בחרו עמוד

בשבח הרכילות והאינטואיציה, הרהורים וסיפור – טובה מלמד גרשוני

בשבח הרכילות והאינטואיציה, הרהורים וסיפור – טובה מלמד גרשוני

נתקלתי היום במאמר בשם :

"מדוע אנו כה נמשכים לריכולים – וכיצד הם משפיעים על מבנה החברה שלנו, מאת בועז מזרחי.

והוא כותב:

"מעטים יודו שהם נמנעים מרכילות, ויחד עם זאת, מעטים רואים את התופעה באור חיובי. מדוע אנו כמעט לא מצליחים לעמוד בפני סוג השיחות הזה ויחד עם זאת תופסים אותו כשלילי? מסתבר שלצד הבעייתיות המוסרית, לריכולים עשויות להיות גם תופעות לוואי חברתיות חיוביות." https://www.eol.co.il/articles/1168?utm_source=EOL+Magazine&utm_medium=Newsletter&utm_content=gossip&utm_campaign=6.12.18

 

התחברתי מאד לחלק הזה במאמר:

"במילים אחרות, פרטי המידע השונים לגבי אדם מאוחסנים במקומות שונים.

  • פָּנים- באזור הוויזואלי,
  • מַעֲמָד – באזור הסוציאלי,
  • שֵם – באזור השמיעתי וכך הלאה.

כשאנו חווים גירוי חיצוני שנוגע לאדם מסוים, מופעל במוח מרכז ה'רכילות' שאחראי לאסוף את יחידות הזיכרון השונות מהאזורים השונים, ולהרכיב מהם סיפור בעל משמעות".

וכמו תמיד, אני מנסה לחבר את כל מה שאני קוראת למקצוע, לגרפולוגיה.

קצת קשה לי להודות בפומבי, אבל בסתר ליבי אני תמיד חושבת שיש למקצוע שלי גוון רכלני קטן. כשאני מסתכלת על כתב של איזה "מפורסם", יש לי עליו ידע שאולי לא ידוע לכל עם ישראל. הוא נוקשה או רגיש, חרוץ או בטלן, אוהב בנות או בנים או סמים… וגם אם האינפורמציה הזו נשארת רק בראש שלי – יש לי כאן איזו תחושת יתרון על אחרים, תחושת כוח סמוי…

ועכשיו ברצינות:

אם יש אמת במחקר של דיפה פאדמנבאן ובמסקנותיה (ראו בלינק למעלה) – תארו לכם כמה יועיל לנו, הגרפולוגים –

  • לראות תמונה של הנבדק שלנו
  • לשמוע את קולו
  • לקרוא את "קורות החיים" שלו
  • לראות אותו בסיטואציה חברתית כלשהי וכד'

אני אישית מעדיפה שלא לפגוש את הנבדק ולהבין אותו רק דרך כתב ידו. בזכות ניסיוני העשיר, לרוב אני כבר לא הולכת בעבודה  היומיומית לטבלאות ולסינדרומים, אני "עובדת מהבטן", מהאינטואיציה, מאותו מקום במוח ה"עתיק" שבמוחי שצובר התנסויות ולאו דווקא במודע. מידע שנשלף לי במהירות רבה יותר מהמידע ששמור לי בקורטקס, המוח ה"צעיר", הרציונלי, מבוסס השפה והמילים.

מה מתאחסן באותו "מוח עתיק" שלי? מתוייקים אצלי בקלסרים, אבל גם ב"מוח העתיק", הרבה מכתבי היד של מפורסמים שונים ומשונים, החל מזמרים ושחקנים וכלה בגנבים ורוצחים. בהתבוננות שלי בכתבי היד שלהם (ושל שאר האנשים שעברו תחת עיני הבוחנת בארבעים השנים האחרונות) אני מטמיעה כנראה איזה צירוף בין תכונה או כשרון לבין מאפייני הכתב.

וכשנוחת היום על שולחני כתב יד, יש והוא מזכיר לי את אחד המאוחסנים הללו… והברקה אינטואיטיבית צצה לה – ואני מסתכלת שוב על הכתב ובודקת את התאמתה. לעיתים מאמצת אותה ולפעמים פוסלת.

למזלי הטוב, תמיד יש לי כתב יד, שחור על גבי לבן (או כחול על גבי צהוב…) שמונח לנגד עיני להשוואה ואימות.

 

אני מאמינה שהמידע שאני מוסרת בחוות הדעת הגרפולוגית מצטרף במוחם של מנהל/ת משאבי האנוש לשאר המידע שאספו ממקורותיהם השונים ועוזר להם לקבל החלטה (אינטואיטיבית…) קצת יותר מושכלת, המושתתת על ראיה מעט יותר רחבה… וזאת בזכות איזה שהוא מרכז שאוסף במוחה את המידע מהאיזורים השונים בהם אוחסן. יהיה מי שיקרא למרכז הזה "מרכז הרכילות" (ראה מאמר)…

 

ולראייה – הנה סיפור:

בשנת 1989 צלצל אלי לקוח ואמר שהוא שולח לי בפקס (זוכרים את המכשיר הזה?!)

כתב יד מעניין. מה דעתי ?

3 דקות אחרי שפיקסס את הכתב צילצל אלי ושאל: "מה את אומרת עליו"?

המשפטים הראשונים שאמרתי עליו, אינטואיטיבית לגמרי, היו:

  • "האיש אלים?"
  • "מה יש לו נגד נשים?"
  • "נראה לי כמו אחד שרוצח נשים"

הכתב לא ענה על כל כך הרבה מדרישותינו. עוד לא ידעתי איזה לחץ יש לכתב היד (בדיעבד גיליתי – בינוני חזק), הטקסט נכתב על דף שורות. עם מצע או בלעדיו?, הוא נכתב בזמנים שונים וללא רצף, במכשירי כתיבה שונים וכו'. אבל באינטואיציה – חשתי, ידעתי.

 

טוב, את הסיפור כולו קראתי היום, לאחר 30 שנים בפעם הראשונה, כשחיפשתי את קורות אותו כותב. מי שסקרן, מוזמן להיכנס ללינק ולקרוא. מסתבר שהיה זה כתב יד של אדם שעבד כשומר לילה במפעל של חבר של הלקוח שלי. אותו שומר לילה נאסר באותו בוקר ב – 1989, באשמת רצח זונה כשהוא מואשם ששם את גופתה במערבל הבטון…

למותר לציין שהלקוח שלי לא עזב אותי מאז, וחוזר על הסיפור הזה בהערצה וגאווה אישית כמעט 😊…

 

מאיפה באו לי המשפטים האלה?

כשישבתי אחר כך ולמדתי את הכתב ביסודיות – לא הבנתי מאיפה בא לי אותו ידע ראשוני נשלף, כשדיברתי עם הלקוח שלי באותה בשיחת טלפון.

היתכן והייתה פה טלפתיה, או שזה היה מקרי, שהציפה אותי אינטואיציה מטורפת שלא חוזרת וכד'?

 

והיום, אני מסתכלת הכתב: אכן, יש כאן תוקפנות, יש כעס עצום על דמות האם, יש איזו תחושת "כל-יכולות" (אומניפוטנציה), יש הרבה מאד סימנים לחוסר אמינות ועוד. את החיבור בין כל אלה עשיתי במחי שניה, "אינטואיטיבית".

שוב ושוב אני נוכחת לדעת שהאינטואיציה הגרפולוגית שלי לא באה לי בירושה, אלא נוצרה תוך כדי עבודה ולמידה והתבוננות באלפי ועשרות אלפי כתבי יד משך המון המון שנים..

 

הנה הכתב, לשיפוטכם:

רוצח והטבעת מים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בזכות פלאי האינטרנט, חיפשתי הבוקר פרטים על אותו אדם ומצאתי את סיפורו של כותב כתב היד הזה. עד הבוקר לא ידעתי מה שמו או מה הסיפור שלו…

https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/tarbut/mrmrk11

 

נספח

מתוך המאמר של בעז מזרחי

"למדענים יש השערה קצת יותר ממוקדת: ייתכן כי הנטייה שלנו לדבר על אחרים מוטמעת במבנה המוח שלנו. דיפה פאדמנבאן מציגה ב-The Cut מחקר דימות מוחי שבחן כיצד מגיבה מערכת הנוירונים למידע ביוגרפי על אנשים אחרים. על פי המחקר, בני אדם מאוחסנים אצלנו בראש "למעשה בצורת ייצוג מופשט קונספטואלי". החוקרים הציגו לנבדקים פרטי מידע על אנשים פיקטיביים ולאחר מכן הציגו לחלקם את השם ולחלקם את התמונה של האדם. כאשר בדקו את הפעילות המוחית בזמן החשיפה לשם או לתמונה, גילו כי לנבדקים משתי הקבוצות הייתה פעילות חשמלית דומה באזור מסוים אך הם נבדלו באזור אחר. ההבדל היה באזור שממנו נשלף המידע. הניטור המוחי גילה כי פרטים ביוגרפיים שונים נשלפו מאזורים מגוונים במוח. אך בשני המקרים הופעל אזור באונה הטמפורלית, שמתפקד ככל הנראה כמערכת הפעלה לשליפת מידע על אחרים. הוא אחראי 'להזמין' את המידע המבוקש מהאזור הנכון ומשמש כמתאם בין חלקי המוח השונים שלוקחים חלק בתהליך עיבוד המידע לגבי האדם שעליו דובר.

במילים אחרות, פרטי המידע השונים לגבי אדם מאוחסנים במקומות שונים. פנים באזור הוויזואלי, מעמד באזור הסוציאלי, שם באזור השמיעתי וכך הלאה. כשאנו חווים גירוי חיצוני שנוגע לאדם מסוים, מופעל במוח מרכז ה'רכילות' שאחראי לאסוף את יחידות הזיכרון השונות מהאזורים השונים, ולהרכיב מהם סיפור בעל משמעות. ומה שנכון למוח בפרט תקף גם כאן: ככל שמערכת הקשרים בין החלקים השונים פעילה יותר, כך היא מתייעלת. פאדמנבאן מספרת כי באחד המחקר נמצא ש"אנשים שהיו להם מערכות חברתיות גדולות היו יעילים בהרבה בעיבוד מידע על אנשים חדשים… השיח החברתי שבו אנו אוספים ומשתפים מידע על אחרים, אם כן, משקף במקצת את אופן הפעולה של המוח. אנשים רבים מחזיקים מידע שונה על אדם מסוים, ואנו מנסים ללקט אותם כדי ליצור דימוי ברור יותר שלו. רותי מהשיווק יודעת מאיפה במקור הגיע הבחור החדש שבמשרד, אלברט מנהל המכירות שמע פרטים על העבודה הקודמת שלו, ויפעת מנהלת המשרד מכירה חבר שלו שסיפר לה איך הוא בתור בן אדם. כל הפרטים הללו עשויים להיות רלוונטיים כשאנו מנסים להכיר מישהו חדש ורוצים לחסוך את הזמן ואת חוסר הנעימות שבחילוץ הפרטים ישירות מהמקור. מה גם שלא תמיד אנו משוכנעים שהאדם ישמח לפרט את כל מה שאנחנו היינו שמחים לדעת."