תהליך קבלת החלטות באבחון גרפולוגי – יגאל ורדי

סוגיות גרפולוגיות- מאמר מספר 8

מטרת אנשי המקצוע בשדה הגרפולוגיה היא להגיע למקסימום של דייקנות אובייקטיבית באבחון הגרפולוגי. על מנת לממש זאת נדרשים לפעול על פי מתודה מדעית אשר אמורה למזער החלטות אינטואיטיביות לא מבוססות. במאמר זה אנסה לתאר 10 שלבים מתודיים בתהליך קבלת החלטות באבחון הגרפולוגי.

 

שלב 1: ההתרשמות. מבט סובייקטיבי של "האידיאה המנחה" של הכתב:

אנו עלולים לטעות ולחשוב שאבחון גרפולוגי מדעי אמור לשלול התייחסות אינטואיטיבית לכתב היד. לא ולא. היות ועדיין לא הגענו למדעיות מקצועית מלאה, מן הראוי שכל גרפולוג ילמד לטפח את האינטואיציה הסובייקטיבית באבחון הראשוני של כתב היד. הגרפולוג לודוויג קלאגס טען, ובצדק, שאי-אפשר לפרש את סימני כתב היד בצורה מבודדת וצריך קודם כל לתפוס את המכלול, את השלם הגשטאלטי של כתב היד. הוא כינה זאת במושג האידיאה המנחה. ישראל אודם הדגיש שקלאגס לא הציג מתודה אובייקטיבית בבניית האידיאה המנחה ולכן היא נשארה בגדר התרשמות סובייקטיבית ואינטואיטיבית של הגרפולוג. ואכן, "במבט הראשון" שלנו כגרפולוגים על כתב היד, אנו נוטים להביע תגובה אינטואיטיבית של: מושך מול דוחה, יפה מול מכוער, קריא מול לא קריא, מסודר מול לא מסודר, כתב ייחודי מול כתב בנאלי וכו'. במקביל להתרשמויות הללו אנו נוטים לתת פרשנות ראשונית על אותן תפיסות אינטואיטיביות של הכתב. מודגש שמומלץ שכל גרפולוג יטפח את האינטואיציה ולא ידכא אותה. שכן, לעיתים האינטואיציה מתפקדת כסרגל מדידה ייחודי ששום שיטה מדעית לא מגיעה אליה. לעומת זאת, להסתפק רק באינטואיציה, הופך את האבחון הגרפולוגי לשרלטני, לא מתודי ולא מדעי. כפי שנאמר: "על טעם ועל ריח, אין להתווכח" ולכל גרפולוג האינטואיציה משלו.

 

שלב 2: ההיזכרות. השוואת כתב היד הספציפי לבנק הזיכרון של הגרפולוג:

כל גרפולוג מכיל בזיכרונו ובארכיב בספרייתו כתבי יד שהוא בחן מן העבר. לעיתים תכופות כתב יד מסוים "מזכיר לנו" כתב שבחנו מן העבר או כתב שאנחנו מכירים באופן פרסונלי. לכן, ישנה לגיטימציה מלאה של הגרפולוג להסיק מסקנות אבחוניות ראשוניות על אודות כתב היד בהתבסס על נקודת הייחוס של כתב יד מן העבר שהוא מכיר מראש. אבחון שכזה הוא לגיטימי אך הוא עדיין נשאר "ברשות היחיד" של הגרפולוג הספציפי ואיננו מעפיל לרמת גיבוש גוף הידע "לרשות הרבים" באופן אובייקטיבי.

 

שלב 3: מדידת סימני כתב היד ופרשנותם המבודדת על פי טבלאות אבחוניות:

שלב זה מתאפיין בהתחלת המתודה המדעית של האבחון הגרפולוגי. שלב זה מתאפיין בתיאור מדידה קפדנית של כל סימני כתב היד, בתנועה, בצורה ובארגון. לאחר תיאור ומדידה, הגרפולוג אמור לרשום על נייר העבודה שלו פרשנות פסיכולוגית לגבי כל סימן כתיבתי בנפרד. הגרפולוג יכול להיעזר בטבלאות גרפולוגיות לצורך האבחון של כל סימן בנפרד.

 

 

 

 

 

שלב 4: איסוף של "בנק התכונות" וארגונו על פי תפקודיו אישיות שונים ובמקביל על בסיס תכונות דומות, משלימות, מנוגדות וקונפליקטואליות:

הפרשנות "הסימנולוגית" באה לידי ביטוי בכ-30 סימני כתב היד בתנועה, בצורה ובארגון (לחץ הכתיבה, פורקן הקו, מהירות הכתיבה, התנועתיות, האלסטיות של הקו, זווית הכתיבה, צורה גיאומטרית של האות, קריאות הכתיבה, גודל הכתב, יחס תלת-אזורי, רוחב הכתב, פישוט-קישוט, חיבורי אותיות, רווח בין אותיות, רווח בין מילים, רווח בין שורות, כיוון השורה, שוליים עיליים, תחתיים, ימניים ושמאליים, ניקוד, פיסוק ומחיקות). במאמר זה אין התייחסות לאבחון של החתימה. זה יתבצע במאמר נפרד.

 

פרשנות סימני כתב היד אמורה להתחלק לפרשנות על פי תפקודים פסיכולוגיים שונים שהסימן הכתיבתי מניב. למשל, זווית כתיבה יכולה להעיד גם על הקשר החברתי של האדם (מוחצן, מופנם) אך גם על אספקטים קוגניטיביים (חשיבה אינטואיטיבית מול חשיבה אנליטית) והיבטים פסיכולוגיים נוספים.

 

בשלב זה אמור הגרפולוג לארגן את הממצאים הפסיכולוגיים אותם כיניתי "בנק התכונות של האישיות" לפי רשימה של תכונות דומות, משלימות, מנוגדות וקונפליקטואליות. מאוחר יותר הגרפולוג יארגן את כל התכונות הללו על בסיס מבנה ותיאור פסיכודינמי.

 

שלב 5: אבחון כתב היד על פי טיפולוגיות שונות:

בשלב זה הגרפולוג עובר מאבחון "אטומיסטי-סימנולוגי" של פרשנות סימני כתב יד בצורה מבודדת, לאבחון "הוליסטי-טיפולוגי" של אבחון תסמונות כתב יד מול תסמונות פסיכולוגיות. הגרפולוג יכול לאמץ לעצמו טיפולוגיות פסיכולוגיות שונות שהוא מוצא בהן עניין כגון: טיפוסי אישיות על פי פרויד, או טיפוסי אישיות על פי יונג, או על פי פרום, אדלר, שלדון, היפוקרטס, הטיפולוגיה הפלנטרית, הטיפולוגיה של האניאגרם וכו'. שלב זה מבוסס על הניסיון למצוא דמיון בין תסמונת כתיבתית של תנועה, צורה וארגון לבין תסמונת פסיכולוגית של אחד מטיפוסי האישיות. ידוע שאף אדם לא משתבץ בטיפוס אחד באופן מובהק. את זאת נפתח בשלב 6.

 

שלב 6: אבחון כתב היד על פי טיפולוגיה א-ט של אודם תוך יצירת "התרכובת" הקולאז'ית של כתב היד:

השוני בין הטיפולוגיה של ישראל אודם המכונה "תורת הפוטנציות" (טיפוסי א-ט), לבין טיפולוגיות פסיכולוגיות אחרות, הוא בכך שאודם ניסה לבנות טיפולוגיה בהתבסס על תיאור סימנים הומוגניים הבונים טיפוס ומשם להסיק על הפסיכולוגיה. לעומת זאת, הטיפולוגיות האחרות מבוססות על הפסיכולוגיה ומשם הגרפולוג מנסה לשער כיצד אמורה להיראות התסמונת הכתיבתית המותאמת לאותו טיפוס. אודם מסיק מן הכתב אל הפסיכולוגיה ואילו הטיפולוגיות האחרות בנויות מן הפסיכולוגיה אל הכתב.

 

בשלב זה אמור הגרפולוג (אשר מוכן לאמץ את הטיפולוגיה של אודם ככלי עבודה) לאבחן את כתב היד על פי חלוקת הסימנים הכתיבתיים כפי שהם מתאפיינים באופן דיפרנציאלי למול תשעת טיפוסי אישיות – א-ט. לאחר מכן, הוא אמור לספור באופן כמותי ולדרג את עוצמת השפעת טיפוסי האישיות א-ט מבחינה כמותית. החישוב הכמותי איננו שולל את האפשרות שהגרפולוג ייתן משקל יתר לסימן כתיבתי מסוים בהשתייכות לטיפוס מסוים כאשר המשקל האיכותני יעפיל על הכמותי. ההחלטה על השקלול היא עדיין בגדר אינטואיציה ופחות בגדר מתודה אובייקטיבית מובנית.

 

שלב זה אמור להקנות לגרפולוג את תיאור האישיות של הכותב על בסיס יחסי הגומלין בין תשעת הטיפוסים א-ט. כיניתי זאת במושג "התרכובת הקולאז'ית של האישיות". חשוב להדגיש שאודם לא פיתח מתודה מדעית סגורה ביצירת התרכובת הקולאז'ית ולכן זה עדיין נשאר בגדר אינטואיציה חלקית. ניסיתי לבנות מתודולוגיה חלקית ביצירת התרכובת הקולאז'ית בספרי: "האישיות הקולאז'ית- תורת אישיות סינרגטית".

 

שלב 7: פרשנות פסיכודינמית של כתב היד על בסיס אסכולות פסיכולוגיות שונות: פרויד, יונג, אדלר, קוהוט, מאסלו, פרנקל וכו':

בשלב זה הגרפולוג אמור לנסות להבין את יחסי הגומלין בין התכונות השונות כפי שהוצגו בשלב 4 למול פרשנות של ערב-רב של סימנים אשר לעיתים משלימים אחד את השני בפרשנות הפסיכולוגית ולעיתים הם נוגדים. במקביל כפי שהוצגו על פי טיפוסי אישיות שונים תוך ניסיון להסביר ולפרש את הדינמיקה של האישיות על בסיס תיאוריות פסיכודינמיות שונות. הפסיכואנליזה אמורה להקנות לגרפולוג את החשיבה של יחסי גומלין בין האיד, האגו והסופר-אגו ובמקביל הפסיכודינמיקה של מנגנוני הגנה, או התייחסות פסיכודינמית על פי אדלר על פי "עקרון הפיצוי" של נחיתות מול פיצוי, או חשיבה פסיכודינמית של שלבי אינדיבידואציה נפשיים על פי יונג, או הבנת עוצמת הסלף המשפיעה על האדם מעבר לאיד, אגו והסופר אגו, או הצגה פסיכודינמית של האישיות על בסיס היררכית הצרכים על פי מאסלו, או הבנה אקזיסטנציאלית של האישיות, למשל על בסיס מושג "הריק הקיומי" על פי פרנקל.

 

שלב 8: מסקנות אבחוניות על אודות אישיותו, יכולותיו והסתגלותו של האדם:

הגרפולוג אמור לגבש מסקנות אבחוניות על אודות מבנה האישיות של הכותב, רמת המודעות העצמית, רמת הגיבוש הזהותי, רמת היכולת של האדם להחליט ולבחור. במקביל הוא אמור לאבחן יכולות חשיבתיות וכישורים שונים כצד משלים למבנה האישיותי.

 

שלב 9: בדיקת המסקנות האבחוניות של הכותב לפרופיל התעסוקתי אליו הוא מיועד:

בשלב זה הגרפולוג אמור לבחון את הפרופיל האישיותי של הכותב, המכיל בתוכו גם יכולות וכישורים ולבדוק את רמת התאום למול הפרופיל התעסוקתי אליו המועמד מיועד מבחינה מקצועית. הפרופיל התעסוקתי עשוי להעצים או לעכב נקודות חוזק מול נקודות תורפה של האדם הכותב.

 

שלב 10: כתיבת האבחון הגרפולוגי:

שלב זה הוצג בהרחבה במאמרי הקודם, מאמר מספר 7: "כיצד מומלץ לכתוב אבחון גרפולוגי". חשוב להדגיש שכתיבת האבחון הגרפולוגי איננה סוף התהליך של האבחון אלא היא משפיעה על קבלת החלטות האבחוניות במשוב חוזר אחורה. כלומר כאשר אדם נדרש לכתוב ולתאר את האבחון הגרפולוגי, הוא משקלל את הנתונים הפסיכולוגיים מחדש וזה משפיע על האבחון הכולל.

 

 

יגאל ורדי- 2017

תפריט

כניסה לרשומים

שכחת סיסמא?