מתאפיין בפרופיל אישיותי המתאפיין בתרכובת אישיותית אשר מכונה בספרות המקצועית "ריבוי עצמיים"[13]. אני מעדיף לכנות זאת במושג "ריבוי זהויות". כל התיאורטיקנים שתיארו את האישיות על פי ריבוי העצמיים (הזהויות), לא הצליחו להציג תיאוריה על אודות אותו מבנה רב-זהותי. לעומת זאת, בספרי, האישיות הקולאז'ית[14] טענתי, בעקבות השפעתו של אודם על תורת התרכובות של טיפוסי א-ט[15], שכל אדם באופן נורמטיבי מתאפיין בתשע זהויות בעוצמות שונות בין אפס למאה אחוז וביחסי גומלין שונים בין הטיפוסים השונים. יחד עם זאת כל אדם מתאפיין בנטייה הפסיכודינמית להתבסס על טיפוס אחד דומיננטי כאשר יתר הטיפוסים נלווים בהשפעתם. לצורך הדיון במאמר זה בתחום הגרפותרפיה, נסתפק ונאמר שכל אדם מתאפיין זהותית בטיפוס דומיננטי המפעיל את אישיותו והתנהגותו.

 

המוח הפלסטי

מבחינה פסיכותרפויטית, יש להבחין בין שינוי עמוק בנפש המתאפיין גם באופי וגם באישיות, כאשר האופי מייצג את המטען התורשתי של מזג וטמפרמנט ואילו האישיות מייצגת את המטען הפסיכולוגי שהתעצב בתהליך ההתפתחות, לבין שינוי תודעתי. נאמר שהמוח ובמקביל לו, המערך המנטלי של האדם, הוא "פלסטי ואלסטי"[16] כלומר בעל יכולת שינוי גבוה באמצעות כוח הלמידה והחשיבה העצמאית הטומנת בחובה גם את כוח הרצון ואת הבחירה החופשית. לכן, הצגתי תיאוריה פסיכותרפויטית חדשה הממליצה לאדם להכיר את הטיפוס הדומיננטי המאפיין את אישיותו, ששם הוא כלוא ומשועבד, אך במקביל לקרוא, ללמוד ולחוות את יתר טיפוסי האישיות (טיפוסי א-ט על פי אודם או טיפוס 1-9 על פי האניאגרם).

 

ברגע שאדם מכיר את "המטריצה הטיפולוגית" של תשעה טיפוסי אישיות (המייצגים תשע הפרעות אישיות בעוצמות שונות) שהם תשעה סגנונות הסתגלות קיומיים, הוא מבין את מקומו על פי הטיפוס הדומיננטי שבו, למול יתר טיפוסי האישיות. הוא מסוגל באמצעות "המוח הפלסטי" להפנים קוגניטיבית ורגשית את יתר סגנונות ההסתגלות, ואף ללמוד להתנהג על פיהם כמו שחקן תיאטרון. הוא מרחיב את המטריצה הקולאז'ית של אישיותו רק ברמה התודעתית. שכן, מטרת הפסיכותרפיה היא להגדיל את המנעד הנפשי-אישיותי כדי לאפשר לאדם להסתגל באופן גמיש לחיים בהשתנותם ובמורכבותם. מחלות הנפש מתאפיינות על פי מה שאמר הפסיכיאטר הנרי איי, כמחלות החירות[17]. ככל שאנחנו מקובעים יותר נפשית, גם קוגניטיבית (אידיאות פיקס, אובססיות וכו') וגם ברמה הרגשית, אנו מתאפיינים בהפרעה נפשית בעוצמות שונות. ככל שאנחנו גמישים יותר, אנו מתקרבים לטבע האדם שהוא החירות. לכן, ההמלצה הינה להבין שמטרת הפסיכותרפיה שהוצגה לעיל הינה להרחיב את "שדה התודעה" של האדם לעבר מטריצה טיפולוגית והסתגלותית חלופית למה שמאפיין אותו. זה מגביר גם את התודעה אך גם את החוויה הרגשית שיש לה גם ביטויים התנהגותיים אפשריים בפועל.

 

לימוד הגרפותרפיה בהקשר לפרשנות הפסיכולוגית מאחורי סגנון הכתיבה

חזרה לגרפותרפיה. במידה ונלמד את הנועץ וגם את עצמנו להכיר את תשעת הטיפוסים (על פי אודם או על פי האניאגרם וטיפולוגיות אחרות המוכלות בתוכן) ובמקביל נתרגל באופן מאולץ סגנונות כתיבה שונים ההולמים את הטיפוסים הללו, נצליח להרחיב בתוכנו את המנעד הנפשי לעבר תחושת חירות גבוהה יותר, תוך הבנה שאנחנו עדיין נשארים כבולים ומשועבדים לטיפוס הדומיננטי שלנו. חשוב להדגיש שכל טיפוס (א-ט) מייצג פונקציה נפשית הכרחית וחיונית לנפש האדם. הבה ונדגים. טיפוס א' מייצג רגיעה ונינוחות. טיפוס ב' מייצג אקטיביזם של עשייה, טיפוס ג' מייצג עצמאות ויזמות, טיפוס ד' מייצג בקרה שכלית וגיבוש ערכי לחיים. טיפוס ה' מייצג אינטליגנציה רוחנית והימנעות מהשתנות. טיפוס ו' מייצג טיפוס של דמיון, רגש וגרעין של אהבה. טיפוס ז' מייצג את החתירה לסדר וארגון בנפש. טיפוס ח' מייצג את הדריכות להיכון למלחמה. טיפוס ט' מייצג את הצורך בפריעת עול ונדליסטית.

 

פסיכותרפיה מיוטית (לידה עצמית)

לכן, באמצעות הגרפותרפיה אפשר ללמוד ולחוות את התכנים הפסיכולוגיים של כל טיפוס המייצגים סגנונות אקזיסטנציאליים ובמקביל לתרגל זאת באמצעות חיקוי כתיבתי של אותן תסמונות כתיבתיות. זאת הגרפותרפיה ברמת המקרו בהקשר של פסיכותרפיה נפשית. המדובר בתהליך פסיכותרפויטי שהציג שלמה גיורא שוהם, אותו הוא כינה "פסיכותרפיה מיוטית"[18] בה האדם משתדל ליילד מעצמו את עצמו. זהו מאמץ של האדם להרחיב את דרגות החופש של חירותו.

 

האישיות העומדת מאחורי ליקויי הלמידה

נוטים להיעזר בגרפותרפיה לתחלואות שונות כגון דיסגרפיה, דיסלקציה, ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז[19]. אך גם פה הגרפולוגיה היא כלי עזר משמעותי באבחון מדויק יותר של כל ההיבטים הללו. שכן, מאחורי הפרעות קשב וריכוז או ליקויי למידה יש מבנה אישיותי הטרוגני ושונה אצל כל אדם ואדם. לכן, צריך להתאים את הגרפותרפיה, לא לסימפטום אלא למבנה האישיותי העומד מאחוריו. שכן, אפשר להציג הפרעות קשב וריכוז הנובעות בעקבות אישיות אימפולסיבית (טיפוס ג') לעומת אותה הפרעה הנובעת או קשורה למבנה אישיותי כפייתי (טיפוס ז') וכן הלאה. ניתן להציג קשר הטרוגני ולא חד כיווני בין הסימפטום הקליני לבין המבנה האישיותי. כתב היד התאפיין בשינויים משמעותיים גם כאשר יש סימפטומטולוגיה דומה. לכן, הגרפותרפיה צריכה להתבסס על סגנון הכתיבה שהוא סגנון האישיות של אותו אדם המתאפיין בליקוי למידה כזה או אחר.

 

גרפותרפיה ופסיכותרפיה

הגרפותרפיה מוצגת במחקר זה ככלי עזר משמעותי לפסיכותרפיה. הקשר המעגלי בין הנפש והמוח לכתב היד ובין כתב היד לנפש ומוח, הוא בדיוק הקשר המעגלי בין הגרפותרפיה (הכתיבה) לבין הפסיכותרפיה שהיא הנפש. לכן, ייתכן ומאמר זה יהווה קטליזטור לאנשי המקצוע העוסקים בפסיכותרפיה שישכילו לשלב את הגרפותרפיה ככלי עזר משמעותי בניסיון של האדם לגבש את אישיותו, להרחיב את שדה התודעה שלו ובמקביל להעשיר את המנעד ההסתגלותי שלו במעבר מקיבעון לחירות.

 

 

 

 

יגאל ורדי – 2018

 

 

 

 

 

[1] יוגב ש', גרפותרפיה, הוצאת מסדה בע"מ, 1980.

[2] רצון ח', ילדים כותבים, קו וכתב, ביטוי אישי, הוצאת אח, 2002.

[3] נפתלי א', גרפולוגיה ורפואה, כתב היד, הגוף והנפש, הוצאת ש. פרידמן בע"מ, 1991.

[4] רצון ח', ילדים כותבים, קו וכתב, ביטוי אישי, הוצאת אח, 2002.

[5] עומר ח', אלון נ', מעשה הסיפור הטיפולי, הוצאת מודן, 1997.

[6] ורדי י', האישיות הקולאז'ית, תורת אישיות סינרגטית, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.

[7] ורדי י', מדוע הבודהא טעה- זן ואמנות שטיפת הכלים, הוצאת ידיעות ספרים, 2018.

[8] ורדי י', סקיצה, הוראת הציור וחניכת האמן, הוצאת ידיעות ספרים, 2004.

[9] נפתלי א', גרפולוגיה ורפואה, כתב היד, הגוף והנפש, הוצאת ש. פרידמן בע"מ, 1991.

[10] אודם י', כתב יד ופסיכודינמיקה, הוצאת אח, (1981) 2002.

[11] כהן א', הדף המפוכח: כתיבהתראפיה הלכה למעשה; ‫ חיפה: אמציה, תשנ"ה 1995.

[12] גיורא צ', הלא מודע ותיאוריית הפסיכונוירוזות, תרגום: דינה גיל, תל אביב פפירוס, 1988.

[13] מיטשל ס"א, תקווה ופחד בפסיכואנליזה, הוצאת תולעת ספרים (1993), 2003.

[14] ורדי י', האישיות הקולאז'ית, תורת אישיות סינרגטית, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.

[15] אודם י', כתב יד ואישיות, הוצאת אח, (1977), 2008.

[16] דוידג' נ', המוח הגמיש, סיפורים מקו החזית של חקר המוח, הוצאת כתר, 2009.

[17] פריד י', פסיכופתולוגיה, פגישה ראשונה, משרד הביטחון, 1978.

[18] שוהם ש"ג, תרפיה פרומיתאית, טיפול אקסיסטנציאליסטי באמצעות דיאלוג ויצירה, הוצאת אח, 1998.

[19] עמלה ע', ליקויי למידה- האתגר, הוצאת איתאב, 1992.

תפריט

כניסה לרשומים

שכחת סיסמא?