דיסגרפיה – נוירולוגיה או אישיות?
כתב היד ככתב המוח וכתב היד ככתב הנפש
בעקבות דיון מרתק, חשוב ורלוונטי לפרקטיקה הגרפולוגית בין דפנה ילון לבין שייקה לנדאו, כולל גרפולוגים אחרים שהתלוו לדיון בפורום, מצאתי לנכון להציג את עמדתי המקצועית.
השאלה שעומדת לדיון הינה האם יש לגיטימציה לאבחן אנשים הלוקים בדיסגרפיה? טענתה של דפנה ילון הינה שדיסגרפיה נובעת מבעיה נוירולוגית ולא אישיותית ולכן מן הראוי שהגרפולוג יימנע מלאבחן את כתב ידו של המועמד הלוקה בדיסגרפיה. לעומת זאת, טוען שייקה לנדאו שדיסגרפיה נובעת לא רק מבעיה נוירולוגית, אלא גם ממבנה אישיותי ולכן יש מקום לאבחנו.
אציג את עמדתי ולבסוף את מסקנתי. אתחיל בהצגת היררכית הפרעות כתיבה מסיבות חיצוניות המכונות "ארטיפקט" ואלו אינן ראויות לאבחון גרפולוגי ולאחר מכן אסיים בהצגת סוגית הדיסגרפיה, כאשר יש דרגות אמצע מעניינות ומרתקות שהן עיקר המאמר.
כשאדם כותב על שולחן מחוספס וכתב היד נראה רועד בעקבות אותו חספוס של עץ השולחן, אין מקום לאבחן את כתב היד מכיוון שהרעידה היא מלאכותית ולא נובעת מאישיותו של הכותב.
כשיש לאדם שבר ביד הכותבת שלו (ללא כאב) וכתב היד מתאפיין בקווים שבורים וזוויתיים, אין לאבחן את כתב היד, מכיוון שהכתיבה השבורה והנוקשה נובעת ממגבלה טכנית ולא קשורה למבנה האישיותי.
כשאדם סובל מכאב שן ובמהלך הכאב הוא כותב, כתב היד מציג היבטים של עצבנות נפשית, יש מקום לאבחן את כתב היד מכיוון שהעצבנות הנפשית היא תוצר של הסבל הגופני (כאב השן) ולכן היא מתאפיינת כמצב נפשי רגעי או תקופתי ולא כתכונה קבועה. מודגש שאין המדובר בתכונה קבועה אלא בתכונה שאמורה להשתנות ואף להיעלם לאחר שכאב השן יפוג. יש מקום לפענח את זה פסיכולוגית, תוך הדגשת ההסתייגות שהכותב עצבני בעקבות כאב שן וזה עשוי להשתנות לאחר שכאב השן יפוג.
כשאדם סובל ממחלה נוירולוגית המכונה פרקינסון וכתב היד שלו רוטט ועוויתי בעקבות המחלה, נשאלת השאלה האם יש לגיטימציה לפרש את עוויתות הכתיבה הפרקינסוניאנית לתכונות פסיכולוגיות? ראשית כל, אישיות כוללת בתוכה גם את התפקוד הקוגניטיבי ובמחלת הפרקינסון יש שיבושים קוגניטיביים מובהקים שהספרות המקצועית מדווחת אודותם. כמו כן, הספרות המקצועית הנוירולוגית מדווחת על היבטים אישיותיים שהם תוצר של מחלת הפרקינסון ואף יותר מכך, על קורלציה של תכונות אישיות לפני פריצת מחלת הפרקינסון. המסקנה הינה שיש מקום לפרש את הכתב הפרקינסוניאני הרועד והרוטט גם לאספקטים פסיכולוגיים. יש שונות-דיפרנציאציה בין חולים שונים בתחום הפרקינסון ושונות זאת מאפיינת את השונות האישיותית.
כשאדם סובל מדמנציה או אלצהיימר, כתב היד המשובש בתנועה, בצורה ובארגון מייצג לא רק את הפרעת המחלה הנובעת ממקור מוחי, אלא גם את האספקטים הפסיכולוגיים-אישיותיים הנלווים למחלה, ולכן יש מקום לפרש זאת כתכונות פסיכולוגיות המאפיינות את אישיותו של החולה בתקופת מחלתו, תכונות קוגניטיביות, אישיותיות והתנהגותיות כאחד.
כך גם לגבי פגיעת מוח. פגיעת מוח היא פגיעה ישירה במבנים האנטומיים הנוירולוגיים של המוח ויש לכך ביטויים כתיבתיים בעיוותים שונים בתנועה, בצורה ובארגון. כמו אצל חולי דמנציה ואלצהיימר וחולי הפרקינסון, גם פגיעת המוח עומדת בקורלציה לפגיעה במבנה האישיותי ולכן יש מקום לפרש את עיוותי הכתיבה לתכונות פסיכולוגיות אישיותיות והתנהגותיות.
המסקנה המתבקשת הינה שאין אישיות פסיכולוגית ללא תשתית נוירולוגית ואין נוירולוגיה ללא היבטים מנטליים פסיכולוגיים. "המוח והמיינד" מתפקדים יחד בקורלציה הדדית ובהשפעה סיבתית דו-כיוונית.
הנוירולוג-גרפולוג רודולף פופאל הציג את חמש דרגות ההקשיה בכתב היד, וקישר זאת באופן היפותטי עם האזור במוח המכונה סובסטנסיה ניגרה, המכילה בתוכה את יחסי הגומלין התפקודיים בין הפאלידום לסטריאטום. הפאלידום מעורר (אקסיטטורי) ואילו הסטריאטום מעכב (אינהיביטורי). כשיש חוסר איזון בין הפאלידום לסירטאטום, פורצת מחלת הפרקינסון. פופאל הציב חמש דרגות הקשיה של כתב היד, בלי קשר לפרקינסון, בטענה שתשתית הכתיבה שהיא התנועה, מושפעת מיחסי הגומלין של שני מרכיבים אנטומיים אלו במוח. יחד עם זאת, פופאל וממשיכיו פרשו את חמש דרגות הקשיה באופן פסיכולוגי ולא רק נוירולוגי.
מצב של היפר-טוניה או א-טוניה, כלומר מצב של מתיחות שרירית או רפיון שרירי, עשוי לנבוע מסיבות נוירולוגיות ומוטוריות שונות, אך יש לו מקבילה פסיכולוגית ולכן יש מקום לפענח זאת כתכונה פסיכולוגית אישיותית.
הפילוסופיה דנה למעלה מאלפיים שנה בסוגיה החידתית אודות הקשר בין גוף ונפש ובמקרה דנן, בקשר בין המוח כמטריה נוירולוגית, לעומת המיינד והנפש השוכנים במוח. ניתן להציג את הקשרים הבאים:
א. מודל הזהותיות גורס שנוירולוגיה ופסיכולוגיה חד-הם, כאשר מודל זה הוא מטריאליסטי וגורס שהכל נוירולוגיה, כלומר גם הנפש היא חומר.
ב. מודל הסיבתיות גורס שהמוח הוא התשתית והוא הבונה את המערך הנפשי באופן סיבתי.
ג. מודל המקבילות גורס שיש מוח ויש נפש והם מתנהלים בצורה מקבילה אחד מן השני.
ד. מודל האינטראקציוניזם גורס שיש מוח ויש נפש ובמקביל השפעה הדדית בין האחד לשני.
לא נפתור את חידת מוח-נפש במאמר קצר זה, דבר העוסקים בו למעלה מאלפיים שנה והסוגיה לא פתורה (לטענת פרופ' ישעיהו ליבוביץ' היא לעולם לא תיפתר). די אם נסכים שיש תשתית מוחית-נוירולוגית ובמקביל יש מערך מנטלי נפשי וקורלציה ביניהם, כלומר קשר בין שתי המערכות הללו, המוח והנפש.
לכן, המסקנה הינה שכתב היד הוא גם כתב המוח, אך במקביל שכתב היד הוא גם כתב הנפש.
חזרה לסוגית השאלה שאיתה פתחנו, אודות הלגיטימציה לפרש פירוש פסיכולוגי עיוותי כתב יד שנובעים מדיסגרפיה שהמקור שלה הוא נוירולוגי. על פי מה שהצגתי עד כה, המסקנה הינה שהדיסגרפיה היא גם נוירולוגית וגם אישיותית בו-זמנית ולכן יש לגיטימציה לפענח את סימני הדיסגרפיה גם לתכונות אישיותיות.
ואף על פי כן! עלינו לנהוג בצניעות, בזהירות ולכבד את הצו ההיפוקרטי האומר: "לפחות אל תזיק". לכן לדעתי גם שייקה לנדאו וגם דפנה ילון צודקים והשאלה ממשיכה להיות פתוחה ומציקה. שייקה לנדאו צודק כאשר הוא מציג את העמדה שדיסגרפיה היא גם אישיות ולא רק נוירולוגיה, אך במקביל צודקת דפנה ילון כאשר היא שמה את הדגש על הסיבה הנוירולוגית לדיסגרפיה, שהיא דומיננטית יותר ביחס להיבטים הפסיכולוגיים, ולכן מעדיפה ואף מצווה שלא לפענח את הפסיכולוגיה מאחורי הדיסגרפיה. שומה עלינו לנהוג בצניעות, בזהירות ובחיל ורעדה להחליט בהתאם לעוצמת הדיסגרפיה האם לפענח אישיותית, או שמא לכתוב הסתייגות שכתב היד הזה איננו ניתן לפענוח.
הדיון פתוח.
