סוגיות גרפולוגיות – מאמר מספר 2
מאמר זה הוא מאמר שני בסדרת מאמרים שייכתבו ושיילחו בהמשך באופן רציף ויעמידו לדיון סוגיות גרפולוגיות נשכחות וחדשות כאחד, על מנת לנסות לעורר חשיבה מחדש ואף פולמוס בין הגרפולוגים על אודות אותן סוגיות. במאמרי הקודם שפרסמתי ציינתי ש"הגרפולוגיה- היא ההיסטוריה של הגרפולוגיה". הסוגיה העומדת לדיון במאמר זה הינה השאלה האם האבחון של ארבעת התפקודים הפסיכולוגיים על פי יונג: החשיבה, ההרגשה, החישה והאינטואיציה, נכונים באבחון הגרפולוגי בהתייחס למושג "התפקוד המסייע" בלבד.
חשוב לבצע הבחנה ברורה בין ההשערות הפסיכו-דינמיות שהציג יונג על אודות נפש האדם, לבין האופן שזה מתבטא בכתב היד. למשל, על פי הכתובים נאמר שיונג טען שאין אפשרות שאדם יתאפיין בארבעת התפקודים יחדיו (חשיבה, הרגשה, חישה ואינטואיציה), למעט מצב של פיגור שבו יש ניוון של ארבעת התפקודים. טענה זאת של יונג מופרכת מבחינה גרפולוגית. הטיפוס האינטגרטיבי- טיפוס ב' כפי שהוא מוצג אצל אודם, מייצג פיתוח אינטגרטיבי של ארבעת התפקודים יחדיו: החשיבה, ההרגשה, החישה והאינטואיציה ובהקבלה גרפולוגית של צורות הקו: הקמר, הקער, הקו הישר והקו החוטי.
על פי הפסיכודינמיקה של יונג, הגרפולוג היונגיאני שוגה שגיאה חמורה בכך שהוא "מטיל" על כתב היד אבחונים שכתב היד אינו מראה זאת. כלומר, הוא מדבר על תפקודים מסייעים, כאשר זה לא ניכר ולא נראה בכתב היד. כלומר על הגרפולוג להתבונן בכתב היד ולראות האם הכתב מעוצב בצורות הקו של קמר, קער, ישר וחוטי, ורק מה שיש מבחינה גרפית זה מה מתאפיין מבחינה נפשית, ואין לדבר על תפקוד מסייע שקיים בהיחבא בכוח ולא בפועל, בהתבסס על המערך הפסיכודינמי שהציג יונג. כאן טמונה טעות קרדינלית שרוב הגרפולוגים היונגיאנים לוקים בה. הגרפולוג מפרש את כתב היד על בסיס חשיבה פסיכודינמית מבלי שיש לו ביסוס קונקרטי בסימני כתב היד!
עתה אנהג בביקורת עצמית נגדית על בסיס האימרה "סנגור השטן", ואציג בפניכם דעה ומסקנה מנוגדת למה שכתבתי בפסקה הקודמת. למדתי בעבר, מן הספרות הפסיכו-אנליטית שטיפוס נרקיסיסטי מתאפיין בהתקפי זעם כאשר פוגעים בסלף שלו. ואכן, כשאני פוגש כתב יד של טיפוס נרקיסיסטי מובהק, אני מדווח שאיש זה עלול להגיב בהתקפי זעם קשים. את זאת אני אומר מתוך הבנה פסיכודינמית מוכחת בקליניקה על אודות טיפוסים נרקיסיסטיים. מצד שני, כתב היד של הטיפוס הנרקיסיסטי לא מעיד על אף סימן של התקף זעם! עיצוב האותיות של הטיפוס הנרקיסיסטי (טיפוס ו') הוא קמר שטוח, קער שטוח, חוטי שטוח וישר שטוח. אין סימנים של קו שיפודי או קו גדום (טיפוס ג'), או קו רוטט ורועד כפי שזה מאפיין את טיפוס ח' בהתקפי זעם מסיבות של התמוטטות עצבים. מה שהצגתי לעיל מלמד על מסקנה הפוכה ממה שטענתי על אודות האבחון הגרפולוגי על פי יונג בהקשר לתפקוד המסייע. שכן, הראיתי שאני מאבחן פסיכולוגית את הטיפוס הנרקיסיסטי על בסיס תכונות שאין להן אישוש גרפי אלא רק פסיכודינמי. הדילמה פתוחה!
הפתרון האפשרי לדילמה זאת מבוסס רק על הטענה שהמידע הקליני שהצטבר על אודות "הזעם הנרקיסיסטי" מאושש פי אלף מונים, מן המידע הקליני שהצטבר אצל יונגיאנים באשר לתפקוד המסייע. השערת יונג זאת נשענת על קנה רצוץ חלש.
מי שפיתח את תורתו של יונג בצורה מקסימלית ביחס לכל הספרות העולמית זה ישראל אודם בספרו "כתב היד ואישיות". הוא תאר את ארבעת התפקודים בהקשר לארבעה אופנים של עיצוב הקו: קמר, קער, ישר וחוטי. יתר על כן, הוא דיבר על יישום ארבעת התפקודים הללו (חשיבה, הרגשה, חישה ואינטואיציה) בשלושת אזורי כתב היד: באזור העילי, האמצעי והתחתי. יתר על כן, הוא דיבר על תחליפים, כאשר התקן דורש קמר והאדם מחליף זאת לקער ישר או חוטי וכן הלאה. כלומר יש לנו שלושה תחליפים בכל אזור (עילי, אמצעי ותחתי). אודם מציג תשעה תחליפים ומקשר אותם למימד של מופנה-חוץ מופנה-פנים כלומר 18 אפשרויות. מומלץ מאוד לכל גרפולוג לקרוא בעיון את הפרק של אודם על אודות הקשר בין הפסיכולוגיה של יונג לבין כתב היד.