הביקורת המחמירה ביותר על מחקרי קבוצתו של פרופ' בן שחר, הוצגה במאמר של עמיתו פרופ' ברוך נבו, שישמש כמקרה בוחן לאופן שבו עבדה השיטה:
Nevo, Baruch. (1988). Yes, Graphology can predict occupational success: Rejoinder to Ben-Shakar, et al. Perceptual and Motor Skills, 66, 92-4.
מאמר זה של פרופ' נבו סתם בשנת 1988 את הגולל על סדרת מאמרים שפורסמו בשנות השמונים ע"י חוקרים בישראל, שבמאמריהם ניכר ציטוט חד-צדדי של מחקרים שתמכו בגישתם, תוך התעלמות ממאמריהם של חוקרים שהצליחו לתקף את הגרפולוגיה באותן השנים, כמו פרופ' דרורי (אונ' בן-גוריון), נורית בראל וד. מאיר (אונ' תל אביב) ושרה כהן (אונ' חיפה).
פרופ' נבו (אונ' חיפה), טסטולוג מוערך בזכות עצמו, שעמד שנים רבות בראשות המרכז הארצי לבחינות והערכה, חקר אף הוא בשנות השמונים את הגרפולוגיה, ואף ערך קובץ מאמרים מאוזן ואובייקטיבי על המחקר הגרפולוגי:
Nevo, B. (1986). Scientific aspects of graphology. Springfield, Ill.: Charles C. Thomas.
במחקרו של נבו הוא בדק מחדש את הנתונים שעליהם הסתמכה קבוצת בן-שחר ולמעשה חשף את הפן המגמתי של "מכונת חצי האמת". הוא ביקר באופן מחמיר את דרך הצגת התוצאות ואף הגדיר את המאמרים, שעליהם מספר פרופ' בן-שחר גם בספרו "מכונת האמת", כ"קללת בלעם". לדבריו, הם רצו להוכיח שגרפולוגיה אינה יכולה להחזות הצלחה תעסוקתית, אולם הנתונים שלהם עצמם מוכיחים תקפות לגרפולוגיה.
מאמרו של פרופ' נבו מגיב על מאמרם של בן-שחר, בר-הלל, בילו, בן-אבא ופלוג מ-1986, העוסק בהגיגיהם המתודולוגיים ובשני מחקרים אמפיריים שערכו כדי לבדוק האם גרפולוגיה יכולה לחזות הצלחה תעסוקתית. מסקנתם היתה שגרפולוגים אינם מצליחים לחזות הצלחה תעסוקתית, ושאם חלק מהם משיגים בכל זאת תקפות חיזוי מסוימת, הם מצליחים בכך תודות לשימוש במידע תוכני מתוך קורות החיים.
בנסוי הראשון השוו בן-שחר וקבוצתו הערכות גרפולוגיות ביחס לתכונות רלוונטיות לתפקידם של 80 עובדי בנק לחוות הדעת של הממונים עליהם. הקורלציות שנמצאו עבור כל הגרפולוגים (שלושה) היו מובהקות, אולם דומות לתוצאות שמאפיינות שיטות אחרות המשתמשות במדדים אישיותיים לצורך חיזוי של הצלחה תעסוקתית. מסקנתם בגוף הטקסט היתה שגרפולוגים המשתמשים בטקסטים ספונטניים, כקורות חיים, מגיעים לתקפויות חיוביות, גם אם חלשות (עמ' 648).
תוצאה זו מציגה את הגרפולוגיה באור חיובי, אולם בן-שחר וקבוצתו לא הסתפקו בה ובחרו לטעון כי הגרפולוגים מבססים את קביעותיהם על מידע תוכני מקורות החיים ולא על מידע גרפי. לצורך בדיקת היפוטזה זו, הם ערכו חיזוי מקביל ע"י פסיכולוגית קלינית ללא רקע בגרפולוגיה, ואף בנו סקלה של 9 משתנים המבוססים על תוכן קורות החיים (כמו השכלה, דרגה צבאית, מצב משפחתי). גם דרכי אבחון אלה, כמו הגרפולוגיה, נתנו קורלציות חיוביות. אולם החוקרים מובילים את הקורא לחשוב, שהקורלציות שמצאו בשתי שיטות החיזוי האחרות מוכיחות את הנחתם, שגרפולוגים משיגים תקפות לא בזכות ניתוח כתב היד אלא בשל המידע הביוגרפי. מכאן משתמע שהגרפולוגיה אינה אלא רמאות. הקשה כזו היא חסרת שחר.
כשהוא ניצמד לעובדות, טוען פרופ' נבו שהמצב הוא הפוך: בן שחר וקבוצתו הוכיחו שהגרפולוגים שעבדו על פי תכנון הניסוי שהוגש להם ע"י החוקרים אכן הגיעו לתוצאות מובהקות סטטיסטית בחיזוי הצלחה תעסוקתית. העובדה שגם שופטים שאינם גרפולוגים יכולים להגיע לתוצאות דומות אינה גורעת מיכולתם וערכם של הגרפולוגים. אופן הטיפול בנתונים מילכד את הגרפולוגים במצב של אי יכולת להצליח: ללא קשר בקורלציה שישיגו, החוקרים יבטלו את הישגיהם אם מישהו שאינו גרפולוג יצליח להשיג תוצאות דומות לפחות.
(הערה שלי – אין אנו יודעים האם, כיצד ולשם מה נבחרו בניתוח-גורמים הפרמטרים המסוימים מתוך קורות החיים, ליצירת הסקלות שנתנו במקרה זה את תוצאות החיזוי הטובות ביותר. בנוסף, פסיכולוגים קליניים אינן "הדיוטות" בבדיקת כתב יד, שכן ניתוח של מבחני ציור, כמבחן עץ או ציור איש, נשענים על אותם העקרונות כמו הגרפולוגיה).
בניסוי השני של פרופ' בן-שחר וקבוצתו, התבקשו חמישה גרפולוגים לסווג 40 כתבי-יד של עובדים מצליחים לאחד מבין 8 מקצועות אפשריים. הטקסטים היו אחידים, ללא מידע אישי. מסקנתם של החוקרים היתה: "איש מהגרפולוגים לא הצליח לחזות ברמה מובהקת את מקצוע הכותב מהטקסט הסטנדרטי". שיטת הניתוח הסטטיסטי שהם ערכו נבחרה כך שלא הראתה את הצלחתם של שניים מתוך חמישה הגרפולוגים. כמו כן, התוצאות מראות שהמיון שערכו הגרפולוגים לא היה שרירותי, אלא חיובי תמיד.
פרופ' נבו קיבל מפרופ' בן-שחר את הנתונים הגולמיים של ניסויו וניתח אותם מחדש. הוא ערך דירוג מחודש של המקצועות על פי מספר ה"קולות" שזכו להם ע"י חמישה הגרפולוגים, שכן הם נתנו לכל כותב רשימת עדיפויות מ1-8. נבו התיחס להצלחה של הגרפולוגים כאשר המקצוע האמיתי של הכותב דורג בממוצע באחת מארבע האפשרויות הראשונות ולא רק כעדיפות הראשונה (כפי שעשו בן-שחר וקבוצתו). באופן סיווג זה הגיע ל-26 הצלחות ו-14 כשלונות, כלומר לחיזוי גבוה מאקראיות. התוצאה מראה תקפות.
גרפולוגים אינם עוסקים בניחוש מקצועו של כותב, והפרקטיקה המקצועית שלהם ממוקדת בהתאמתם לתפקידים מסויימים, בעלי דרישות ייחודיות, במסגרת המקצוע שרכשו. רכישת המקצוע של הפרט אינה מותנית באופן מוחלט במבנה אישיותי, ולהפך – אותו מבנה אישיותי יכול להצליח בתחומים שונים מאוד. למרות הדרישות המופרכות, הצליחו הגרפולוגים להראות, לדבריו של פרופ' נבו כי "יש משהו בגרפולוגיה ששווה את תשומת ליבם של פסיכולוגים".