משהו על אישיות, יושר וגרפולוגיה – אליהו בן טובים

הקדמה

בהיותי אוטודידקט ולאחר למעלה מארבעים וחמש שנים של פרנסה אך ורק מגרפולוגיה, הצטברו אצלי מספר תובנות- בין באופן אמפירי, בין בהדרכתם של פסיכולוגים שעימהם עבדתי בתחילת דרכי. עיקר תובנותי המוצגות כאן (ובכלל) הן בעניני יושר, יושרה ואמינות. לנושאים הללו נדרשים הגרפולוגים כמעט בכל חוות דעת שהם כותבים, עד שנראה כי אין ללקוחות נושא החשוב להם יותר. וכאן אוסיף כי אין לגרפולוג צורך מקצועי חשוב יותר מאשר להיות ישר בעצמו ובעל ביקורת עצמית מתמדת ושוטפת בענין זה. לפיכך התאמצתי הרבה להבין מהו יושר, מהם ביטוייו השונים והשלכותיו בתחומים השונים וכיצד הם באים לכלל ביטוי בכתב היד. להלן אני פורש בפני הקורא-הגרפולוג משהו מנסיון חיי המקצועיים בנושא מורכב זה.

בדברים שלהלן אתייחס בקצרה להגדרת היושר, לצורך של הגרפולוג להתיחס ליושרו שלו ככלי עבודה הכרחי, ולאופן אבחון נושאי-היושר בכתב היד.

מעין מבוא בתוך מבוא

מטרת המאמר הזה הינה להסביר כי רבים מסוגי אי-היושר נובעים ממבנה אישיות הכותב וכי הם קשים לפענוח באמצעות טיפולוגיה ו/או "סימנולוגיה" (כך אני מכנה אבחון על פי סימנים מסוימים שאינו מביא בחשבון את תמונת האישיות כולה). תקצר היריעה מלנתח כאן את כל סוגי אי-היושר ולפרטם בעזרת דוגמאות כתבי יד. בכל זאת, לצורך הדגמה בלבד, מצורפות כאן דוגמאות אחדות המסבירות את חשיבות הבנת האישיות באבחון היושר או אי-היושר שלה.

הגדרת היושר

מן ההיבט הערכי מאד קשה להגדיר יושר. במילון אבן שושן כתוב ישר, במובן של לא עקום ובאותיות קטנטנות מוסיפים עליו הבט ערכי : איש ישר דרך. אך אל לנו להלין על המילון, היושר הוא תלוי-תרבות. לדוגמא, באפריקה ישנם שבטים שבהם לאישה ללא ילד אחד לפחות אין סיכוי להתחתן, משום שלא הוכיחה את פוריותה, שעה שהיהדות מגדירה אותה כנואפת…

קיימים עוד מושגים אחדים שמאד קשה להגדירם באופן קטגורי. לדוגמה, טוב. מהו טוב? כך גם ענין היושר. מהו יושר? על מדוכת הגדרת מושגים אלה ישבו פילוסופים שנים רבות ולא מצאו פתרון. הם פתרו אותן לא אחת בדרך השלילה, היינו, כל מה שאינו רע הוא טוב. מצאתי אפוא שקל יותר להגדיר אי-יושר. ההגדרה הקרובה ביותר לאי-יושר שעבדכם הנאמן העלה, הינה נסיון לעורר את אמון הזולת כדי למעול בו, והיא כוללת לא מעט מסוגי אי-היושר הנפוצים, אך לא את כולם.

אמינות ויושר

במילון אבן שושן כתוב שאמינות היא אותנטיות, ברם בפועל נהוג לפרש את מונח האמינות בשתי דרכים אחרות: א. אמון באדם. לדוגמא, אם אין אפשרות לתת אמון במאן דהוא, משמע איננו אמין ואיננו ישר. ב. במשמעות של מיומנות. אנו נתקלים גם באנשים ישרים ובעלי כוונות טובות אך חסרי מיומנות מקצועית או טכנית אשר מפיקים עבודות שגויות לרוב ומאמינים שהיטב עבדו. לשון אחרת, חרף השקדנות והכוונות הטובות שלהם, אין הללו מודעים לשגיאותיהם ומכך עלולות לנבוע השלכות של אי-יושר בעשייתם ובדיווחיהם. אדם בעל מודעות עצמית וביקורת עצמית נכונות היה יכול למנוע מעצמו בעיות כאלה.

בין חוק לאתיקה

מה ההבדל בין חוק לאתיקה? החוק נקבע ע"י הריבון במדינה, אם זה מלך, אם דיקטטור ואם פרלמנט. החוק אינו מתיימר דוקא ליושר או לצדק, אלא לשליטה בעם ולניהול צביון התנהגותו במכלול תחומים. פה ושם הוא נוגע גם בענינים ערכיים כגון מעשי גניבה, רצח ואונס.

מבחינה מוסרית, האתיקה היא הרמה שמעל לחוק ומוגדרת כתורת המידות והמוסר; במידת מימושה נבחן ישרו של כל אדם. הנה דוגמא לגמישות החוק בארץ אחת לעומת נוקשותו באחרת: בצרפת אין דנים פוליטיקאים בעת כהונתם בשלטון ואילו כאן דנים גם דנים. בארצנו הלינו לא אחת אנשי מוסר, עיתונאים ופילוסופים על פוליטיקאי שסרח, אך זוכה במשפט, ואמרו: "הוא אמנם זכאי, אך מסריח" – היינו המשפט, שהוא החוק, קבע שאין הוכחות; ואילו אנשי המוסר, המייצגים את האתיקה, אמרו שאינו נקי כפיים.

לכל תרבות ולכל חברה קודים תרבותיים מיוחדים ומהם נובעים גם קודים מוסריים ואתיים מיוחדים, ומה שמקובל בחברה אחת לא בהכרח מקובל בזולתה. יתר על כן, גם המושגים הללו הינם דינמיים. עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לסטור לילד כדי לחנכו. היום זה מחוץ לחוק!

"האיש הישר בעיניו"

להלן כמה דוגמאות להמחשת אי היכולת להבין את מידת ישרו של הכותב רק על סמך ה"סימנולוגיה".

סוגים מסוימים של אי-יושר מכוונים על ידי השקפת עולם שהיא לעתים תמימה, פשטנית או מסולפת ערכים; ואחרים על ידי קנאה, נקמנות ונטייה טבעית לתוקפנות. לא אחת אנו נתקלים בכתבי יד של אנשים מונחי דחפים וחסרי משמעת עצמית אשר רק בדיעבד מנסחים הסברים הגיוניים למעשיהם ואף "תופרים" להם אידיאולוגיות. אחרים הם פנאטים שמונחים על ידי חשיבה דיכוטומית וצרת אופקים, המסרבת להיפתח לחלופות שונות; לעתים הם חושבים ופועלים בהרסנות ובאכזריות משום שהם הולכים על "הכל או לא כלום"; כאלה הם כל מיני רודנים כדוגמת סטלין. אגב, מענין שלרבים מהם דחף אדיר לשליטה. ייתכן שהצורך בשליטה הינו פרנואידי: שליט יחיד אינו ניתן לביקורת שהלא הוא שקובע את החוקים והנורמות, מסולפים ככל שיהיו.

את מידת ישרו של האדם וגם את הישרדותו, משרתים שימוש מושכל ביכולות, רמה אתית נאותה, מודעות עצמית, משמעת עצמית, וכמובן די כשר הפשטה, כשר אנליטי ואינטליגנציה כדי להתמצא ולבחון כראוי מה וכיצד אפשר וצריך לעשות. אדם ללא כשר הפשטה לא תמיד מסוגל לחשוב באובייקטיביות ולהבין אל נכון את הנורמות האתיות ואת ערכי המוסר. הנה לדוגמא כתב של אשה בת 34, אך עדיין ילדותית ובמידה רבה סובייקטיבית בשיקול דעתה.

אליהו 1והנה אשה צעירה ונמרצת (23) אשר "תקועה" חזק מאד בתוך עצמה ומתקשה לחשוב באופן אובייקטיבי.

tkhvu 2אופן השימוש בתכונה הוא הקובע את מידת היושר שלה

למעשה מתעוררת שאלה האם אדם אכן מסוגל להתנהג כל העת ביושר? לדעתי אין בנמצא אדם המסוגל להתנהג כל העת ביושר מוחלט. ניתן להניח כי רובנו מכירים את המושג "שקר לבן" ומיודעים לעבירות האישיות שלנו. ברם כדי למזער נזקים, עלינו להתבגר וללמוד למשול ברוחנו. האדם הבוגר נותן לעצמו דין וחשבון ומסוגל לאיפוק, לחוש מידה מידה ולבקרה. הידיעה וההחלטה על נקיטת אי יושר אולי אינן מטהרות את השרץ, אך לעתים הם בבחינת הכרח. הבעיה מתחילה כאשר איננו מפעילים בלמים אלה, שכן אזי אנו עלולים להיסחף ומי יידע לאן.

חשיבות יושרתו של הגרפולוג באבחון אי-יושר

הנה כמה נתונים אשר עלולים להסיט אותנו מן היושרה: מוסכמות ודעות קדומות; הנטייה הטבעית להכללות; והדחף לפתרונות חד משמעיים; הללו גורמים לרידוד המחשבה, לפשטנות, לחשיבה דיכוטומית ואף לשיפוטיות ובכך מסיטים אותנו מדיון בגוף הענין.

כשהיתה נכדתי בת חמש ישבנו יחד בארוחת ערב משפחתית ושאלתי אותה לפני כולם: "האם סכין זה דבר טוב או רע?" היא ענתה לי שזו שאלה מצחיקה- הרי תלוי איך משתמשים בו. מאז אני קורא לזה "חוק הסכין".

בלב האדם קיים קושי לקבל מצבים של חוסר ודאות ומעצם טבעו הוא מחפש בטחון בתשובות ברורות וחד משמעיות. יתר על כן, אנו נושאים עימנו סטיגמות של תכונות ופשריהן, ולעתים מטילים אותן על בני אדם. לדוגמא, נוח לנו לקבוע בוודאות קביעה כגון "אדם ערמומי אינו ישר."

לא פעם ביקרתי בדיעבד חוות דעת גרפולוגיות שכתבתי ובדקתי את הקשרי היושר לנתוני מהירות ההתמצאות והתגובה, לתושיה ולערמה. איש המיומן בשימוש בכשרונות אלה מבין בהבזק שניה מה תהיינה ההשלכות והתגובות לרעיונותיו ולפתרונותיו המקוריים ועשוי למצוא מעקפים וקיצורי דרך מבלי שמדובר באי-יושר; ואנו אומרים עליו שהוא "ערמומי". במילון כתוב שערמה היא "חכמה להרע", ובכן האם נוכל להגדיר תחכום כ"חכמה להיטיב"? לעניות דעתי ערמה ותחכום אינם בהכרח אי-יושר. אופן השימוש בהם הוא הקובע את מידת היושר.

ואכן מי מן הגרפולוגים לא נתקל בבקשת לקוח המגיע לייעוץ: "תגיד לי גם את הדברים הרעים". וזה בדיוק הענין, כמעט לכל תכונה של האדם יש פנים לכאן ולכאן, והאדם מחליט כיצד לנצלה. לאמור, האישיות היא המכוונת מה והיאך ייעשה באינטיליגנציה, בכשרונות וביכולות של האדם! ידוע שדוד בן גוריון היה מאד עקשן, ולולא היה כזה, לא היתה קמה מדינת ישראל; אבל לולא היה כזה, גם לא היה מסיים את הקריירה שלו בגלל פרשת לבון וספיחיה. משמע, פעם שירתה עקשנותו את עם ישראל ופעם אחרת היתלה בו ובעצם סיימה את הקריירה שלו.

tkhvu 3

דוד בן גוריון – שנת 1961 (בן 74)

סוגי אי-היושר שאנו מזהים באמצעות הגרפולוגיה

ייאמר כאן מייד כי באין שני בני אדם זהים, כמעט אין גבול לסוגי אי-היושר. מגוון סוגי אי-היושר כולל שקרים ודיווח מסולף, הסתרת נתונים, גניבה, ניאוף, נטילת נקם, התחזות, זיוף, אמירת חצאי אמיתות ומעילה באמון, אי קיום התחייבויות, וכן אלימות מילולית וגופנית ועבירות על מצוות החוקים, או צרוף של כמה מאלה. המשותף לכל סוגי אי-היושר הללו, שהם נמדדים בתקנות ובהגדרות המחייבים את הכל ובכך מקנים לנו הגרפולוגים גישה אובייקטיבית. ובכן את החריגות הללו עלינו לאבחן ועליהן לדווח.

לצד הקביעות המובנות מאליהן שתוארו לעיל, קיימים סוגי אי-יושר שאינם בחזקת עבירה על החוק או על האתיקה ושממילא אי אפשר לגרפולוגים לדווח על כותביהם כעל משיגי חוק פוטנציאליים. בני אדם רבים לא השכילו להתבגר ולפתח מודעות עצמית, לא מעט אנשים מפחדים ליטול מחויבות אישית בוגרת על גורלם ואחרים בונים לעצמם אישיות פסאדית ובלתי אותנטית. רבים מהם אמנם פועלים כחוק, אך מתנערים מאחריות אישית ועושים את שנוח להם. יש גם המשקרים לעצמם ובונים לעצמם מציאות מדומה, שבה נהוגים כללי משחק אחרים. אין אנו אמורים לדווח על שקר שעושה אדם בנפשו ולא על היות הכותב אישיות פסאדית, אלא אם נובעת מהם אפשרות להתנהגות של אי יושר.

לא מעט אנשים, כגון נרקיסיסטים מובהקים, אינם מסוגלים לחשיבה אובייקטיבית מופשטת, מקפת, אנליטית וביקורתית. הללו דנים כל ענין על פי האינטרסים האישיים שלהם, היינו על פי נוחיותם המיידית ועל פי הרווח או ההפסד האישי שלהם. הם כלל אינם מבינים שלעתים קיימת סתירה בין דעותיהם לבין החוקים והאתיקה. במקרים קיצוניים הם סבורים הם ש"אם אני אתעשר מגניבות, סימן שזה נכון וטוב". יתר על כן, בעבורם "העובדה שחשבתי כך היא ההוכחה לצדקתי".

זה מזכיר לי שלפני שנים, כאשר לימדתי באוניברסיטה הפתוחה גרפולוגיה ודיברנו על סימני אי-היושר, ניגש אלי אחד התלמידים ובידו כתב יד יפהפה הכתוב כולו כתיבה תמה מוקפדת ביותר. הוא שאל: תראה, יש כאן כתב ללא אף סימן של אי-יושר. האם זה אדם ישר? אמרתי לו מיניה וביה שאיננו ישר ואף הוספתי ושאלתי: באיזה בית סוהר הוא יושב? תגיד, אמר לי התלמיד, אתה יכול גם להגיד על מה הוא יושב? בודאי, אמרתי לו, על זיוף! וכך באמת היה.

האיש שקד בקפידה רבה על כתיבת המסמך הזה, אך הכתב עצמו לא היה הכתב הרגיל והאותנטי שלו. כל הכתב היה זיוף מוקפד ביותר, ובכל זאת הסתננו בו מספר סימני אי-יושר.

tkhvu 4

גבר, בן 35, ריצה עונש מאסר בעוון זיוף  בכלא שאטה

ישנן נורמות תלויות-תרבות, שדוגמאות להן הבאתי לעיל, וגם נורמות תלויות אישיות: החל בנרקיסיסט המצוי וכלה בחולי נפש כגון זה שמופיע בספר "האני החצוי" מאת הפסיכיאטר הסקוטי רונלד לאינג (האני החצוי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח, עמ' 23). הוא מספר על נבחן בבית חולים פסיכיאטרי שנשאל בבדיקת פוליגרף אם הוא נפוליאון, וכשענה בשלילה רשמה המכונה שהוא משקר. לנבחן לא היה כל ספק, מכיוון שהיה שלם עם הנורמה שלו. הוא שלם לחלוטין עם מצפונו וכלל לא עולה בדעתו שחטא. ספק רב אם נאבחן אי-יושר במקרים כגון החולה הפסיכיאטרי של דר. לאינג. אנו מסתמכים על הנחה שאדם מן הישוב מודע לאי ישרו, שהדבר מציק לו וההצקה היא שמופיעה בכתב ידו. ניתן להניח כי בחברה מסתובבים סוגי פושעים אשר שלמים לחלוטין עם עצמם ואשר דבר לא מציק להם, כך שגם אינו מופיע בכתב היד; במקרים כאלה נבצר מאיתנו לאבחן את אי-היושר שלהם.

ראש קטן, אדישות ויושר

מובן שכאשר אדם רק עושה את שאומרים לו, אין לו שיקול דעת והאחריות היא על המנהל; אך מי שמחליט עלול גם לשגות, להיחשף לביקורת ולשלם את המחיר. לרוב בני האדם נוח שמישהו אחר נכון להחליט, ליזום ולהילחם על רעיונותיו וגם על ישרו, ולמזלנו יש גם מנהלים הגונים, אך דומה שמרבית בני האדם נמלטים בכל מאודם מקידום לתפקידי ניהול ושליטה, מבלי שיהיה להם האומץ להודות בכך. זו למעשה בריחה רבתי מנטילת מחויבות אישית אשר חורגת אל מעבר לשגרת הביצוע השוטף; מעין משחק של "ראש קטן" המצמיח את תופעת ה"כיסתוח".

ובכן, זה סוג של אי-יושר שעליו אין אנו תמיד מדווחים בחוות הדעת שלנו. ובהערת אגב יצויין כאן כי אנשי הביקורת הצומחים על קרקע הבריחה מנטילת מחויבות אישית, אינם מומלצים על ידינו לתפקידי מנהיגות של ממש.

מכאן אנו מפליגים אל האדישות, שגם באחדים מביטוייה טמון משהו מאי-היושר, כפי שיוסבר להלן. אמנם אין כאן בדיוק ענין לגרפולוגים, אך מוטב לנו להתייחס גם אל השלכותיה של האדישות על ענין היושר, ולו כדי להבינו. לא פלא שכל כך הרבה נפוליאונים קטנים ושאר פרנואידים שמחו להידחף לחלל המנהיגותי שנוצר על יד הרוב האדיש ואשר נובע מתסמונת הראש הקטן. הטעם לפגם המוסרי נעוץ בבריחה מן האחריות בלא לנסות להבין לאילו ידיים אחרות היא נופלת. וכבר נמצאנו למדים כי גם באמצעות בחירות דמוקרטיות אנו מקנים את הכוח ואת האחריות לכל מיני דיקטטורים אשר עושים כלבבם ורוחצים בנקיון כפיהם. זו תכונה אנושית שהופכת לנתון סוציולוגי ובמקרה כזה אין לגרפולוגיה מה לעשות.

tkhvu 5

גבר, כבן 30. "ראש קטן": הכתב מונוטוני, סכמטי, מסודר ואיטי. הכותב רוצה למצוא חן, ותו לא.

פן אחר לאדישות או להעדרה הינו האומץ לדווח על שחיתות; בלא דיווח, משרתת האדישות את השחיתות ובכך הופכת את האדיש למשתף פעולה. ייתכן שאפשר לגרפולוגיה לאתר אומץ כזה, או את העדרו.

הבנת יושרו של אדם נרכשת רק לאחר הבנת אישיותו

המסקנה מן הדוגמאות המתוארות עד כאן הינה שכדי לאבחן את אי היושר בכתבי היד לא די לנו בסימנים גרפולוגיים בלבד. לדוגמה, זכור לי שקראתי בספריהם של גרפולוגים מסוימים כי אם האות ס פתוחה בתחתית צדה השמאלי, הרי הכותב אינו ישר. כאשר התודעתי לראשונה לגרפולוגיה, ליקטתי מספרים שונים כ- 30 סימני אי-יושר והייתי משוכנע שכעת יש בידי מפתח לכל חוליי האנושות. אלא שמייד נוכחתי כי אפילו נכונים הסימנים, הרי אם אשים על כל כתב את התבנית הכוללת את כולם, עדיין אינני מבין את מידת ישרו של הכותב ו/או את סוג אי ישרו. כדי להבין זאת עלינו להכיר את אישיותו, את מודעותו העצמית ואת מידת בגרותו הרגשית, את כשרו לחשוב באובייקטיביות (כשר הפשטה), את מניעיו, את דחפיו ובלמיו ויכולותיו, את מידת תעוזתו, את מידת שליטתו העצמית ואת מערכות האיזונים הפנימיים באישיותו. כמו כן עלינו לאבחן גם את הכשרונות, האינטליגנציה, היצירתיות וכמובן את כיוון המוטיבציה שלו; הכל במגמה להבין אילו כלים עומדים לרשותה של האישיות ומאפשרים לה לפעול כך או אחרת.

האישיות היא המושכת את עגלת האינטליגנציה והיכולות והמכוונת את פעילותם ועל כן היא דומיננטית וחשובה מהן. מעולם לא חשבתי שרמת אינטליגנציה גבוהה הינה תכונת אופי או סיבה להתפעלות; מאז ומעולם התפעלתי או הערכתי אנשים שידעו להפיק ממנה דברים מפליאים. היינו הענין הערכי כאן, הוא מה וכיצד מפיק האדם מן האינטליגנציה שלו. וכי מה בצע בהישגיה של אישיות קרימינאלית אינטליגנטית?

ובכל זאת, לעולם אין הגרפולוג מאבחן עובדות ולעולם אינו בוטח בתקפות ממצאיו. לעולם מוטב לנו להטיל ספק בממצאינו הגרפולוגיים. לא אחת קורה שאין סימנים ונתונים גרפולוגיים מיוחדים בכתבי יד של אנשים שנקלעו להתקף פסיכוטי חד פעמי, ונטרפה דעתם לרצוח ולהתאבד או להיגרר להתנהגויות מופרעות אחרות. לא הכל ידוע לנו וזה בהחלט לגיטימי. כפרפראזה על האמירה "אשרי אדם מפחד תמיד", אמור מעתה: אשרי הספקן תמיד.

אף על פי כן, יש לנו מעלה יתירה על האבחונים והמבדקים הפסיכולוגיים הפועלים בשוק, שלהם אין כלים להבין את נפש האדם ואת אישיותו, וממילא גם לא את נושאי היושר. כך הדבר גם באשר לכל המומחים הבלתי גרפולוגיים בתחום הגרפולוגיה המשפטית, שגם להם אין כלים להבנת הנפשות הפועלות על מניעיהן, על יכולותיהן ועל שאר נתוני האישיות שלהם.

סיכום. לעניות דעתי מאד קשה לקבוע אי-יושר של כותב רק על סמך סימנים גרפולוגיים, מה שכיניתי בשם "סימנולוגיה". הדבר דומה לנהג שבמקום להסתכל על הכביש מתבונן בריכוז רב בשמשה הקדמית של המכונית. אני יכול להרגיעו ולציין שהיא מספיק חזקה לא ליפול מלחץ המגבים ולא מעצמת הרוחות, אך עליו לראות מבעדה את הכביש! כך לנו הגרפולוגים, חשוב להבחין מבעד לכתב מיהו הכותב. חשוב לנו להבין את מניעיו, את יכולותיו ואת טיב איזוניו. לרשות הגרפולוג עומד אוצר מדהים בעשרו של נתונים גרפולוגיים, וכן של ידע ונסיון שהצטברו עם השנים, על הרכבי תופעות אישיותיות ועל איזונים פנימיים או העדרם, וביכולתו להעלות מהם את הבולטים והמכוונים, ואת אלה המסגירים את המניעים הנפשיים של הכותב ומבנה אישיותו גם בהקשר למידת יושרו; כולל ויטאליות וכוחות גוף ונפש.

כתב יד יחיד מכיל יותר נתונים מאשר כל המבחנים האישיותיים גם יחד, והדבר מאפשר לנו לבקר שתי וערב את ממצאינו ולבססם כראוי. השורה התחתונה היא, שרק הבנת האישיות עשויה לאפשר לנו להבין את מידת יושרו של הכותב, ופריבילגיה זו היא היתרון הגרפולוגי הייחודי החשוב ביותר.

אסיים במובאה מספרו של הגרפולוג ד"ר רפאל פוקורני, (גרפולוגיה שיטתית, הוצאת מסדה, 1968, עמ' 179) המהווה לטעמי את הניסוח המדויק והבהיר ביותר שנכתב בעברית בסוגיה זו, ואשר מהווה נר לרגליי ולרגלי תלמידי בכל יום ויום של עבודתנו, כבר למעלה מ-45 שנים.

"האישיות היא שלמות ייחודית, משמע, שלמות חיה ובלתי ניתנת לחלוקה. לעולם לא ננהג בנכונות, אם נבין או נתאר אותה בתור סכום של תכונות בודדות… לעולם אין להבין נכונה סימן כתב מסוים רק בפני עצמו; יש להבין אותו ולפרש אותו בקשרו ובצירופו אל יתר הסימנים, אל האישיות כפי שהיא מתבטאת בכתב."

 

אליהו בן-טובים

 

 

תפריט

כניסה לרשומים

שכחת סיסמא?