מה הסימן הכי חשוב בגרפולוגיה ??? שאלה גרפולוגית לדיון…

מרץ 2020

שאלת המפגש הראשון (1):   מה הסימן הכי חשוב בגרפולוגיה?  ד"ר יגאל ורדי

תמונת רקע

בעבר נטו לחשוב שמהירות הכתיבה היא הסימן החשוב באבחון הגרפולוגי. לאחר מכן כף המאזניים הוטה לעבר היחסים בין שלושת תמונות הכתב: התנועה, הצורה והארגון. ישראל אודם הציג בספרו הראשון "האדם וכתב ידו" שם הוא הדגיש את מהירות הכתיבה (טמפו) ורמת האישיות יחדיו כמשתנים קבועים והכרחיים כדי לפענח את יתר סימני כתב היד. לאחר מכן אודם קרא תיגר על טענה זאת והציג בספרו השני "כתב יד ואישיות" ושם את הפוקוס על זווית הכתיבה כסימן הכי חשוב בגרפולוגיה.

 

הסימן הכי חשוב בגרפולוגיה הינו: הסדירות

אני מציג טענה אחרת. לדעתי, הסימן הכי חשוב בגרפולוגיה הוא הסדירות. הסדירות חלה על כל סימני כתב היד בתנועה, בצורה ובארגון. השאלה העומדת לדיון מאחורי סימן הסדירות הינה עד כמה כל סימן כתיבתי חוזר על עצמו בצורה הדירה (לקוח מן המילה חזרה), כלומר באותו אופן, או שמא כל פעם הסימן הכתיבתי משתנה. הסדירות איננה סימן אלא היא מייצגת מידע על אודות כל סימני כתב היד בשאלה האם הם חוזרים על עצמם בצורה הדירה.

לטענתי הסדירות היא הסימן הכי חשוב בגרפולוגיה מכיוון שהסדירות חלה על כשלושים סימני כתב יד (לחץ הכתיבה, פורקן הכתיבה, חיבורי אותיות, מהירות הכתיבה, זווית הכתיבה, גודל הכתב, רוחב הכתב, גובה הכתב, מרחק בין אותיות, מרחק בין שורות, הנחיית הקו וכו'). לפנינו אינפורמציה מעניינת ונראה להלן מה פרשנותה.

פרשנות הסימן הכתיבתי – סדירות

ניתן לפרש את סדירות הכתב בשני אופנים על פי המודל של לודוויג קלאגס. סדירות גבוהה בהיבט החיובי מול ההיבט השלילי. סדירות נמוכה בהיבט החיובי ובהיבט השלילי. ישראל אודם מציג בספרו "האדם וכתב ידו" טבלה אודות "סדירות מול תנודתיות" בעמוד 280. מצד אחד, הטבלה מכילה אינפורמציה עשירה ומרתקת. מצד שני, הטבלה לוקה בחסר בחוסר מיקוד. "מרוב עצים לא רואים את היער". ישנם גרפולוגים אשר "שופכים את התינוק עם המים" ולא נעזרים בטבלאות של אודם שהן עשירות וטעונות איכות ייחודית מבחינת פרשנות פסיכולוגית של סימני כתב היד. מצד שני, אני ממליץ להיעזר מאוד בטבלאות אלו בצורה מושכלת. ישנה אינפורמציה פסיכולוגית עשירה שאפשר לפתח אותה עוד ועוד בהבנת נפש האדם. הפרשנות שאני ממליץ כאן מבוססת על הבנת סימן הסדירות בהקשרו לתסמונת הכוללת של טיפוסי א-ט המבוססים על תורת הפוטנציות של אודם.

קבוצה א' סדירות גבוהה:

טיפוסים ז' (רפורמטורי), ד' (רציונלי), ב' (אינטגרטיבי)

 

קבוצה ב' סדירות נמוכה (תנודתי):

טיפוסים ג' (אימפולסיבי), ט' (אנרכי-יצרי), ח' (איובי-זאבי)

 

קבוצה ג' סדירות ממוצעת-משתנה:

טיפוסים ו' (נרקיסיסטי), ה' (אוטיסטי), א' (נירפה)

 

פרשנות פסיכולוגית של סימן הסדירות

על בסיס הקשרו לתסמונת טיפולוגית (א-ט)

טיפוס ז' (רפורמטורי):

סדירות גבוהה אשר נובעת מבקרה עצמית גבוהה (כתיבה כפותה). מצד אחד, זה מייצג כוח רצון גבוה. מצד שני, זה מאפיין הסתגלות נוקשה מול סיטואציות חיצוניות משתנות.

טיפוס ד' (רציונלי):

סדירות גבוהה אשר נובעת מבקרה שכלית על עולם הרגש והיצר (כתיבה כפותה). מצד אחד, זה מייצג משמעת עצמית גבוהה, דבקות במשימה, שליטה רגשית בולטת, בקרה ואיפוק. מצד שני, זה מאפיין נטייה לשמרנות יתר והימנעות מפתיחות לשינויים.

טיפוס ב' (אינטגרטיבי):

סדירות גבוהה על אף כתיבה מהירה וספונטנית (כתיבה משוחררת ולא כפותה). מצד אחד, זה מאפיין לכידות פנימית ומשמעת עצמית שאיננה בולמת פעילות פרו-אקטיבית לעבר היעדים והמחר. מצד שני, זה עלול לגרור לתחושת חנק ומעצור למול מערך ליבידינלי תוסס של יצרים, רצונות, מוטיבציות ויוזמות אקטיביסטיות. הסדירות הגבוהה עלולה ליצור "קונברסיה היסטרית" כלומר קונפליקט חונק בין התנועה הערה והדומיננטית לבין הסדירות הבולמת.

טיפוס ג' (אימפולסיבי):

סדירות נמוכה המתלווה לכתיבה נמהרת ושלוחת-רסן. סדירות נמוכה מייצגת צורך ונטייה לשינויים תמידיים, פתיחות וסקרנות לגירויים חדשים, סלידה מרוטינה. מצד שני, הסדירות הנמוכה מייצגת חוסר משמעת פנימית עד כדי תנודות חריפות של אאופוריה מול דכדוך, כלומר מחזוריות ציקלותימית של מאניה-דפרסיה.

טיפוס ט' (אנרכי-יצרי):

סדירות נמוכה המתלווה לכתיבה רוטטת וסוערת. הסדירות הנמוכה מלמדת על גירוי פנימי גם יצרי וגם רגשי אשר גורם לתנודות חזקות במצבי הרוח, לחוסר משמעת וחוסר עקביות. מצד שני, זה מלמד על תסיסה של סקרנות, חיפוש ויציאה ממסלולים דוגמטיים ושמרניים.

טיפוס ח' (איובי-זאבי):

סדירות נמוכה המתלווה לכתב מתוח, עוויתי ועצבני. הסדירות הנמוכה מלמדת על מצבי רוח קשים המלווים בהתקפי זעם גם כלפי חוץ אך גם כלפי האדם עצמו. מנגד, סדירות נמוכה מלווה בתסיסה עזה להילחם למען הצדק בדרכים לא-דרכים, כלומר תוך עקיפה של נורמות ומנהלות. "המטרה מקדשת את האמצעים" ולכן אי-סדירות מלמדת על מרדנות בכל מסלול ביצוע נורמטיבי ומתן היתר "לנסוע על השוליים" מחוץ למסלול גם במחיר של ניהיליזם או אנרכיזם מרדני.

טיפוס ו' (נרקיסיסטי):

סדירות ממוצעת ומעלה לעבר גבוהה. הסדירות מלמדת על חתירה לסגנון חיים נירווני, רגוע, נינוח ותפנוקי. הסדירות מלמדת על סלידה מלחצים חיצוניים, עימותים, קונפליקטים וכל סביבה סטרסוגנית (סטרס=לחץ, סביבה שמהווה מקור ללחץ). הסדירות מלמדת על סגנון חיים מונוטוני עם נטייה לדחות דברים מן היום למחר מתוך רצון לשקוע בהווה המשכי.

טיפוס ה' (אוטיסטי):

סדירות ממוצעת. קיימת מגמה לבקרה עצמית גבוהה על מנת לאפשר סדירות גבוהה, אך בגלל הלחץ הנוקשה והחרוט על הנייר, הכתיבה מאוד מאולצת וזה גורר לתנודות בסדירות גם בזווית הכתיבה וגם בגודל האותיות וגם ברצף השורה. מתחולל קונפליקט בין רצון לבקרה עצמית לעבר סדירות גבוהה, לבין בגידת הגוף והנפש עקב מתחים גבוהים. הפרשנות אודות הסדירות הממוצעת עם חתירה לגבוהה יותר, מלמדת על נטייתו של הכותב להכניס עצמו לסד (כלא) של סיגוף ומחנק על מנת למנוע כל תנועה, שינוי ואי-וודאות. יש רצון לעצור את הזמן מלכת ולהימצא בסוג של קטטוניה ואי-תנועה.

טיפוס א' (נירפה):

סדירות ממוצעת. ישנן תנודות בזווית ובגודל האותיות וגם בעיצוב האותיות, אך מדובר בסדירות לא רדיקלית. הסדירות הממוצעת מאפיינת את הנטייה של הכותב לזרום עם הקיים בצורה נינוחה תוך הימנעות מהתמודדות מול חיכוכים או קשיים. הסדירות הממוצעת מתפרשת גם כנטייה לסגנון חיים נירווני המלווה בכניעות מול קשיים ופשרה בעוד מועד על מנת לא לשנות את הרוטינה השקטה של היומיום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תפריט

כניסה לרשומים

שכחת סיסמא?