סוגיות גרפולוגיות- מאמר מספר 6
הפסיכולוגיה מתעלמת זה שנים רבות מתפקוד פסיכולוגי חשוב המכונה "טמפרמנט" כלומר מזגו של האדם. הדבר בא לידי ביטוי גם באבחונים פסיכולוגיים על אודות קבוצות נורמטיביות, אך גם באבחון פסיכופתולוגי של פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים. בעבר הרחוק נתנו דגש רב לתפקוד המזג שמאפיין את האדם. זה נבע בעקבות השפעת המודל ההיפוקרטי אשר חילק את בני האדם לארבעה סוגים של מזגים: הסנגוויני, הפלגמטי, הכולרי והדכאוני, כלומר האופטימיסט, האדיש, העצבני והמלנכולי בהקבלה.
רצף טיפוסי המזג על פי היפוקרטס
| הטיפוס המלנכולי | הטיפוס הפלגמטי | הטיפוס הסנגוויני | הטיפוס הכולרי |
תפקוד המזג בנפשו של האדם מאובחנת בגרפולוגיה קודם כל על בסיס תנועת הכתיבה המתאפיינת גם בלחץ הכתיבה, עובי הקו, דפנות הקו, פורקן הלחץ ואלסטיות הקו. כל המרכיבים הללו המכונים במכלול כתנועה (movement), קיבלו המשגה מדויקת יותר אצל ישראל אודם במינוח תנועיות (motility). התנועיות מייצגת את מזגו של האדם. ישראל אודם לא צמח אינטלקטואלית בחלל ריק. כמו כל חוקר הוא הושפע ממסורות העבר על בסיס הוגי דעות שונים. בין היתר הוא הכיר את יצירתו של רודולף פופאל ובמקביל של תאה לוינסון (שכתבה את ספרה יחד עם ג'וזף זובין).
פופאל מאפיין את תנועת כתב היד על פי חלוקה של חמש דרגות אותן הוא כינה במושג "חמש דרגות הקשיה", כאשר דרגה אחת מאפיינת את התנועה הרפויה, דרגה חמש את התנועה הנוקשה-מתוחה-מעוותת, ודרגה שלוש שהיא דרגת האמצע, מייצגת את התנועה ההרמונית.
רצף דרגות ההקשיה על פי פופאל
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 |
| דרגת הקשיה נמוכה | דרגת הקשיה הרמונית | דרגת הקשיה גבוהה |
לוינסון מחלקת את הכתב על סימניו השונים בלחץ, בצורה ובארגון, לשבע דרגות בין כפיתה לבין שחרור, כאשר ציון אפס מייצג את נקודת האמצע ההרמונית, ואילו ציונים מינוס אחד, מינוס שתיים, מינוס שלוש, מייצגים דרגות של הקשיה, ואילו ציונים של פלוס אחד, פלוס שתיים, פלוס שלוש, מאפיינים דרגות של שחרור. אודם מציין בספרו "כתב היד ופסיכודינמיקה" (עמ' 17), שאין זכר אצל לוינסון לבחינת התנועה מהטעם ששלמות התנועיות היא יותר מסכום פרטיה. הוא מוסיף שלוינסון הציגה דיוק במדידה ורישום אובייקטיבי-מדעי של הממצאים הגרפיים, אך השאירה את טבע התנועה "לניחושו" של הבוחן.
רצף דרגות "כפיתה-שחרור" על פי לוינסון-זובין
| 3- | 2- | 1- | 0 | 1+ | 2+ | 3+ |
אודם חילק את תנועת כתב היד על פי תשעת הטיפוסים: א-ט. כל טיפוס מתאפיין בו זמנית בתנועיות הייחודית לו (כפי שזה מיוצג בטבלה למטה) ובהתאם לכך, באופן קורלטיבי, במזג הספציפי. טיפוס א': תנועיות רפויה-מזג נירפה, טיפוס ב': תנועיות הרמונית-מזג נמרץ, טיפוס ג': תנועיות משוחררת-מזג געשני-מחזורי, טיפוס ד': תנועיות מבוקרת-מזג מבוקר, טיפוס ה': תנועיות חרוטה-מזג סגפני, טיפוס ו': תנועיות נמרחת-מזג נינוח-תפנוקי, טיפוס ז': תנועיות נוקשה-מזג דרוך (בעבר כינו זאת במושג אפילפטואידי, על פי משנתו של הפסיכיאטר ארנסט קרצ'מר), טיפוס ח': תנועיות עוויתית-מזג עצבני, טיפוס ט': תנועיות גועשת-מזג לבילי עם מצבי רוח משתנים.
השאלה העומדת לדיון הינה האם אפשר להציב את שלושת החוקרים הללו: פופאל לוינסון ואודם, על בסיס סרגל מדידה אחד כלומר למצוא מכנה משותף? לגבי פופאל ולוינסון, אין קושי מהותי, אף על פי שיש שוני ביניהם בתיאור איכות הקו והתנועה בדרגות ההרפיה וההקשיה השונות. כמו כן, לוינסון מתארת את סימני כתב היד בלחץ, בצורה ובארגון ואילו פופאל מתייחס ללחץ ולאיכות הקו בלבד. אך בסה"כ ההיגיון ברור ויש מכנה משותף בין דרגת האמצע המייצגת הרמוניה של הקשיה-הרפיה גרפודינמית, ואילו הקצוות מייצגים את ההקשיה הקיצונית מול ההרפיה הקיצונית. השאלה הנשאלת האם ניתן לשבץ את תשעת סוגי התנועתיות על פי אודם (א-ט) על הצירים של פופאל ולוינסון?
אם ננסה לדרג את טיפוסי האישיות של אודם א-ט על פי דרגות הקשיה מול דרגות הרפיה, נציג את הרצף האפשרי הבא של התנועתיות א-ט:
רצף התנועתיות א-ט ממצב רפוי למצב עוויתי (על פי אודם)
| תנועיות רפויה | תנועיות נמרחת | תנועיות גועשת | תנועיות משוחררת | תנועיות הרמונית | תנועיות מבוקרת | תנועיות נוקשה | תנועיות חרוטה | תנועיות עוויתית |
| טיפוס א | טיפוס ו | טיפוס ט | טיפוס ג | טיפוס ב | טיפוס ד | טיפוס ז | טיפוס ה | טיפוס ח |
ניתן למצוא מכנה משותף בין אודם, פופאל ולוינסון בכך שדרגת הקשיה 3 אצל פופאל, ציון ממוצע-0 אצל לוינסון והתנועיות ההרמונית של טיפוס ב' אצל אודם מייצגים דבר דומה. במקביל, הקצוות של הרפיה מול הקשיה אצל פופאל ושחרור וכפיתה אצל לוינסון דומים לתנועיות הרפויה של טיפוס א' מול התנועיות העוויתית של טיפוס ח'. החידוש המעשיר בתיאוריה של אודם הוא דרגות האמצע של טיפוס ו', ט', ג', ד', ז', ה'. אלו מעשירים אותנו גם בהיכרות של סוגי תנועיות חדשים אך במקביל של סוגי טמפרמנטים-מזגים נפשיים חשובים ומהותיים בהבנת נפש האדם.
אסיים בהצגת ממצא מעניין ואוונגרדי של תאה לוינסון שהיא מציגה בספרה "Handwriting Analysis" ושגרפולוגים רבים דילגו על כך ולא שמו לב. לוינסון חקרה את הקשר בין הפרעות נפשיות לבין כתב היד על בסיס התיאוריה של דרגות כפיתה ושחרור (בשבע דרגות). היא מצאה שאנשים נורמטיביים מתאפיינים כתיבתית בשלושת תמונות הכתב: לחץ, צורה וארגון, באיזון הרמוני של כפיתה ושחרור בין 1- ל: 2-. לעומת זאת, אנשים הסובלים מהפרעות נוירוטיות מתאפיינים באיזון קוטבי של 3+ 3-. ואילו אנשים הסובלים מהפרעות פסיכוטיות מתאפיינים בחלוקה די שווה של 7 דרגות כפיתה שחרור ללא איזון מפצה. ממצה חשוב זה ראוי לבחינה חדשה, כיאה למחקר מדעי ביקורתי. אך הוא בהחלט מעורר עניין בהבנת נפש האדם הנעה בין שלושה מצבים: איזון קומפלמנטרי של דרגות מנוגדות לא מוקצנות (המצב הנורמטיבי), לעומת איזון קומפלמנטרי של דרגות מוקצנות (המצב הנוירוטי) ודס-אינטגרציה של האיזון לעבר שבע דרגות של כפיתה ושחרור (המצב הפסיכוטי).
חשוב להחזיר לפסיכולוגיה וגם לפסיכו-פתולוגיה את תשומת הלב הנדרשת באבחון האדם גם על פי מזגו. שהרי המזג הוא הבסיס למידרג התפקודי הכלל-אישיותי. המזג הוא ביסודו תורשתי, אך הוא משתנה גם בעקבות השפעות בריאותיות, שינויי גיל וגם בעקבות היבטים פסיכו-גניים שהאדם עובר. המזג הוא התשתית לבניית יתר רכיבי הנפש, כמו שהתנועה היא הבסיס לעיצוב הצורה והארגון במרחב.
יגאל ורדי – 2017
