הכוונה מקצועית /טובה מלמד גרשוני

הכוונה מקצועית באמצעות כתב היד

טובה מלמד גרשוני

 

האם אפשר למצוא כיוונים מקצועיים באמצעות הכתב?  בהחלט כן !

 

על מנת לעמוד על המקצוע/הכיוון המקצועי המתאים לאדם, חייב הגרפולוג להקדים בדיקה מעמיקה ויסודית מאד של אישיות הכותב.

חשוב לי לבדוק מה הם כישוריו, מיומנויותיו של הכותב, מה הם צרכיו הרגשיים, מה הם משאביו הרגשיים (בטחון עצמי, מוטיבציה, רגשי קיפוח וכד'), מה מניע אותו (כסף, כוח, יוקרה ואולי צורך בהשגת שלמות מקצועית), האם הוא נמשך לעבוד עם אנשים, ניירות, נתונים ומספרים או בעלי חיים. האם הוא מסוגל לעבוד במרחב מצומצם (חדר סגור, מול מחשב, למשל) או שהוא זקוק למרחבים, לתנועה ולניידות. מה משך ההשקעה שלו, מהי הדחיפות של סיפוקיו תארו לכם מדען/חוקר שזקוק לסיפוק ולתוצאות מיידיות) וכו'.

רק לאחר שאני בודקת את הכתב, ומסוגלת לענות על כל נקודות אלה, ועוד הרבה אחרות, אני בודקת איזה מקצוע יענה על מירב קריטריונים אלה. בדרך כלל עולות כמה אפשרויות.

בעצם, יש כאן שילוב של אבחון גרפולוגי + ייעוץ. אינני מתיימרת לבוא עם תשובה אחת, בלעדית. ובשלב הסופי של הייעוץ, לאחר שהעליתי את מסקנות האבחון ופירטתי את הקריטריונים השונים עליהם צריך המקצוע לענות, אנו מנסים (הכותב ואנוכי) למצוא, בעצה אחת, איזה מקצוע יענה על מירב צרכיו וכישוריו.

בנקודה זו, חשוב לציין באוזני הלקוח שלי את נקודות התורפה שלו וחולשותיו בכל אחד מהכיוונים המוצעים, על מנת שיעבוד עליהן וישפרן.

כאמור, העבודה ארוכה, מעמיקה, דורשת השקעה רבה של זמן מהגרפולוג – אך בדרך כלל התוצאות משביעות רצון. לא אוכל לפרט כאן את שפע האינפורמציה שאני אוספת לקראת שיחת הייעוץ בנושא הכוונה מקצועית. אולם, לפני שנים היה לי טור בעיתון יומי ומתוכו נלקחות 3 הדוגמאות הללו: שחר, עופר וגיא. הנה כמה מחשבות שעברו לי בנושא ההכוונה המקצועית שלהם:

גיא מתלבט בשאלה "מה לעשות כשיהיה גדול !?" הוא עומד להשתחרר מהצבא. כל החיים וכל העולם פרושים לפניו. איזו החלטה קשה !

אפשר להגיד עליו הכל – אבל אי אפשר להגיד עליו שהוא משעמם. מה הכי בולט פה? הצפיפות? הקו החם והחושני? ה"ספלים" האלה שהוא מצייר באיזור התחתון של אותיותיו? ואולי הזוית השמאלית?

גיא, ברוך כשרונות, עמוס רגשות, חדור משמעת, אבל רוצה למרוד ולבעוט. הוא אינטנסיבי, לחוץ וחנוק. עצתי לו היתה: "דבר ראשון – סע לחו"ל. תשתולל, תיהנה, תעשה "מה בראש שלך". אחר כך נדבר על המקצוע".

אפרופו מקצוע – אני מסכימה איתו שאמנות זה כיוון טוב. בעיקר בזכות היצירתיות ש"פקוקה" בו. עיסוק באמנות ישחרר את המתחים, יוריד מהעומס הרגשי, יתן ביטוי לכישוריו הרבים: כושר הבעה, דמיון, כשרון כפיים, תנועה, קצב – מה לא?. אבל – זוהי יכולת פוטנציאלית, הוא יצטרך קודם כל ללמוד לשחרר, להחצין, להרפות מהשליטה. אגב, אינני מסכימה איתו כשהוא טוען שהתיגמול החומרי לא חשוב לו. למיטב הבנתי – הוא כן חשוב לך! חפש כיוון בו תוכל גם להרוויח טוב.

 

 

שחר

שחר – ההיפך הגמור מגיא – הוא רגוע יותר, מכיר עצמו יותר, מאופק ושכלתני יותר. גם הכתב שונה לחלוטין: מרווח מאד ומאוורר, הקו עדין ודק (לפחות יחסית לקו העבה, החושני של גיא), הזוית ישרה. הכתב בינוני בגודלו, יש איזון בין שלושת איזורי הכתב ועוד ועוד. אצל שחר הכל עובר במסננת המשלב לב וראש, הגיון, שכל וחשיבה יחד עם רגישות ופתיחות. עולמו הרגשי פעיל ועירני, אולי יותר מגיא, רק הביטוי החיצוני מאופק ונשלט.

שחר ניחן בדקות האבחנה – ראו את ה"אנטנות" השלוחות לעולם (ה-ל' הגבוהים שלו, הקו העדין, האיוורור והמרחב הפתוח שהוא נותן לעצמו ולאחרים). הוא רגיש למה שקורה סביב, לעצמו, אך גם לאחרים. (גיא לעומתו, מרוכז בעצמו: כשהוא טרוד בשאלות כמו: איך להשתחרר? מה יצא לו מזה? כמה טוב או רע לו?! וכד').

שחר מחשיב גישה אוביקטיבית, זהירה והוגנת, הוא מגלה התחשבות באחרים, מבלי לקפח את עצמן. העיסוק במחשבים (שהוא מתלבט לגביו) מתאים רק לאותו חלק חושב שבו. אך נראה לי שלא יענה על הצורך באנשים ובקשר. יש בך סקרנות ופתיחות, לא רק אינטלקטואליות, אבל, אינך מרשה להם להשתחרר, לזרום עם החושים, להרפות, להנות מהרגע. ודווקא אתה יודע להנות מנוף מרשים, ממחזה מרתק או ספר טוב! העיתון לא מאפשר לי לבצע בדיקת עומק כנדרש ולהציע לו מקצועות אפשריים, לצערי. אך אני מקווה שידע להשתמש במה שנכתב בעיתון.

 

 

עופר

עופר הוא אדם בוגר, בשל, שראה עולם, התנסה בעיסוקים שונים, ועדיין מתלבט. לפעמים עולה לי בי המחשבה שאילו היו לנו רק מיומנות אחת, רק כשרון אחד, רק צורך אחד – החיים היו כל כך יותר קלים… דווקא המוכשרים יותר, שניחנו בכישורים וצרכים מגוונים, מתלבטים שנים ארוכות. לא רק במה כן לעסוק – אלא בעיקר – על מה לוותר ?

עופר הוא דוגמא נהדרת לכך. ריבוי הכישורים והצרכים מבלבל אותו. הוא יכול לעשות המון דברים, אבל תמיד יחוש שאיבד משהוא. שהפסיד המון בגלל ש.. לא ניסה דברים אחרים. יש לו תבונת ראש וכפיים, חוש והבנה טכניים, חשיבה אנליטית, חוקרת, סקרנית בצד דמיון ויצירתיות, יכולת אמנותית וחוש אסתטי מסויים. ויחד עם זאת, הוא זקוק לאנשים סביבו. האם צריך עופר ללכת אחר ה"ראש" או הרגש, עולם העשייה והפרנסה, היכולת הטכנית או הדמיון, ואולי דווקא לעסוק באנשים, למען אנשים ויחד איתם ? הפתרון הנכון – יהיה, כמובן, השילוב של כולם יחד. בנושא המכירות, בו הוא עוסק, הוא יכול "להסתדר", כי הוא "נחמד" ומיטיב לתקשר, מעורר אימון, מקרין רצינות ויודע לקדם את ענייניו מבלי להכאיב לאחר. אבל, אינני בטוחה אם יבוא על סיפוקו מבחינה רגשית, מוסרית ואינטלקטואלית בעיסוק זה.

אצטרך לבדוק את כתב היד שלו לעומק (שלא במסגרת טור בעיתון) ורק אז אוכל להציע לו מקצוע אחר…