האינטואיציה בשרות האבחון הגרפולוגי – ד"ר יגאל ורדי – 2020

אינטואיציה

 

חלק א': תמונת רקע

 

המעבר מאינטליגנציה מלאכותית למערכת מומחה

זה שנים רבות שמתחולל דיון ער וסוער בין אנשי המקצוע הגרפולוגים, בנושא עד כמה כוח האינטואיציה של המאבחן משפיע על תהליך קבלת ההחלטות באבחון הגרפולוגי. הגרפולוגיה כדיסציפלינה חותרת להיות מדעית ובתור שכזאת, היא חותרת להציג תהליך קבלת החלטות מובנה, ברור ואובייקטיבי, אשר ניתן ללמדו ברשות הרבים. גוף ידע שכזה פתוח לביקורת מתקנת בעקבות ניסיון מעשי ואמפירי.

 

בשנות השישים הקהילה המדעית ייחלה לפתח אינטליגנציה מלאכותית (artificial intelligence) בתחומים שונים. לאחר זמן מסוים, הקהילה המדעית הבינה שהיא העלתה חרס בידה, ושהמתודה המדעית רחוקה מאוד מן היכולת לפתח אינטליגנציה מלאכותית. כחלופה לכך, עברו ליומרה צנועה יותר המכונה בשפה המקצועית "מערכת מומחה" (expert system). מערכת מומחה מבוססת על תחקור המומחה בתחום מסוים, תוך ניסיון להבין כיצד הוא מקבל החלטות בתחום ההתמחות שלו, ובעקבות תחקיר זה לתרגם זאת לאלגוריתמים ממוחשבים.

 

מודגש שבתחום האבחוני-הרפואי, הרפואה לא הצליחה לפתח עד היום מערכת מומחה "סגורה", אלא הצליחו לבנות רק מערכת מומחה אבחונית "פתוחה", אשר מהווה כלי עזר תומך החלטה לרופא, אשר מחליט בסופו של דבר, מה האבחון הסופי של הפציינט, דבר שמערכת המומחה לא מצליחה לבצע.

 

אבחון כתב היד על פי האידיאה המנחה בהתבסס על אינטואיציה

בתחום הגרפולוגיה הדיון אודות האינטואיציה נסוב סביב הדילמה של "החלק מול השלם", כלומר של פרשנות הסימנים הכתיבתיים באופן מבודד, בגישה אטומיסטית, לעומת פרשנות כתב היד בשלמותו, בגישה הוליסטית. כל גרפולוג יודע שהאבחון הגרפולוגי חייב להתבסס גם על פרשנות הסימנים באופן מבודד, וגם על הפרשנות ההוליסטית של כתב היד בשלמותו.

 

נושא זה עלה לבמת הדיון המקצועי כאשר הגרפולוג הגרמני לודוויג קלאגס טבע את המושג "אידיאה מנחה". לטענת קלאגס הגרפולוג אמור לנתח את סימני כתב היד המבודדים בהתאם לאידיאה המנחה של האבחון השלמותי של כתב היד. הבעיה למול טענתו של קלאגס הינה, שהוא טען שאפשר להגיע לאידיאה מנחה של כתב יד רק באמצעות האינטואיציה ולא הציג מתודה מדעית מובנית. דבר זה אתגר את הגרפולוג ישראל אודם ליצירה רבת-שנים בבניית טיפולוגיה כתיבתית ופסיכולוגית, אשר אמורה היתה לבנות אידיאה מנחה מתודית ולא אינטואיטיבית.

 

אינטואיציה על פי תחושות בטן של "משיכה מול דחייה"

אינטואיציה משמעה ידע, ידע שהאדם משתמש בו, אך הוא איננו יכול לתרגם אותו למונחים אנליטיים, תקשורתיים וברורים ברשות הרבים. לכן, אדם החווה אינטואיציה משתמש במונחים הבאים: "אני מרגיש", "תחושות בטן", "זה מדבר אלי" וכו'.

 

מן ההיבט של האבחון הגרפולוגי, הגרפולוג הנעזר בכוח האינטואיציה, חווה את כתב היד בראיית מקרו, על בסיס דיכוטומיות של מושך-דוחה, יפה-מכוער, מסודר-מרושל, קריא-לא קריא, כתב שגרתי-מול כתב מקורי, כתב רך-מול כתב נוקשה וכו'. חוויות אינטואיטיביות דיכוטומיות אלו מתורגמות אצל הגרפולוג למונחים פסיכולוגיים בהתאם. כך הוא מבסס את נימוקי האבחון הגרפולוגי.

 

אינטואיציה על פי זיכרון של דומות

האינטואיציה הגרפולוגית מבוססת גם על מרכיב נוסף. לכל גרפולוג יש בזיכרונו, ארכיב של ספריה, של אינספור כתבי יד שהוא ראה ובחן מן האתמול. לכן, לפרקים כתב יד מסוים שהוא מאבחן, "מזכיר" לו כתב יד אחר השוכן בזיכרונו. למשל גרפולוג מתבונן בכתב היד של מרים, עשוי למצוא דמיון ואף זהות גבוהה בין כתב ידה של מרים, לבין כתב ידה של רחל. הוא כותב את האבחון על מרים בהתבסס על הידע הפסיכולוגי שיש לו אודות רחל. כששואלים אותו כיצד הוא הצליח לבצע אבחון כה מוצלח, הוא נוהג ברמייה עצמית לא-מודעת ואיננו מודה שהוא ביצע השוואה בין שני כתב יד. מבחינתו האבחון מבוסס על כוח האינטואיציה שלו. דברים אלו אמורים לגבי גרפולוגים שהידע המדעי שלהם נמוך במקצוע והם נאלצים להסתמך על כוח האינטואיציה באבחון.

 

 

חלק ב': תהליך קבלת החלטות המשלב אינטואיציה ומתודה

 

המדען והאמן שבתוכנו

האדם מתאפיין כפני-יאנוס בחלוקה בין היותו רציונלי לבין היותו אינטואיטיבי. מאז שנות החמישים, לאחר שחקרו את שתי האונות של המוח: השמאלית והימנית, הגיעו למסקנה שהאדם מתאפיין בו-זמנית באונה השמאלית כמייצגת את המדען שבתוכו (חשיבה רציונלית, אנליטית, שפתית, לוגית), לבין האונה הימנית כמייצגת את האמן שבתוכו (חשיבה המושפעת מראייה הוליסטית, אינטואיטיבית, רגשית).

 

דניאל כהנמן, פרס נובל בכלכלה התנהגותית, כתב את ספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט" (תרגום: יעל סלע-שפירו ועידית נבו, עורכת: מיה בר-הלל, הוצאת מטר בשיתוף הוצאת כנרת, 2013) שבו הציג את התזה שהמוח האנושי מעבד נתונים ומקבל החלטות בצורה מהירה על פי אינטואיציה ובצורה איטית על פי עיבוד אנליטי פרטני יותר.

 

כשאנו, הגרפולוגים, מנתחים את כתב היד, אנו נדרשים לנתח בו-זמנית את כתב היד בצורה אנליטית, סימן אחר סימן, אך במקביל גם על פי האינטואיציה באבחון התמונה הכוללת של כתב היד כשלם (האידיאה המנחה על פי קלאגס). את האבחון השלם האינטואיטיבי של כתב היד, אנו אמורים לבצע בארבעה שלבים:

 

  1. שלב ראשון

אינטואיציה על פי משיכה-דחייה:

אנו מנתחים את הכתב השלם על פי אינטואיציה של התרשמות "משיכה מול דחייה" על פי פרמטרים שונים שצוינו לעיל: כתב יפה מול מכוער, כתב מסודר מול מרושל, כתב רך מול כתב נוקשה וכו'.

 

  1. שלב שני

אינטואיציה על פי היזכרות:

האינטואיציה מבוססת על היזכרות וחיפוש אחר דומות בין הכתב הנבדק לבין כתבי יד אחרים השוכנים בזיכרונו הוויזואלי של הגרפולוג.

 

  1. שלב שלישי

אינטואיציה על פי סינדרום וטיפולוגיה:

  • האינטואיציה מומרת למתודה מדעית בהבנת השלם הכתיבתי על בסיס טיפולוגיה כתיבתית, למשל כפי שהציג זאת ישראל אודם, כאשר יצר תשע אידיאות מנחות בהתבסס על תשעה סגנונות כתיבתיים העומדים בקורלציה לתשעה טיפוסי אישיות (א-ט).
  • גם פרשנות של סימן כתיבתי אחד, תמיד משולבת התייחסות פרשנית לשניים-שלושה סימנים כתיבתיים נוספים. פרשנות שכזאת מחייבת יצירתיות אינטואיטיבית בהבנת הסינתזה בין הסימן הבודד, לבין אותם שניים-שלושה סימנים המתלווים לפענוח.

 

  1. שלב רביעי

אינטואיציה יצירתית בכתיבת האבחון הגרפולוגי כסיפור המתאר את האישיות:

זהו השלב החשוב ביותר באינטואיציה היצירתית, בו הגרפולוג מבצע סינתזה מקורית בין חלקי השלם לבין השלם. כל כתב יד מתאפיין בייחודיות שלו, שאין לשבצה בטיפולוגיה כלשהי שהיא תמיד מגושמת. לכן, כל כתב יד מחייב אינטגרציה ייחודית ביצירת סינתזה בין החלקים לבין השלם, כלומר בין פרשנות סימני כתב היד, לבין פרשנות כתב היד כשלם.

 

שלב זה מתאפיין בתרגום הממצאים הגרפו-פסיכולוגיים שהגרפולוג אסף בשלב הראשון, השני והשלישי כפי שתואר לעיל, לסיפור בו הוא משרטט את הדינמיקה האישיותית של האדם. שהרי כל אבחון גרפולוגי הוא סוג של סיפור, בו אנו מנסים לתאר את אישיותו של האדם, גם מבפנים וגם מבחוץ, כלומר גם במבנה האישיות כפוטנציה וגם בהתנהגות בפועל.

 

שלב רביעי זה מבוסס על חשיבה פסיכו-דינמית, הטרוגנית ואקלקטית. החשיבה הפסיכו-דינמית עשויה להתפרש על פי אסכולות שונות. לעיתים אנו מפרשים את סימני כתב היד על בסיס "עקרון הפיצוי" של אלפרד אדלר (נחיתות מול רצון לעוצמה), לעיתים על פי יחסי איד, אגו וסופר-אגו על פי פרויד, מנגנוני הגנה, אותנטיות מול עצמי מזויף, ריק קיומי, משמעות חיים וכו' על פי הפסיכולוגיה הקיומית (אקזיסטנציאלית). שלב רביעי זה הוא שלב סופר-יצירתי בו הגרפולוג "מערבב" את כל הממצאים שהוא הכין מבעוד מועד בשלושת השלבים הקודמים, וכותב את האבחון הגרפולוגי כסיפור, אשר מטרתו לנסות לתאר את אישיותו והתנהגותו של האדם כותב.

 

מסקנה א':

עד היום לא ניתן להכניס את השלב הזה, שהוא השלב הרביעי, לסד מדעי של מתודולוגיה של מערכת מומחה (expert system), קל וחומר לא של אינטליגנציה מלאכותית (artificial intelligence).

שלב זה מבוסס על אינטואיציה יצירתית של הגרפולוג המומחה, אשר מבצע סינתזה מקורית של כל הפרמטרים בכתיבת הדוח הגרפולוגי בניסיון לספר סיפור אשר מגמתו לתאר את אישיותו של האדם באופן דינמי וייחודי, ללא שום הכללה לאדם אחר.

 

 

 

 

מסקנה ב':

ההבדל בין הגרפולוג האינטואיטיבי-התמים, לבין הגרפולוג האינטואיטיבי-המדעי

קיים הבדל תהומי בין גרפולוג המאבחן כתב יד באופן אינטואיטיבי בלי בסיס מדעי-מתודי, לבין גרפולוג המשתמש באינטואיציה יצירתית, תוך הישענות על 70% קבלת החלטות מדעית ומתודית, כלומר רציונלית, אובייקטיבית על פי תיאוריה זאת או אחרת, הקיימות בקהילה המדעית.

 

אזהרה!

ככל שהגרפולוג הנאיבי מתבסס על אינטואיציה ללא שום אספקט מדעי, הוא ניגרר לאבחון הרה-אסון! שכן, אינטואיציה ללא מדע ומתודה, מותנית על פי מצב הרוח של הגרפולוג ואין בה הדירות ובמקביל גם אין בה מהימנות אבחונית. לעומת זאת, ככל שהגרפולוג האינטואיטיבי-מדעי משלב אינטואיציה ומדע, הוא מגיע לתוצר אבחוני מבוסס ואיכותי.

 

חלק ג': תפקוד האינטואיציה במבנה האישיות של האדם

 

האינטואיציה כאחד מארבעת תפקודי הנפש

הפסיכולוג קרל גוסטב יונג הציג במשנתו את ההשערה אודות קיומם של ארבעה תפקודים נפשיים: החשיבה, ההרגשה, החישה והאינטואיציה. הגרפולוגים הציגו את הקורלציה בין ארבעת תפקודים נפשיים אלו, לבין ארבעת הצורות בעיצוב הקו בדרך הבאה: חשיבה-קו קמור, הרגשה-קו קעור, חישה-קו ישר, אינטואיציה-קו חוטי. ישראל אודם פיתח קורלציה זאת בצורה רחבה ביותר, ביחס לקהילה המדעית בארץ ובעולם. הוא הציג את קיומם של ארבעת התפקודים הנפשיים הללו, באמצעות הבחנה מבדלת, כפי שהם באים לידי ביטוי באזור העילי, האמצעי והתחתי, ובמקביל הציג הבחנה מבדלת כאשר צורת הקו מופיעה כתחליף לתקן. למשל, באזור העילי: ל' קמורה שמקבלת תחליף בקו ישר. באזור התחתי: נ' קעורה שמקבלת תחליף לקו חוטי. באזור האמצעי: ת' קעורה שמקבלת תחליף לקו קמור. הבה נתמקד בפונקציית האינטואיציה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקו החוטי.

 

האינטואיציה כקו חוטי חסר צורה (א-מורפי)

ידוע שעל מנת לכתוב, האדם נדרש לשלושה סוגים של קווים: קו ישר, קו קעור וקו קמור. ניתן לומר שקו קמור וקו קעור, זה אותו דבר רק בהיפוך כיוון הכתיבה. האדם יצר מטבע נפשו את הקו החוטי שאיננו מצוי בתקן. באופן פרדוקסלי, ניתן לומר שעל פי טענתו של הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה, החשיבה האנושית בבסיסה היא היפותטית, כלומר השערתית ולכן אינטואיטיבית. התקן הכתיבתי לא יצר את הקו החוטי, אך האדם, מטבע המבנה הקוגניטיבי שלו כיצור חושב על בסיס השערות ואינטואיציה, יצר באופן הכרחי את הקו החוטי שהוא קו חסר צורה: א-מורפי, מכיוון שהוא לא ישר, לא קמור ולא קעור. הקו החוטי חסר הצורה, דומה לגל העוקף חומות ורואה מעבר לאופק. זאת מהותה של האינטואיציה.

 

רצף הדומיננטיות של תפקוד האינטואיציה בטיפוסי א-ט על פי ישראל אודם

 

אינטואיציה גבוהה ——— ג, ב, ט, ו, א, ז, ח, ה, ד ——— אינטואיציה נמוכה

 

ניתן להבחין בין שתי קבוצות, קבוצה אחת של טיפוסים המתאפיינת בתפקוד של אינטואיציה מסוגים שונים (יצירתית, ריאליסטית, הפכפכה, חולמנית, מנוונת); לבין קבוצה שנייה של טיפוסים המתאפיינת בחוסר אינטואיציה. הבה נדגים.

 

 

קבוצה ראשונה: טיפוסים המתאפיינים בסוגים שונים של אינטואיציה

טיפוס ג' (אימפולסיבי): אינטואיציה יצירתית

טיפוס ב' (אינטגרטיבי): אינטואיציה ריאליסטית-פרקטית

טיפוס ט' (אנרכי-יצרי): אינטואיציה הפכפכה

טיפוס ו' (נרקיסיסטי): אינטואיציה חולמנית

טיפוס א' (נירפה): אינטואיציה מנוונת ועם נטייה להזיות

 

קבוצה שנייה: טיפוסים המתאפיינים בסוגים של חסר באינטואיציה

טיפוס ז' (רפורמטורי): הימנעות מאינטואיציה לטובת חישה ריאליסטית

טיפוס ח' (איובי-זאבי): הימנעות מאינטואיציה לטובת ריאליזם פנטי.

טיפוס ה' (אוטיסטי): הימנעות מאינטואיציה לטובת קיבעון סוריאליסטי תלוש.

טיפוס ד' (רציונלי): הימנעות מאינטואיציה לטובת ריאליזם מפוקח.

 

הערה:

מצאתי לנכון לצטט מן הכתובים על פי ישראל אודם, מספרו כתב יד והסתגלות קיומית- תורת הפוטנציות א-ט (הוצאת ציפור, 1989), מספר משפטים מינימליסטיים, המתארים את קיומה או אי-קיומה של אינטואיציה ספציפית בכל אחד מן הטיפוסים (א-ט). הציטטות שאודם מביא רחבות ומעמיקות יותר, אך אני מסתפק בהצגת התמצית, עם אפשרות לתת לקורא את היכולת ללכת למקורות ולהרחיב את היריעה.

 

קבוצה ראשונה: טיפוסים המתאפיינים באינטואיציות מסוגים שונים

טיפוס ג': אימפולסיבי (עמ' 84):

"בדמיונו הלהטני, הוא מסתמך על האינטואיציה שלו. הוא מאמין, שבהברקה רגעית יעלה בידו לאלתר פתרון יעיל… מטרתו העיקרית הינה בחופש פעולה, כיד האינטואיציה המנחה אותו לאלתר את מעשהו… איננו מתייחס למצב העובדתי… הוא עצמי מתגלה כחסר עמוד שדרה ונטמע בהברקה רגעית תוך אילתור של האינטואיציה… יש בקו החוטי של טיפוס זה נטייה לרדיפה הרפתקנית אחרי סנסציות".

 

טיפוס ב': אינטגרטיבי (עמ' 83):

"טיפוס זה מגלה את כושרו האינטואיטיבי ליצור קשר של הבנה חודרת לנפש הזולת".

 

טיפוס ט': אנרכי-יצרי (עמ' 94-95):

"מתאפיין בחוט של פזיזות… התחמקות מגילוי לב…. תכסיס של ערמומיות. החוט בסיומה של אות משקף הנמכת הקומה העצמית… גירויים של אינטואיציה מחליפים כאן חישה של עובדות אובייקטיביות… אינטואיציה של התרשמות מגירויי הסביבה קוסם לטיפוס זה יותר מאשר להתמקד במאמץ חשיבתי כדי לבדוק ולתכנן את המהלכים".

 

טיפוס ו': נרקיסיסטי (עמ' 89):

"טיפוס זה נמנע מעימות עם העובדות והדרישות הקשות. הוא פותר עצמו ממאבקים, פונה עורף לסביבה חיצונית ומתכנס פנימה תוך רחמנות עצמית".

 

טיפוס א': נירפה (עמ' 82):

"טיפוס זה בורח מדרישות המציאות, תוך השתעשעות באינטואיציות והזיות ינקותיות… טיפוס זה בורח ממאמץ של חשיבה… ומשליך את יהבו על מעשי ניסים של אינטואיציות והזיות… טיפוס זה חווה אינטואיציה עמומה".

 

קבוצה שנייה: טיפוסים המתאפיינים בחסר של אינטואיציה

טיפוס ז': רפורמטורי (עמ' 91) (מודגש שאין קו חוטי):

"בחישתו הפגועה מנסיבותיו הקשות, מגיע טיפוס זה להשגה ריאליסטית של חשיבות הרפורמציה".

 

טיפוס ח': איובי-זאבי (עמ' 92-93) (מתאפיין בקו חוטי עוויתי שאיננו מאפיין קו חוטי גמיש וזורם):

"במכווצותו הנפשית, אין טיפוס זה מסוגל לארגן את חשיבתו ולבטא את רגשותיו בצורה ברורה. רוגזה והתקפי קפריזות דוחקים אותו לתפקד בדרך של אלתור עצבני".

 

טיפוס ה': אוטיסטי (עמ' 88) (מודגש שאין קו חוטי):

"מתוך מקובעות רגשית תקוע טיפוס זה כקופא על עומדו ונקלע לחישה סוריאליסטית, שמעבר למציאות היומיומית".

 

טיפוס ד': רציונלי (עמ' 86) (מודגש שאין קו חוטי! אלא קו ישר):

"זווית דרוכה וקצובה המשקפת הבחנתו הפרקטית החדה, המאפשרת לו להעריך את הנסיבות בתפיסה ריאליסטית… הקו הישר ממחיש את כוח הרצון והעמידות של טיפוס זה בפני לחצים וגירויים פנימיים וחיצוניים".

 

החשיבה האנושית מבוססת על השערה והשערה היא תמיד אינטואיציה

הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה תאר את התפתחות החשיבה של האדם בשלושה שלבים: השלב הסנסו-מוטורי, השלב הקונקרטי והשלב הפורמלי. בשלב הפורמלי האדם מגיע לחשיבה המבוססת על "השערה אודות המציאות", אותה כינה פיאז'ה במושג "חשיבה היפותטית-דדוקטיבית". האדם משער השערות אודות המציאות. הוא חושב באופן השערתי בסגנון של "אם…אז". ההשערה שהאדם משער אודות המציאות מבוססת גם על ניסיון מעשי מצטבר מן העבר, אך בעיקר על קפיצת מדרגה אינטואיטיבית המבוססת על ניחוש ו/או דמיון ו/או אינטואיציה. לכן, מתבקשות מסקנות חדשות אודות האבחון הגרפולוגי של תפקוד האינטואיציה.

 

האינטואיציה מבוססת גם על רגש, חישה ודמיון

המסקנה הינה שהנטייה שלנו כגרפולוגים לאבחן אינטואיציה על פי קו חוטי בלבד, מופרכת! ניתן ואף צריך לבצע הבחנה מבדלת בין אינטואיציה של ניחוש, אינטואיציה המבוססת על רגש, אינטואיציה המבוססת על חישה ריאליסטית של המציאות וגם שעטנז היברידי של כולם יחד, כפי שהם באים לידי ביטוי בכתב יד ספציפי. הבה נדגים זאת מבחינה גרפולוגית.

 

דוגמאות

אם נתבונן בכתבי יד של אלברט איינשטיין, אשר הצהיר שהדמיון והאינטואיציה הם הכוח הדומיננטי לפעילות היצירה, ניווכח שאין בכתב ידו קו חוטי! נשאלת השאלה מהיכן האינטואיציה הפיזיקלית הכה מהפכנית של איינשטיין נבעה? כך גם לגבי כתב ידו של תומס אדיסון שהיה גדול הממציאים. כתב ידו מתאפיין בקו ישר-חישתי דומיננטי ללא שום קו חוטי. האם ההמצאות הטכנולוגיות המדהימות של אדיסון התבססו רק על חשיבה ריאליסטית-אנליטית ללא אינטואיציה? ניתן להביא דוגמאות נוספות.

 

נוטים לערבב ואף לבלבל, ובצדק, בין אינטואיציה, לבין "תחושות בטן" המבוססות על רגש, חישה ודמיון. שכן, המסקנה החדשה הינה שהאינטואיציה מבוססת לא רק על הקו החוטי אלא גם על קו קעור (רגש), קו ישר (חישה) וגם קו קמור (דמיון).

 

הקו הישר: אינטואיציה חישתית

הקו הישר מאפיין פרשנות של חישה ריאליסטית אודות המציאות שאיננה עוברת ניתוח אנליטי מודע, ואף מתארגנת למסקנה פסקנית ודעתנית אצל האדם. לכן, ניתן לומר שחישה היא סוג של אינטואיציה.

 

הקו הקמור: אינטואיציה של דמיון

הקמר מתאפיין בכתיבה מאומצת (אצבעות כף היד מתאמצות להיפתח כלפי מעלה כדי ליצור את הקמר ולכן זה מחייב אילוץ כתיבתי). הקמר מייצג שיפוט בו האדם מקיף כל נושא על כל צדדיו. הנטייה להקיף יוצרת סוג של עיגול טפוח, המכיל בתוכו דמיון עשיר. ניתן לומר שדמיון הוא סוג של אינטואיציה.

 

הקו הקעור: אינטואיציה של רגש

הקער מתאפיין בכתיבה רכה (אצבעות כף היד מתכווצות כדי ליצור את הקער וכיווץ האצבעות כלפי פנים כף היד, נעשה באופן גמיש מבחינת השרירים ולכן גורר לסוג של עונג גרפו-דינמי בתהליך הכתיבה). הקער מייצג שיפוט אינטואיטיבי-רגשי כלפי המציאות על פי עקרון שתואר על ידי יונג ותואר על ידי אודם בדיכוטומיה של "משיכה מול דחייה", ללא הסבר רציונלי. ניתן לומר שרגש הוא סוג של אינטואיציה.

 

סיכום ומסקנות

  1. אמנם נכון, מקובל מבחינה גרפולוגית לאבחן אינטואיציה על פי קו חוטי תוך הדגשת ההבדל בין קו חוטי יצירתי (טיפוס ג+ב) המתאפיין בקו אמורפי, חסר צורה הנכתב במהירות ובגמישות, לעומת קו חוטי מנוון (טיפוס א+ו+ט) הנכתב בצורה איטית, מרוחה ותנודתית.
  2. מתוך הנאמר לעיל, אנו מבינים שהחשיבה האנושית מתחלקת לשני שלבים הפועלים בו-זמנית: חשיבת המדען (האונה השמאלית שבנו) הפועלת בצורה רציונלית, אנליטית, הגיונית וריאליסטית, לעומת חשיבת האמן (האונה הימנית שבנו) הפועלת בצורה אינטואיטיבית. אינטואיציה זאת מבוססת על חשיבה "מחוץ לקופסא", כלומר היא איננה מתודית, ולכן מתאפיינת גרפולוגית כקו חוטי חסר צורה (א-מורפי), אך במקביל האינטואיציה מבוססת גם על ניחוש, דמיון וחישה.
  3. לכן, המסקנה הינה שהאינטואיציה מתאפיינת בתשלובת היברידית, הכלאה שעטנזית, גם של קו חוטי אך גם של קו קמור המאפשר את פיתוח הדמיון, קו קעור המאפשר את השפעת הרגש על החשיבה וקו ישר המאפשר את האינטואיציה החישתית.

 

זהירות – לא להתבלבל!

לכאורה מסקנה זאת עלולה לבלבל אותנו כגרפולוגים מאבחנים ולתאר כל כתב יד כמאופיין באינטואיציה. לא כך הדבר. מבחינה גרפולוגית תפקוד האינטואיציה מתאפיין בראש ובראשונה בקו החוטי, חסר הצורה, בקו א-מורפי. על כך נוספים האלמנטים של חישה (קו ישר), הרגשה (קו קעור) ודמיון (קו קמור). הדגשנו לעיל את ההבדל בין קו חוטי הנכתב בצורה מהירה, אלסטית ובאיכות לחץ ויטלית, לבין קו חוטי הנכתב בצורה איטית, מרוחה ורפיונית. זה יוצר את ההבחנה המבדלת בין אינטואיציה ברמה גבוהה, מקורית ויצירתית, לבין אינטואיציה ברמה נמוכה של השתעבדות להזיות.

 

 

 

 

 

אפיון תפקוד האינטואיציה בתעסוקות שונות

בנוסף לכך, חשוב להדגיש שצריך לבצע הבחנה מבדלת בין אינטואיציה בתחום המדע, לעומת אינטואיציה בתחום השירה, הספרות והאמנות ומנגד, אינטואיציה בתחום עסקים, פוליטיקה וכו'. אנו נדרשים להרחיב את תפיסת האבחון הגרפולוגי אודות פונקציית האינטואיציה במקצועות השונים הללו ולהבין כיצד החשיבה ההיפותטית-דדוקטיבית (על פי פיאז'ה), כלומר חשיבה השערתית, מתאפיינת באופנים שונים בתעסוקות השונות מבחינה אישיותית וקוגניטיבית כאחד.

הדיון והמחקר פתוח להמשך.

תפריט

כניסה לרשומים

שכחת סיסמא?