מאמר זה מטרתו להגיב על ספרו של פרופ' בן שחר מכונת השקר, תוך התייחסות רק לפרק על אודות הגרפולוגיה. הספר דן גם בפוליגרף, באסטרולוגיה ובהיבטים פסיכולוגיים אחרים. מטרתי הינה להציג דיון ביקורתי למול טיעוניו של בן שחר. טיעונים אלו יוכיחו בו-זמנית גם את חולשתו של בן שחר בהבנה הפסיכולוגית, ובמקביל בהבנה על אודות המתודולוגיה המחקרית בשדה הפסיכולוגיה. תנאי לחברה מתוקנת הוא בקרה ורגולציה, ביקורת ובקרת איכות. שכן, אנשי העשייה נוטים באופן די שכיח "לרבע את המעגל" על מנת להצליח בעשייתם. לשם כך, בחברה מתוקנת אנו נדרשים לביקורת מתמדת על כל מערכות הביצוע בעשייה. כך גם לגבי הגרפולוגיה אשר על בסיסה אנו מאבחנים אנשים לתפקידים שונים בשוק התעשייתי. אמנם הגרפולוגיה היא תמיד רק "כלי תומך החלטה" לריאיון האישי, לבדיקת ממליצים ולאבחונים נוספים שמבצע מנהל משאבי אנוש. אך היות ונוטים לסמוך על הגרפולוגיה ככלי אבחוני במיון כ"א, מן הראוי שנציב ביקורת מדעית רציונלית על מנת לבחון את חולשות הכלי ובמקביל על מנת לשפר ולטייב. אך גם הביקורת פתוחה לביקורת שמנגד. אין דבר חמור יותר כאשר מבקרים דבר מה בצורה לקויה ולא מבוססת ואז "שופכים את התינוק עם המים". כך מתאפיינת עבודתו המחקרית של פרופ' בן שחר כלוקה בחסר גם בהבנה פסיכולוגית וגם בהבנה מתודולוגית.
הפילוסוף של המדע תומס קון חילק את התהליך המדעי למדע תקני לעומת מדע מהפכני. בתקופת המדע התקני, המדענים פועלים על בסיס פרדיגמה, כלומר תיאוריה מקובלת, עד אשר אותה פרדיגמה מפסיקה להיות פונקציונלית לצרכים הקיימים. במצב שכזה אמורה להתחולל מהפיכה מדעית על-מנת לייצר פרדיגמה חדשה אשר תקנה למדענים את כיוון הפעולה המחקרי להמשך. על-פי טענת פילוסוף המדע סר קרל פופר, פעילות המדע מתאפיינת בשילוב של הצגת תיאוריה ובמקביל בדיקתה באופן אמפירי-ניסיוני על-מנת לנסות להפריכה. המדען התקני מתאפיין בדרך כלל כאמפיריציסט ואינדוקטיביסט. שכן, הוא איננו שובר את הראש ביצירת תיאוריה חדשה אלא מסתמך על ספרות מדעית המקובלת בקהילה המדעית ועל-בסיסה הוא משער השערות מחקריות ומבצע ניסויים מדעיים. הוא אינדוקטיביסט מכיוון שהוא מסיק מסקנות מן הפרט אל הכלל, כלומר מן העובדות האמפיריות המצטברות.
אם הייתי צריך לבחור לסמוך את ידי על בעל-אוב מתקשר או לחלופין על מדען מסוגו של בן שחר, הייתי בוחר להסתמך על האורקל. שכן, בן שחר מתאפיין כמדען התקני על-פי המינוח של קון במובן השלילי. אין לו שום תיאוריה פסיכולוגית משלו והוא מסתמך על הספרות המקצועית הקיימת באופן מכניסטי ואוטומטי. הוא מבצע ניסויים אמפיריים כדי להפריך או לאשש תיזות פסיכולוגיות קיימות (בתחום הגרפולוגיה, הפוליגרף, האסטרולוגיה וכו') והוא פועל בצורה אינדוקטיבית בהסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל ואינסטרומנטלית באמצעות הסתמכות על סטטיסטיקות מקובלות במתודה המחקרית. אך לא די בכך. בן שחר לוקה בחוסר הבנה פסיכולוגית גם לגבי תורות אישיות, מבחני אישיות והחמור מכל הוא לוקה בחסר בהבנה מתודולוגית של מדעי התנהגות, על אף שזאת ההתמחות שלו. אלברט איינשטיין אמר: "אינני מבקר תיאוריה בטרם אימצתי אותה אל לבי". כוונתו של איינשטיין איננה אימוץ רגשי של התאוריה אלא הטענה שצריך להיכנס לעובי הקורה של התאוריה בטרם מבקרים אותה. ניסיונו של בן שחר ללמוד את המתודה הגרפולוגית על-מנת לבקר אותה לוקה בחסר. הוא נחשף בטעוניו בחוסר הבנה אלמנטרית בנושא הגרפולוגיה. הניסיון שלו לתשאל גרפולוגים על מהותו של המקצוע נעשה באופן שטחי ולא מעמיק. לכן, הביקורת שלו תלושה, לא מדויקת ולא מדעית. דברים אלו יוכחו להלן.
אתחיל בהצגת מחקר שביצע בן שחר בנושא גרפולוגיה ושעליו גאוותו. בן שחר הציג למול מספר גרפולוגים כתבי-יד של אנשים שעוסקים בתעסוקות שונות: ראיית-חשבון, עריכת-דין, רפואה, הוראה וכו'. הוא ביקש מן הגרפולוגים למיין את כתבי-היד לאותן קבוצות תעסוקתיות. חשוב לציין שכאשר בן שחר ביצע מחקר זה הוא פנה גם אלי ואני סירבתי להשתתף במחקר בנימוק האולטימטיבי שאי-אפשר להציג קריטריונים פסיכולוגיים מבדילים ומתחמים – הן קוגניטיביים והן אישיותיים, לגבי התעסוקות הללו. לדוגמא, אי אפשר להציג הבדלים אישיותיים וקוגניטיביים בין רופאים לבין רואי-חשבון. מנגד, אנו כגרפולוגים יכולים להחליט האם אדם מסוים מתאים להיות רואה-חשבון מבחינת כישוריו וגם אישיותו מבלי להתיימר לומר שיש לנו את "הטיפוס האידיאלי" של רואה-חשבון. בן שחר התעלם מהמלצתי לבטל את המחקר הגרפולוגי שלו ומצא מספר גרפולוגים תמימים שנענו להשתתף במחקר. לא לחינם הם כשלו ביכולת לתחם בין כתבי היד הללו על-פי התעסוקות. שכן, מראש מבחינת קריטריונים פסיכולוגיים זה בלתי אפשרי. מחקר זה מלמדנו שבן שחר איננו מבין בפסיכולוגיה תעסוקתית וגם איננו מבין בפוטנציאל האבחוני של המבחנים הפסיכולוגיים. הוא פועל כחוקר מכניסטי אשר מגיע עם אידיאה-פיקס להפריך מראש את הגרפולוגיה על-מנת לקנות לעצמו מעמד בקהילה המדעית בה הוא פועל. הוא לא אימץ את המלצתו של אינשטיין…
בבדיקת התקפות של הגרפולוגיה (ושל כל מבחן פסיכולוגי אחר) אנו נדרשים להשוות את הניבויים הגרפולוגיים למול משתנה קבוע חיצוני. פרופ' בן שחר מציג ובצדק, את הבעייתיות למצוא משתנה קבוע חיצוני. למשל, אם מנסים לבדוק את הקשר בין סימני כתב היד לטיפוסים פסיכולוגיים מוחצנים מול מופנמים, תישאל השאלה כיצד נמצא את המידגם המייצג בין שתי קבוצות אלו. על בסיס איזה קריטריונים נחליט שהם מוחצנים או מופנמים. אנו יודעים שישנם אנשים שהם מוחצנים בהתנהגותם אך הם מופנמים רגשית וכך ניתן לתאר אין-ספור תרכובות ודרגות ביניים בין המוחצן לבין המופנם. כאשר בוחנים גרפולוגית מידגם של אנשי מכירות לעומת אנשי תכנות, אשר אמורים לייצג באופן עקיף קבוצה מוחצנת ומול קבוצה מופנמת בהתאמה, ישנה שונות לא מבוטלת בתוך הקבוצות וגם ממשקים ביניהם. הדבר דומה בבדיקת הקשר בין סימני כתב היד לבין כל נושא פסיכולוגי אחר. נשאלת השאלה כיצד פותרים את אותה הבעיה על אודות חיפוש אחר המשתנה הקבוע על בסיסו נבחן את הניבוי הגרפולוגי?
אנו יודעים שגם ברפואה, בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה קלינית, על מנת לאבחן את החולה אנשי המקצוע (הרופא, הפסיכיאטר או הפסיכולוג), נעזרים "בסרגל מדידה" המכונה קלסיפיקציה: קלסיפיקציה רפואית או פסיכיאטרית. הקלסיפיקציה מתאפיינת בהצגת "טיפוסים אידיאליים" של כל תחלואה ותחלואה בנפרד. כל טיפוס אידיאלי של מחלה מאופיין על בסיס קבוצת סימנים וסימפטומים המכונה סינדרום-תסמונת. כל טיפוס אידיאלי, על פי הגדרתו הוא אידיאלי ולא ריאלי. לכן, תמיד נוצר פער בין המציאות לבין הקלסיפיקציה. על המאבחן לדעת לבדוק את הקרבה או הריחוק בין המציאות לבין הטיפוס האידיאלי. האבחון מתאפיין ביכולת של המאבחן "לסגור תבנית" ולהחליט לאיזה סוג בקלסיפיקציה מתאים הפציאנט.
חזרה למחקר הגרפולוגי בנושא הטיפוס האידיאלי. כאשר אנו מנסים לנבא על בסיס סימני כתב היד נטייה למוחצנות או מופנמות, אנו אמורים להציג "טיפוס אידיאלי" של שני סגנונות התנהגות אלו (מוחצן ומופנם) הן בהצגת הפרופיל הפסיכולוגי והן בתאור הפרופיל הגרפולוגי. מראש קובעים מה היא התסמונת האידיאלית המאפיינת מוחצן מול מופנם. הטיפוס האידיאלי נבנה גם על בסיס שנים רבות של ניסיון אמפירי ואינדוקטיבי של איש המקצוע במשולב להבנה התיאורטית. השילוב יחד של אמפיריקה ותיאוריה הם היוצרים את הטיפוס האידיאלי. בתהליך המחקר איננו מסתפקים רק בהצגת הטיפוס האידיאלי. אנו לוקחים את המידגם הנחקר ומפצלים אותו לשניים. חמישים אחוז הראשונים נועדו ללמידה. אנו בודקים את הקורלציה בין הטיפוס האידיאלי לבין המידגם בשטח ומשפרים את הטיפוס האידיאלי ההולם את המדגם. עתה אפשר לקחת את הטיפוס האידיאלי החדש ולהציב אותו כקריטריון מנבא בבדיקת חמישים האחוז הנותרים של המידגם הנחקר. יצרנו משתנה קבוע המבוסס על הטיפוס האידיאלי ואיננו תלויים במשתנה קבוע חיצוני. זהו החידוש.
נושא נוסף וחשוב בחקר הגרפולוגיה הינו בדיקת המהימנות. המהימנות באה לידי ביטוי בשני היבטים: האחד- בדיקת המהימנות בין שופטים שונים כלומר מאבחנים גרפולוגיים, השני- בדיקה האם כתב-היד עצמו אכן מייצג את האדם הכותב. באשר לבדיקת המהימנות בין גרפולוגים שונים, קיימת בעייתיות כפי שהיא קיימת בסקטורים מקצועיים אחרים. על מנת שאפשר יהיה לבחון מהימנות מול גרפולוגים, כל הגרפולוגים צריכים להוכיח שהם עברו למידה תיאורטית של שלוש שנות לימוד מבוססות ובמקביל יש להם לפחות חמש שנות סטאז' וניסיון מעשי. אחרת הפער המקצועי בין אנשי המקצוע יבוא לידי ביטוי במהימנות אבחונית נמוכה.
באשר לבדיקת מהימנות כתב היד, אנו יודעים שכתב יד אחד איננו מייצג את הוריאביליות הכתיבתית של האדם. כל אדם מתאפיין גם בזהות פסיכולוגית קבועה ואחידה אך גם בזהות שמשתנה במקצת עקב מצבי רוח, שינויים פיזיולוגיים, משברים נפשיים, מצבי לחץ וכו'. כל אלו אמורים לבוא לידי ביטוי באופני כתיבה שונים. לכן, על מנת לבצע אבחון ומחקר גרפולוגי תקף, מן הראוי לדגום מן הנבחנים מספר כתבי יד בסיטואציות מנטליות וכתיבתיות שונות. מידגם של כתבי יד שונים הוא המייצג את האדם על כל הספקטרום הכתיבתי והנפשי שלו.
פרופ' בן שחר טוען שגרפולוגים לא מוכנים לבצע מחקר גרפולוגי של כתב יד ניטרלי-מועתק, ולכן הם מושפעים מתוכן הכתיבה וגם מן הרמה הוורבלית של הכותב. לא כך הדברים. אפשר לבצע מחקר גרפולוגי ללא עוררין המבוסס על כתיבה מועתקת אשר מנטרלת כל תוכן. אמנם ידוע שכתיבה מועתקת מתאפיינת בפחות ספונטניות ויותר אוטומטיזם כתיבתי. אך לצורך המחקר, הגרפולוגים יהיו מוכנים "לקחת סיכון" ולהתבסס על כתיבה מועתקת. לעומת זאת, בעבודה היומיומית גרפולוגים מקבלים מן המועמדים כתב יד המכיל קורות חיים, סיפור חופשי וכו'. שכן, הם עונים על הקריטריון של "ריבוי שיטות" אבחוניות. מודגש שאם מועמד כותב שהוא שרת בצבא והוא סיים בדרגת אלוף משנה, ולעומת זאת כתב היד מלמד על מחסור במנהיגות ומחסור בכושר ניהולי, הגרפולוג לא יהיה מוטה מן הביוגרפיה ויציג ללקוח את הפער בין העובדה שהאיש סיים בדרגה גבוהה בצבא, לבין העובדה שהוא מאובחן כחסר במנהיגות ויכולת הניהולית. כלומר, ריבוי שיטות מחייב בדיקה האם יש "הלימה" בין הממצאים השונים או שמא יש "דיסוננס" וחוסר התאמה.
הגרפולוגיה איננה נלמדת באופן מתודי באקדמיה, כפי שזה קיים במקצועות אחרים כמו: פסיכולוגיה קלינית, תעסוקתית, רפואת שיניים, עריכת דין, ראיית חשבון וכו'. על מנת להתמודד עם נקודת תורפה זאת דאגה האגודה לגרפולוגיה המדעית בישראל להציב קריטריונים לבחינה לקבלת חברות לאגודה. על מנת לעמוד בבחינה על המועמד ללמוד באמצעות מורה גוף ידע מקיף בגרפולוגיה ובפסיכולוגיה כאחד.
המחקרים שנעשו במאה השנים האחרונות על אודות הגרפולוגיה התבססו בלמעלה מ-90 אחוז במחקרים על גרפולוגים ולא על גרפולוגיה. כלומר החוקרים בדקו את מהימנות השפיטה האבחונית בין קבוצת גרפולוגים ועל בסיס הממצאים הללו הסיקו מסקנות על "הקורפוס" שהוא גוף הידע הגרפולוגי. כפי שנאמר לעיל, מחקרים אלו שגויים. שכן, גרפולוגים שונים לא תמיד עונים על קריטריונים של ידע וניסיון שווים ולכן להקיש ממהימנות נמוכה בין שופטים על אודות תקפות הגרפולוגיה. מה שמומלץ זה לבצע אבחונים גרפולוגיים המבוססים על הצגת השערות גרפולוגיות תוך בדיקת הקורלציה בין סימני הכתב להיבטים פסיכולוגיים. כי אז המחקר יבחן את הגרפולוגיה כגוף ידע.
ההחלטה של פרופ' בן שחר להציג באותו ספר את הגרפולוגיה ליד אסטרולוגיה היא חוצפה וגסות רוח אינטלקטואלית. כל חוקר פסיכולוגי מן השורה לא היה מוצא מראש עניין לחקור את תקפות האסטרולוגיה. שכן, הקשר בין תאריך לידה לאישיות הוא מופרך ופיקטיבי. האסטרולוגיה היא שעשוע בלבד. לעומת זאת, הגרפולוגיה מבוססת על הקשר בין כתב היד לאישיות. כתב היד הוא תוצר נוירו-מנטלי, הוא גם כתב המח וגם כתב הנפש. הקשר בין מח, אישיות והיד הכותבת (עצבים ושרירים) מלמדים על קשר מובהק בין הסגמנטים הללו. כתב היד הוא פעילות נוירו-פסיכולוגית מורכבת. הוא מכיל גם את השפה וגם פעילות מיקרו-מוטורית מורכבת. לכן, יש טעם לחקור במציאת קשרים בין האישיות לבין כתב היד.
פרופ' בן שחר טוען שהגרפולוגים מבטיחים לנבא מגוון רחב של תכונות אישיות וזה נראה לו יומרני. אכן כך, באמצעות הגרפולוגיה אנו בוחנים גם את האנרגטיות של האדם, המזג, הרגשות, הרצון, החשיבה, קבלת החלטות, כושר ניהולי, מנהיגות, שאפתנות, עמידה בלחץ, יושר ואמינות, משמעות חיים ומנגנוני הגנה פסיכולוגיים. הגרפולוגיה כגוף ידע מדעי מסוגלת להציג באופן מחקרי תסמונות של כתב יד אשר אמורות לנבא פרמטרים פסיכולוגיים אלו.
נהוג בפסיכולוגיה הדיאגנוסיטית לעבוד על בסיס הקריטריון של "ריבוי שיטות וריבוי שופטים". כלומר הפסיכולוג מתבסס על מגוון רחב של מבחנים פסיכולוגיים- גם קוגניטיביים וגם אישיותיים והאבחון מבוסס על לפחות שני מאבחנים כדי למנוע הטייה שיפוטית של מאבחן אחד. סוללת המבחנים המקובלת במכונים פסיכולוגיים הינה: ריאיון אישי, דינמיקה קבוצתית, מרכזי הערכה המבצעים הדמיות-סימולציות לתפקיד ספציפי, מבחני אינטליגנציה וכישורים, מבחני אישיות השלכתיים ומבחני אישיות המבוססים על שאלונים. הגרפולוג הפונה אל מנהל משאבי אנוש בכל חברה קיימת עונה על הקריטריונים של ריבוי שיטות וריבוי שופטים בכך שהוא משלב את הגרפולוגיה יחד עם ריאיון אישי ובדיקת ממליצים. ידוע שכל מבחן פסיכולוגי, במסגרת סוללת המבחנים שתוארה לעיל איננו תקף. התקפות עולה מעצם חיבור אינטגרטיבי בין המבחנים השונים שמבצע הפסיכולוג בתהליך קבלת החלטות.
על מנת שהגרפולוגיה תוכל לעמוד בקריטריונים מדעיים גבוהים, על הגרפולוגים להציג שני סרגלי מדידה, האחד- את הגרפומטריה כלומר את סימני כתב היד בדרכי המדידה המדויקים והאובייקטיביים של סימני כתב היד והשני- תסמונות גרפולוגיות שונות בקורלציה לתכונות פסיכולוגיות שונות (בהתבסס על המודל של הטיפוס האידיאלי שהוצג לעיל). כיום אפשר להקפיץ את מדעיותה של הגרפולוגיה באמצעות מדידת סימני כתב היד של לחץ הכתב, מהירות וגם סימנים בצורה ובארגון, באמצעות דגימת הכתב על בסיס דיגיטייזר אשר משתמשים בו גרפיקאים. הדיגיטייזר מודד את לחץ הכתב, המהירות, תנועות של היד באוויר ופרמטרים גרפולוגיים אחרים, באופן אובייקטיבי ביותר מבלי שעינו של הגרפולוג תהיה מעורבת בכך.
נהוג במאמר מקצועי לא לערב עניינים אישיים. אך אני מוצא לנכון לספר בתמצית על אודות הרקע המקצועי שלי על מנת להסביר את הניסיון שצברתי, גם ברמה האמפירית וגם ברמה התיאורטית בשדה האבחון הפסיכולוגי הכללי והגרפולוגי בפרט אשר על בסיסו מאמר זה נכתב. אני בוגר לימודי פסיכולוגיה קלינית, גרפולוג למעלה מ-35 שנה. ביצעתי למעלה מעשרה מחקרי תקפות בצה"ל בממד"ה (מדעי ההתנהגות) בתחום של ניבוי קורס קצינים, ניבוי הצלחה ביחידות מובחרות, ניבוי עבירות קרימינליות ביחידות מודיעין (סמים, פטפוט לאוייב וכו') ושני מחקרים גדולים בנושא של התאבדות בצה"ל. חלק מן המחקרים פורסמו בעבודות תזה של תואר שני שביצעו פסיכולוגים שונים. יתר המחקרים תוארו בספרי כתב היד כראי הנפש- גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות. כל המחקרים הצליחו ברמת תקפות גבוהה. כתבי היד והממצאים מצויים במשרדי והם פתוחים קבל עם ועדה לכל חוקר שמעוניין לקבלם. בנוסף לכך ביצעתי מחקרים בבדיקת הקשר בין גרפולוגיה ומחלות נפש אצל פרופ' יהודה פריד במרפאת רמת-חן וגם בבית חולים שלוותא, גהה ואברבנאל. ביצעתי מחקרים בבדיקת הקשר בין גרפולוגיה לקרימינולוגיה אצל פרופ' שלמה גיורא שוהם. כמו כן, ביצעתי שבע שנים מחקר במיחשוב הגרפולוגיה יחד עם ד"ר אילן תמש"ס (המדען הראשי של אלביט). כתבתי ספר בגרפולוגיה ובמקביל תיאוריות שונות בתחום הפסיכולוגיה בנושאים שונים. עבדתי עם למעלה מחמישה מכונים פסיכולוגיים בשלושה העשורים האחרונים ובדקתי את תקפות האבחונים שלי למול אותם מכונים פסיכולוגיים. הייתי ארבע שנים מנהל משאבי אנוש בחברת רב-בריח ובתוקף תפקידי בחנתי מאות מועמדים בדרגי ניהול שונים עד רמת עובדי ייצור בבדיקת ההתאמה בין אבחונים ממכון פסיכולוגי לבין האבחון הגרפולוגי. כיום יש באמתחתי היכולת להעביר את גוף הידע המקצועי שנצבר בצורה אובייקטיבית ומדידתית, על מנת לבחון את הגרפולוגיה במחקר ביקורתי ואובייקטיבי.
הגרפולוגיה כמדע נחקרה במהלך 200 השנים האחרונות על ידי הוגי דעות ואנשי מקצוע מגרמניה, צרפת, אנגליה, אמריקה, איטליה ולבסוף גם בישראל. בישראל פורסמו ספרים של גרפולוגים שונים אשר הציגו את גוף הידע המקצועי באופן אובייקטיבי ופתוח לביקורת. עבודת החלוץ המחקרית של הגרפולוג ישראל אודם אשר כתב 13 ספרים מהווה בעבור הגרפולוגים אחד מסרגלי המדידה החשובים בקידום הגרפולוגיה לעבר תקפותה המדעית. מתוך היכרותי את סוללת המבחנים האישיותיים הקליניים והתעסוקתיים כאחד הגעתי למסקנה של שבהשוואה אליהם אפשר לכנות את הגרפולוגיה "כמלכת המבחנים" האישיותיים.
פרופ' בן שחר נטה מראש "לשפוך את התינוק עם המים". שכן, הוא לא התיימר לחקור את הגרפולוגיה באופן אמיתי ואובייקטיבי אלא מטרתו היתה להפריכה בלבד והמטרה שרתה את כל האמצעים. הוא השתמש בכלים מתודולוגיים מוטעים ושגויים כפי שתואר לעיל בצורה חלקית. כמו כן, אי-הבנתו את שדה הגרפולוגיה ואי-הבנתו את שדה הפסיכולוגיה – הן של תורות אישיות והן של תורת הדיאגנוסטיקה, הופכת אותו לחוקר מדעי שטחי. פרופ' בן שחר מתעלם מן המחקרים הגרפולוגיים שזכו להצלחה בתקפות הנבואית ולא מדווח עליהם ביודעין. כמו כן, הוא מתעלם מספרו החשוב של פרופ' ברוך נבו Scientific Aspects of Graphology אשר מציג ממצאים מחקריים על אודות הגרפולוגיה מן הארץ ומן העולם מאוזנים יותר במסקנות. זוהי התעלמות מגמתית שאיננה אמורה לאפיין מדען אמין נטול דעות קדומות.
הגרפולוגיה חורצת גורלות בתחום של מועמדותם של אנשים שונים לתפקידים בשוק העבודה. לכן, מן הראוי להעמיד את הגרפולוגיה לביקורת מחמירה גם תיאורטית וגם אמפירית. במקביל יש לבחון את הגרפולוגיה ביחס לחלופות האחרות שקיימות בשדה האבחון הפסיכולוגי. אך יש לעשות זאת בצורה מבוססת ומתודית, כאשר החוקר צריך להכיר את השדה הפסיכו-דיאגנוסטי על כל מרכיביו. מאמר זה מטרתו הינה להגיב לממצאיו בתחום הגרפולוגיה ולהציג ולו במעט אלטרנטיבות להמשך המחקר הגרפולוגי כחלק מן המחקר על אודות נפש האדם.
יגאל ורדי – 30.12.2014