תאור התופעה

קו מכופף (לחץ כיווני) הוא קו קשתי, גבנוני שלפי הדגם הנלמד צריך היה להיות קו ישר.

קו זה יכול להיות מאוזן או מאונך, קו עולה או קו יורד, והוא עשוי להופיע בכל אחד משלושת אזורי הכתב. הלחץ הכיווני הבלתי נראה, הדמיוני, שמופעל על קו זה והופך אותו מקו ישר לקו , אפשרי שיגיע מארבעה כיוונים: מלמעלה, מלמטה, מימין, ומשמאל.

כמו כן ייתכן שלחץ זה יופעל מכיוונים שונים על קווים של אותה אות.

היסטוריה

הגרפולוגים הגרמנים היו הראשונים שהכירו בסימן זה, יחסו לו פירושים שונים וקראו לו "הקו המכופף".

את המינוח "לחץ כיווני" טבע פליקס קליין המנוח. יש לזקוף לזכותו את הבאת מושג זה לתודעתם של הגרפולוגים בארה"ב.

במשך עשר השנים האחרונות תרגמה ד"ר אריקה קארוס אחדים מהטקסטים הגרמניים בנושא זה לאנגלית, וכיום מאמריה (והשיעורים שלה) מספקים תיאור והסבר רחב לנושא של הלחץ הכיווני, וגרפולוגים רבים שואבים ידע ומגיעים להבנה עמוקה של התופעה.

קיבלתי מד"ר אריקה קארוס כמה תרגומים שהיא עשתה מגרמנית לאנגלית ,ובהם יש התייחסויות ראשוניות לנושא הקו המכופף. התרשמתי מאותם מלומדים מהעבר היותר רחוק, שלא זו בלבד שהם תיארו תופעה זאת, אחדים מהם אף הצליחו לאפשר לנו באמצעות אבחונם הצצה אל תוך תקופתם (את המקורות למובאות דלהלן אפשר למצוא ברשימה הביבליוגרפית שנמצאת בסוף המאמר).

וילהלם לנגנברוך כתב בשנת 1911 : "יש כתבי יד שבהם האותיות אינן מאופיינות בקווים ישרים ובמקומן מופיעות אותיות שבהן הקווים מכופפים". הוא המשיך ואמר שלראשונה הוא הבחין בתופעה זאת לפני 20 שנה. אז, הוא נזכר, נראה היה לו כי "בצורת אותיות מסוג זה משתמש אדם אומלל". לנגנברוך המשיך בתיאוריו ואמר כי הזמן והניסיון הוכיחו כי האבחון אכן נכון. הוא סיכם ואמר כי הקו המכופף הוא "סימן למלנכוליה ולרוח נכאה".

וילהלם פראייר כתב בשנת 1928: "קיים סימן אחר, ייחודי, שמופיע בכתבי גברים ונשים בעיקר בגיל מבוגר יותר, והוא מסמל עצב וכמיהה למשהו שאבד. התופעה מופיעה בכתבי יד של אלמנות או אלמנים או בכתבי יד של אנשים שבנסיבות שונות אבדו את תקוותם עליה שמו את יהבם. קווים אלה יכולים גם להימצא בכתב ידם של אנשים שלא נישאו מעולם. התופעה נראית בכיפוף שנוצר באותיות הארוכות (שבמבנה שלהן לפי הדגם הנלמד, צריך להיות קו ישר ).

…אדם הכותב כך אינו מאושר, אינו מרגיש חופשי או בטוח. זיכרונות טריים של אושר אבוד, תקווה שנגוזה ואכזבות נותנים את רישומם על השקפת עולמו של כותב זה לאורך כל ימי חייו, מטילים עליהם צל בהווה, לעיתים קרובות מבלי שהכותב יהיה מודע לכך".

לדעתו, מערכת זיכרונות מורכבת ורגשות שליליים יכולים להשפיע על התנועות המוטוריות של הכותב, כך שהרצון ליצור קו ישר – נכשל.

ג'ורג' שניידמיל כתב בשנת 1929: "כיפוף האותיות הארוכות אינה תופעה שכיחה בכתב היד. התופעה של קו קעור, קמור או גלי (שני כיפופים), יכולה להופיע בקו העולה או בקו היורד של האותיות . אותיות בעלות קווים קמורים מופיעות בדרך כלל בכתב היד של נשים וגברים מבוגרים יותר שאיבדו תקווה. קווים קמורים אלה הם סימן לעצב וגעגועים למה שאבד. באופן אישי, אני (שניידמיל) מצאתי את התופעה הזאת בכתב יד של סטודנט בעל נטיות מלנכוליות. אותו סטודנט אושפז ברבות הימים בבית חולים לחולי נפש. אבחנתי תופעה זאת גם בכתב היד של אדם מבוגר, שגם במקרה שלו אומת הפירוש הזה."

"הרופאים ד"ר ווילי שונפלד וד"ר קארל מנצל, כתבו את הדברים הבאים, תוך ציון המקור, אליזבט פלאטו-ווכמס (1931) : 'כאשר נוצרים מפרצים קמורים באותיות ארוכות דו-אזוריות, רואים זאת גרפולוגים רבים כסימן להתנגדות. מפרצים קעורים מסמלים את החלשת יצר הקיום, החיות וכושר ההתנגדות".

אוטו יונג מתאר את הקו המכופף כך: "קווים חלולים מצד ימין הם סימן לחוסר ודאות ולספק".

בהקדמה לספרו "גרפולוגיה רציונאלית" משנת 1947 כותב יונגה: …"קודם לכן, בשנת 1936, היה ספר זה מוכן להדפסה, אלא שתומכי אסכולת קלאגס מנעו את פרסומו באמצעות הצנזורה הנציונאל-סוציאליסטית. בארצות אחרות לעומת זאת, שבהן נתוני השיטה לא היו בשליטתו של קלאגס – הם התקבלו בברכה.

דרך ההוצאה לאור הבינלאומית "שריפט", פורסמה הקונספציה של הגרפולוגיה הרציונאלית ושמעה הגיע עד לאמריקה, שם לימדו גרפולוגיה קלרה רומן-גולדזייאר וטיאה שטיין-לוינסון ".

ברנארד וויטליך גרס כי הקו המכופף קשור תמיד לפחד. לדעתו "כאשר הלחץ הכיווני בא מצד ימין, הדבר יכול להצביע על לחימה מתמשכת באסון אמיתי או מדומה. כאשר הלחץ הכיווני בא משמאל, הדבר יכול להצביע על רפיון ידים, על ייאוש ועל יכולת שהולכת ומתדלדלת להתמודד עם קשיי החיים."

גם וויטליך וגם ריצ'ארד פוקורני התייחסו לקו המכופף כראיה לכך שהכותב הושפע בצורה אמוציונאלית מאירוע טראומטי בחייו. כתוצאה מאירוע זה נפגע הכותב עמוקות, והפך רגיש ופגיע מאוד.

ד"ר קארוס גורסת כי "הם תיארו השפעה זאת כ-Angeschlagensein , שפירושה הוא פגיעה, שבירה, נזק, פציעה."

כפי שנאמר לעיל, פליקס קליין הוא שטבע את המונח "לחץ כיווני". למרות שדעתו אינה נוגדת את מה שנאמר עד כה, הוא הבהיר והרחיב את הנושא, בהסתמכו על ממצאים שאסף כאשר אבחן כתבי יד של נשים וגברים שהיו כלואים אתו במחנות הריכוז דכאו ובוכנוולד בשנים 1938-9 . הוא אף הצליח להוסיף אלמנט חיובי לתופעה, שעד כה הקונוטציה שלה הייתה שלילית בלבד.

הפירוש שניתן לסימן זה הוא שלילי ככל שהוא מצביע על פחד ולעיתים גם על רגשות אשם אצל הכותב. הגילוי של קליין היה בכך שהוא מצא כי הלחץ הכיווני הוא גם סימן של "שורד".

שירלי פרנטיס מתייחסת לגילוי של פליקס קליין כך: "הוא מצא שפחד שנמצא ברקע של הישרדות פיזית או מנטאלית, מוציא ומעלה מתוך נפשו של האדם כוחות של כושר עמידה וחוסן, שיוצרים גמישות. קו הישרדות זה מתועד בכתב היד

ככיפוף . קליין הבחין כי חלק מכתבי היד שבחן הראו כיפוף מסוים בחלק מהצורות, בו בזמן שצורות אחרות נשארו נוקשות. הוא הגיע למסקנה כי אצל אנשים בעלי אינסטינקטים בריאים של הישרדות הופיע הקו המכופף הגמיש. אצל אותם אנשים שבכתב ידם לא הופיע הקו המכופף הגמיש, אחוז ההישרדות היה קטן. כלומר, הצירוף של הקווים הנוקשים (מטרה) עם הקווים המכופפים (גמישות) הכרחי כדי להגיע לפירוש החיובי – הישרדות."

קליין הסביר כי הלחץ הכיווני, הדמיוני, מסמל למעשה איום. במילים אחרות, משהו או מישהו, במודע או שלא במודע, מאיים על הכותב, כך שהתופעה תמיד מצביעה על משהו שלילי. הכותב מרגיש שהוא עלול להיות פגיע מאיום זה ולכן הוא מרגיש צורך להתמודד עם השפעתו של אותו איום ו/או להשתדל למנוע את התרחשותו הנוספת.

כאמור, החידוש הבלעדי של קליין הוא שיש גם אספקט חיובי לתופעה זאת: הלחץ הכיווני מצביע על גמישות המרמזת על כך שהכותב אכן מסוגל להתמודד עם הדחק במקום להתמוטט ממנו.

התיאור הפשוט והתמציתי של קליין מקובל על רוב הגרפולוגים האמריקאים.

הערות מבוא

1. חשוב להבין מהי הכוונה העומדת מאחורי תיאור הקו מכופף. הכיפוף המעוגל של הקו הוא לעולם אינו כיפוף שנותן הרגשת רכות אלא הוא יוצר רושם נוקשה. כמו שאריקה קארוס אומרת: "הכיפוף הזה דומה לכיפוף שגופו של האדם יוצר כאשר אותו אדם מקבל אגרוף בבטנו".   רוז מאטוסק בספרה "גרפולוגיה ותופעת הכתיבה", מספרת את הסיפור הבא אותו שמעה מפיו של פליקס קליין. סיפור זה מהווה הדגמה מצוינת כיצד אפשר לדמיין את הלחץ הכיווני. בהיותו במחנה הריכוז, ניתח פליקס קליין את כתב ידו של אחד השומרים. כדי להביע את תודתו, הציע לו השומר כריך. על מנת שלא לחרוג מההוראה שהייתה נהוגה במחנה הריכוז, לפיה האסירים והשומרים צריכים לשמור על מרחק של כידון אחד מהשני, שם השומר את הכריך על חוד הכידון והגישו לקליין. כעבור שנים, כשהאירוע הזה שמור בזיכרונו, לימד קליין את תלמידיו, כי לחץ כיווני אמיתי דומה לאדם שנרתע לאחור, או מתכופף, כדי להגן על עצמו מהאיום של חוד הכידון.
2. אין לשייך לחץ כיווני לקטגוריה הרחבה של נושא הלחץ. הלחץ הכיווני מתייחס לפחד או לאיום ( שמהווים לחץ) שהכותב חווה כתוצאה מדרישות מוגזמות או כאשר הוא עובר חוויות טראומטיות.
3. הכיוון שממנו בא הלחץ נותן לגרפולוג אינדיקציה ברורה ורחבה יותר בכל הנוגע לתגובת הכותב. כלומר, האם הכותב מגיב לחוויה שחווה בעבר או שהתגובה שלו מקורה בחוסר וודאות לגבי העתיד. המיקום האזורי מצביע על הסיבות האפשריות שבגללן הכותב מרגיש מאוים. מכל מקום, נדיר הדבר שגרפולוג יכול לקבוע את הסיבה המדויקת אשר בגללה מופיע הלחץ הכיווני בכתב ידו של הכותב. במילים אחרות, אנחנו יודעים שהכותב חש כאב, אך אין אנו יכולים לקבוע במדויק או בוודאות את סיבת הכאב.
4. פליקס קליין חוזר ומדגיש כי הפירוש של הלחץ הכיווני אינו תקף אם מסתבר כי כיפוף זה הוא בעצם צורת הכתב האופיינית והשלטת בדגם כתב היד המסוים. לדוגמא: אם מופיע לחץ כיווני מלמעלה ב-t-bar (הקו החוצה את הקו האנכי של ה-t ), או בעברית בדגל של ה-"ל" (הערת המתרגמת), ולאורך כל הטקסט מופיעה צורת הקערה פעמים רבות, אזי אין לייחס משמעות לסימן כלחץ כיווני, כי זאת היא למעשה קערה שהיא צורת הכתב האופיינית לכותב. אותה אפשרות קיימת לגבי דגם של כתב יד שבו מופיעים הרבה קמרים ושבו יש לחץ כיווני מלמטה ב-t-bar, שנראה קמור . בעברית הלחץ הכיווני מלמטה יכול להופיע באות ת – (הערת המתרגמת).                                                                                           במקרים שבהם שלטת צורת כתב אחת בדגם של כתב יד מסוים, מעלה קליין את ההשערה כי התופעה יכולה להצביע על קומפולסיביות. לשם כך יש להצליב את משמעות הצורה השלטת עם משמעותם של סימנים נוספים המאוששים תכונה זאת. בסיכום, חשוב לראות כיצד הלחץ הכיווני משתלב בשאר הסימנים של כתב היד. אם הסימן מופיע כתופעה בודדת או שצורת הקו המכופף זהה לצורת הכתב השלטת של דגם כתב היד המסוים – אין לייחס לכך את הפירוש של לחץ כיווני. אם התופעה חוזרת ונשנית ואינה משתלבת עם צורת הכתב הדומיננטית , כי אז יש לייחס לסימן את פירוש הלחץ הכיווני.
5. כאשר מבחינים בלחץ כיווני יש לראות תמונה חזותית ברורה כדי למנוע בלבול. כלומר, אם מדובר בלחץ כיווני שמגיע מימין, הקו יראה כאילו הוא נשען לכיוון השמאלי; אם מדובר בלחץ כיווני שמגיע משמאל, הקו יראה כאילו הוא נשען לכיוון ימין.

 יישום המשמעות של הלחץ הכיווני – הקו המכופף

הלחץ הכיווני יכול להראות בכל אחד משלושת אזורי הכתב, אולם הוא מופיע בדרך כלל באזור העליון או באזור התחתון.

*מכיוון שרוב האותיות של השפה העברית נמצאות דווקא באזור האמצעי, השכיחות של הופעת הלחץ הכיווני באזור זה אצל הכותב עברית היא רבה יותר (הערת המתרגמת) .

הלחץ הכיווני מופיע בדרך כלל באותיות הבאות: T,F,H,I,L,t,h,l,g,y,f. .

בעברית הלחץ הכיווני מופיע בדרך כלל באותיות הבאות: א,ו,ח,ט,י,כ,ל,מ,נ,צ,ק,ת. (הערת המתרגמת).

כדי להגיע למשמעות יותר רחבה לגבי הלחץ הכיווני, הגרפולוג יכול להוסיף ולהצליב את המשמעות שיש לכיוונים (ימין, שמאל, למעלה, למטה) ולאזורים (עליון, אמצעי, תחתון).

מניסיוני למדתי, כי הלחץ הכיווני יכול להצטלב גם עם המשמעות של שורות קעורות או קמורות וכן עם שוליים קעורים או קמורים (הערת המתרגמת).

תקציר: המשמעות של שלושת אזורי הכתב

האזור העליון: עתיד, מצפון, שאיפות, אלמנטים אינטלקטואליים, תחום האקדמיה, רוחניות, דת. האותיות באנגלית: b,d,f,h,k,l,t האותיות בעברית: ט,ל,צ,ץ,ף. (הערת המתרגמת).

האזור האמצעי: הווה, מודעות, מעשיות יומיומית, "אני", התחום החברתי. האותיות באנגלית : m,n,r,u,w,i ,האותיות בעברית: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, י, כ, מ, נ, ס,ע,פ,ר,ש,ת. (הערת המתרגמת).

האזור התחתון: עבר, הלא מודע, מטריאליזם, התחום הפיסי, התחום המיני. האותיות באנגלית : f,g,j,p,q,y,z, האותיות בעברית: ך,ן,ק. (הערת המתרגמת).

תקציר: המשמעות של הכיוונים

בשל כיוון הכתיבה השונה בין הכתב העברי ללטיני, ניתן להתיחס למשמעות הכיוון במונחים של "לחץ כיווני מהעבר" (משמאל באנגלית, מימין בעברית) לעומת "לחץ כיווני מהעתיד" (מימין בעברית, משמאל בעברית). הלחץ הכיווני מהעבר מגיע מכיוון ראשית השורה, אותו השאיר הכותב מאחוריו, בעוד שהלחץ הכיווני מהעתיד מגיע מהכיוון שאליו הכותב טרם הגיע בכתיבתו.

מהעבר: עבר, אם או דמות האם, משפחה, ילדות, מסורת.

מהעתיד: עתיד, אב או דמות האב, אנושות, חברה.

מלמעלה: משמעות זהה לזו של האזור העליון.

מלמטה: משמעות זהה לזו של האזור התחתון.

מדוע הכותב יוצר לחץ כיווני

הגרפולוג מחפש לשאלה זאת תשובה כוללנית יותר ולאו דווקא תשובה ממוקדת. הוא מתייחס לממצאים של פחד או של רגשות אשם שהוא מוצא בכתב היד, ומנסה להצליב ממצאים אלה עם המיקום האזורי ועם הכיוון, כדי להבין טוב יותר מתי נוצר פחד זה אצל הכותב, ומהו מקורו. ברוב המקרים, הפחד נובע מחוויה טראומטית שהייתה לכותב בעבר או מאיום עתידי שממנו הוא חושש.

ככל שהעמקתי בנושא הלחץ הכיווני והפחד, נראה לי כי המינוח המדויק יותר לסיבה שבעטיה נוצר הלחץ הכיווני, הוא החרדה (ולא הפחד שהוא המינוח שבו משתמשת המחברת). כי: א. הפחד ממוקד באובייקט, במצב, או באירועים מעוררי פחד, ומשכו בדרך כלל זמני.   ב. החרדה היא תגובה נפשית של חשש ומצוקה לא ברורים, לא מובנים, ולא ממוקדים באובייקט כל שהוא. האיום נובע מהרגשה מעורפלת ולא ממוקדת של סכנה פנימית ולאו דווקא מסכנה חיצונית אובייקטיבית (הערת המתרגמת).

סוגי הלחץ הכיווני השכיחים

ארבעת סוגי הלחץ הכיווני מפורטים להלן.

הדגמים של כתבי היד לקוחים מספרה של פט פטרסון Fast Facts-two: Samples

לחץ כיווני מצד העבר

לחץ כיווני מהעבר מצביע על השפעה חזקה של בעיות בלתי פתורות שמקורן באירוע טראומטי שקרה בעברו של הכותב, אירוע שממשיך להשפיע גם בהווה על התנהגותו.

לחץ כיווני מהעבר שמופיע באזור העליון, מצביע על כך שחוויות העבר משפיעות באופן מודע על הנטיות המנטאליות של הכותב. ייתכן שכותב כזה עושה אינטלקטואליזציה של הפחד שלו, דבר המאפשר לו להיות יותר אובייקטיבי ופחות פגיע מהתוצאות האמוציונאליות של פחד זה. ואולי לא.

לחץ כיווני מהעבר באזור האמצעי מצביע על כך שחוויות העבר משפיעות באופן מודע על פעילויותיו המעשיות ו/או החברתיות של הכותב. יתכן והוא מרגיש פגיע מאוד, מיואש וחסר ביטחון דבר שמקשה עליו ליהנות מחברת אנשים. ואולי כיוון חשיבתו הוא דפיטיסטי והוא אומר: "מה התועלת בכל זה…ממילא בני האדם דומים זה לזה". ואולי לא.

לחץ כיווני מהעבר באזור התחתון מצביע על כך שחוויות העבר, הן במודע והן שלא במודע, משפיעות על רמת האנרגיה שעומדת לרשות הכותב, על נטיותיו ועמדותיו המטריאליסטיות והמיניות.

ההתבטאויות דלעיל: "ייתכן" ו-"אולי לא" אינן מקריות. האמת היא, שמה שאנחנו באמת יודעים – מוגבל, וכל השאר הוא בגדר ספקולציה.

המשמעות הניתנת לאזורים ולכיוונים השונים מאפשרת למאבחן להגיע להיפותזה שהטראומה יכולה להתייחס לאמו או לדמות האם של הכותב, לנשים באופן כללי, לילדותו, למשפחתו, ואפילו לתפישתו הדתית. אנחנו גם יכולים לדמיין לעצמנו מיני סיפורי אימה בכל התחומים האלה, אבל למעשה אנחנו פשוט איננו יודעים. ספקולציה אינה מן העניין באבחון מקצועי מהימן.

לחץ כיווני מצד העתיד

לחץ כיווני מהעתיד מצביע על הפחד של הכותב מאי-ודאויות שיש לו לגבי העתיד. האיום שנוצר מפחד זה יכול ליצור אצלו מחסומים ועכבות שעוצרים אותו, ובמידה מסוימת משתקים אותו ולא מאפשרים לו להתקדם. התקווה שמצבו העכשווי ישתנה אינה אופציה בשבילו, והכותב נסחף בזרם החיים כשהוא פסיבי – ללא יוזמה או רצון משלו.

כאשר מופיע לחץ כיווני מהעתיד קיימת אפשרות שמקור בעיותיו של הכותב הן באב או בדמות האב, או בסביבה במובן הרחב של המילה.

גמישות והסתגלות הם אמצעי ההישרדות בהם בחר הכותב. מנגנוני ההגנה שלו יכולים להיות: הימנעות (שיכולה להתבטא בהומור), דחיית דברים, הסתגרות – נסיגה לתוך עצמו (שמוצאת את ביטויה בשעות שינה רבות), או הכחשה.

לחץ כיווני מהעתיד באזור העליון יכול להצביע על הימנעות ממטלות אקדמיות או מעיסוקים רוחניים. קיימת אפשרות שהכותב נמנע מלהתמודד עם הפחד (כלומר נמנע מלהתמודד עם האיום), פשוט על ידי כך שהוא נמנע מלחשוב על נושא זה. מאידך גיסא, הוא עלול לפחד מאנשים חזקים ממנו (כמו האב, הבוס, שומר בית הכלא).

לפי אריקה קארוס, לחץ כיווני מהעתיד באזור האמצעי מופיע אצל "כותבים שניחנו בגמישות מיוחדת שמאפשרת להם להתמודד במהלך חייהם עם נסיבות בעלות גוון שלילי. אלא שהתמודדות זאת מלווה בתקווה מועטה שהנסיבות ישתנו אי-פעם – הם מתפקדים כשורדים.

לעיתים כותבים אלה ינסו להתחכם עם הזולת או להפיק תועלת מטיפשותו של זה. אולם הדברים אינם נעשים בכוונה להונות או להוליך שולל. זהו תמרון שעוזר להם לשרוד תוך כדי תהליך העימות עם איום שמציף אותם."

לחץ כיווני מהעתיד באזור התחתון מצביע על כך שהלחץ (כלומר האיום) על הכותב נובע מאותם דברים שאותם מייצג אזור זה. כאשר הכותב חוסם פעילויות או נמנע מעיסוקים בתחום המטריאליסטי, המיני, הפיסי, או הכספי, הוא מוריד באופן זה זמנית את רמת החרדה שמעורר בו האיום, ומשקיט את תחושת הפחד שאיום זה גורם.

לחץ כיווני מלמעלה – לחץ כיווני עילי

לחץ כיווני עילי מצביע על כך שהפחד של הכותב מושפע מרגשי הנחיתות שלו.

נראה כי כותב זה עבר טראומה ששרידיה מלווים אותו ונותנים לו הרגשה של חוסר ערך עצמי ללא תקנה.

האיום תלוי מעליו , מכביד עליו, והוא מרגיש כאילו הוא כורע תחת הנטל. הלחץ הכיווני העילי יוצר כיפוף רציני ונוצר קו קעור שנראה כמו צורת הקערה.

כאשר מופיע לחץ כיווני באזור העליון, משמעותו זהה למשמעויות שניתנות לאזור העליון ולכיוון כלפי מעלה. המשמעויות האפשריות הן של לחץ (איום) המתייחס לאלמנטים אינטלקטואליים או אקדמיים, דתיים, רוחניים, או כאלה הקשורים לאמונה.

הכותב מרגיש כי הוא אינו עומד בציפיות של הזולת, בציפיות שאמורות להתממש במהלך החיים שלו, בציפיות להישגים בכל הקשור למקצוע שלו וכו'. כתוצאה מכך הוא מרגיש לחץ לעשות יותר מאשר הוא בעצם מסוגל לעשות. כותב זה יכול להיהפך לתת-הישגי כרוני.

מנגנון ההגנה שלו היא הסתגרות – נסיגה אל תוך עצמו. הדבר יכול למצוא את ביטויו בכך שהוא עשוי לשנות את נושא לימודיו באוניברסיטה, לעזוב את הצוות אליו הוא משתייך, למצוא עבודה אחרת, חבר חדש, בת-זוג חדשה, להצטרף לכנסיה אחרת וכו'. כל זאת כדי להפחית את הלחץ מעליו.

לחץ כיווני מלמטה – לחץ כיווני תחתי

לחץ כיווני תחתי מופיע לעיתים רחוקות באזור העליון, למעט הופעתו ב – t-bar .

הוא יכול להופיע באזור האמצעי, אבל לרוב הוא נראה באזור התחתון.

לחץ כיווני תחתי יוצר כיפוף חד, קמור, שדומה לצורת הקמר בכתב היד.

המשמעות של הלחץ הכיווני התחתי זהה בבסיסה למשמעויות של שאר הכיוונים שבהם נוצר הלחץ הכיווני והיא: התנהגותו של הכותב מושפעת מטראומה. אלא שבמקרה זה אפשר לייחס משמעות נוספת לזו של פחד, והיא: רגשות אשם.

הלחץ הכיווני התחתי נראה לרוב ככף חתול שמופיע בקו סיום באזור התחתון.

באות y למשל.

בעברית הלחץ הכיווני התחתי יכול להופיע באזור העליון באות ט' למשל,

אך לרוב הוא מופיע באזור האמצעי (בשל הדומיננטיות של האזור האמצעי בשפה העברית) באותיות ת' , ו- נ'. באזור התחתון הוא מופיע לעיתים רחוקות ובצורות נדירות כגון ך' (הערת המתרגמת).

רגשות אשם ופחד יכולים ליצור אותה צורה של קו, אלא שהמשמעות תהיה שונה.

כדי לקבוע מהי המוטיבציה העומדת מאחורי יצירת קו שמשמעותו יכולה להיות או רגשות אשם או פחד, יש לבדוק את כל האלמנטים של כתב היד כדי לקבוע שאכן זאת היא המוטיבציה הנכונה.

* במילים אחרות, יש לראות את התופעה מתאימה לתמונת הגשטאלט (הערת המתרגמת).

אם בכתב היד מופיעים סימנים רבים שמצביעים על חמדנות, המוטיבציה היא (כנראה) פחד. אם אין אינדיקציה מובהקת שמצביעה על תכונה זאת, המוטיבציה היא (כנראה) רגשות אשם.

כמה ממאפייני החמדנות הם: שוליים חסרים, אותיות צרות או רווחים צרים בין האותיות ו/או בין המילים; ווים בקווים ההתחלתיים; אזור תחתון מוגזם או מנופח; אזור תחתון דומיננטי; קווים סופיים קצרים; לחץ חזק; וכו'.

כאשר הלחץ הכיווני התחתי מבוסס על פחד, הדבר יכול להצביע על כותב מטריאליסטי שחותר להתעשר ולצבור רכוש בשל חמדנות ולאו דווקא בשל הצורך בכך. בדרך כלל, הטראומה שבעקבותיה מופיעה התנהגות מסוג זה הוא מחסור חמור. כותב זה, בהיותו ילד, כנראה סבל מתנאי עוני קשים; הוא יכול היה להיות קורבן לנסיבות כמו אובדן עבודה, או מחלה, אירועים שהיו לגביו בגדר טראומה כי בגללם התדלדלו מקורות המחיה שלו.

כאשר הכותב חווה את הטראומה, או שהוא חי את הטראומה מחדש דרך זיכרונותיו, הוא חש תחושה של אין אונים ופחד. צבירת ממון ורכוש מפחיתים זמנית את הלחץ, הווה אומר את האיום. אם פחד זה אינו עובר (בדרך כלל על ידי טיפול), הצבירה לעולם אינה נגמרת .

כאשר המוטיבציה ללחץ כיווני תחתי היא רגשות אשם, יכול להופיע הקו המכופף הקמור בצורת כף חתול שתואר לעיל.

האזור התחתון מסמל, בין השאר, את התחום המיני. אחד הפירושים שיכולים להינתן במקרה של לחץ כיווני תחתי הוא בעל קונוטציה מינית. החוויה הטראומטית שעבר הכותב השאירה אצלו רגשות בלתי מודעים המלווים במשקעים עמוקים. אלה מעלים אצלו הרגשה של עשית דברים שלא לפי הנורמות המקובלות, ולפיכך הוא מחפש לעצמו עונש. קיימת אפשרות שהכותב הושפע ממבוגר בעל תפקוד מיני לקוי; יתכן והוא נוצל מינית או שהוא אימץ לעצמו בילדותו דעות מעוותות לגבי גופו והמיניות שלו. אולי לא. כפי שנאמר לעיל, למאבחן המקצועי אסור לעשות ספקולציות. אבל תהא הטראומה אשר תהיה, התוצאה היא שהכותב מאשים את עצמו, ורגשות האשם שלו גורמים לו להתנהג בצורה שלילית. הוא מתלונן, לא הגיוני, אי-רציונאלי, משתטה וחם מזג.

(המחברת הגיעה לראשי תיבות שיצרו את המילה "אשם":

Grouchy, Unreasonable, Irrational, Loutish, and Temperamental – GUILT -).

כותב זה מסוגל לעשות פרובוקציות לאנשים, עד שהוא מעלה את חמתם. כשזה קורה, הם מתעמתים אתו, מתעלמים ממנו או מענישים אותו בדרך זו או אחרת. התייחסויות אלה מקלות זמנית את הלחץ על רגשות האשם שלו. קיימת גם אפשרות שהכותב יביא את העונש על עצמו, על ידי כך שהוא יכשיל את עצמו באופן לא מודע: הוא יאחר לראיון לקראת עבודה חדשה; הוא יקום מאוחר ובכך יאחר למבחן; הוא ישכח לקחת את התרופות שלו וכו". אם ניקח את זה לקיצוניות, הפעמים היחידות שלכותב נוח עם עצמו הן הפעמים שבהן הוא נענש.

באופן פרדוכסאלי, אנשים הסובלים מרגשי אשם יכולים להיות נחמדים בצורה יוצאת דופן: הם מתנדבים, הם עושים מאמץ לרצות ולעזור לכולם, הם לעולם לא יאמרו "לא". בסופו של דבר הם עלולים ליפול קורבן לאנשים שמנצלים את רוחב לבם. אם הם מחליטים להיות אסרטיביים בניסיון לשלוט על נסיבות חייהם ולחיות כמו שהם רוצים, הדבר יכול להגביר את רגשות האשם שלהם.   אם הם מחליטים לשתוק, הם עשויים להיות מוצפים בכעס ובתסכול שגורמים להרס עצמי. איך שלא יהיה, אם העונש נגרם על ידי הזולת או על ידי האדם עצמו הדבר נשאר בגדר עונש.

לרוע המזל, באותה מידה שהכותב הנפחד אינו מסתפק לעולם בעושר שרכש, כך גם הכותב בעל רגשות האשם לא מוצא עונש שיספק אותו דיו, והגלגל מסתובב ומסתובב וחוזר חלילה.

כאשר הלחץ הכיווני התחתי מופיע באזור האמצעי בצורת כף חתול, משמע שרגשות האשם נעשים מודעים. במילים אחרות, הכותב מרגיש רגשות אשם והוא יודע גם את הסיבה: בגלל התנהגות בלתי הולמת. כאשר זה קורה, הוא מתנצל ללא הרף על התנהגותו והופעתו. הוא לעולם אינו מרגיש נוח או בטוח בעצמו. למרות שהוא מודע למה שקורה אתו, הוא מרגיש כי אין בכוחו לשנות את עצמו או את נסיבות חייו. יתרה מזו: הוא מסוגל לחבל בהצלחתו על ידי הצבת מטרות נחותות או שהוא בוחר שלא להציב לעצמו מטרות בכלל.

טכניקת ההישרדות בה הוא נוקט היא להיסחף ללא מטרה בזרם החיים.

ריבוי לחצים כיווניים

יתכן כי בכתב יד אחד יופיעו כמה לחצים כיווניים. למשל בדגם כתב היד דלעיל מופיע לחץ כיווני עילי ולחץ כיווני תחתי. לפעמים אפשר להבחין בלחץ כיווני שמאלי ולחץ כיווני ימני באותה אות, בדרך כלל ב-f .

בכתב העברי ריבוי הלחץ הכיווני מופיע לרוב באות מ' – מימין ומשמאל ובאות – נ' מימין ומלמטה (הערת המתרגמת).

פליקס קליין מביא כתב יד שבו מופיע לחץ כיווני בכל שלושת האזורים ומארבעת הכיוונים. תופעה זאת נדירה מאוד ומצביעה על כך שהכותב נמצא במצוקה גדולה. הפחד או רגשות האשם שהם תוצאה של טראומה שעבר הכותב משפיעים על תחומים רבים של חייו.

סיכום

שירלי פרנטיס מסיבה את תשומת לבנו לכך שאין לגלות לכותב את משמעותו של הלחץ הכיווני, מכיוון שקיימת אפשרות שאין לו מספיק כוחות אגו כדי להתמודד עם האינפורמציה. היא מאמינה שחשיפת המשמעות של תכונה זאת יכולה להעמיק את האפקט השלילי על הכותב. אם המאבחן אינו גם מטפל מקצועי, אל לו להעלות בשיחה עם הכותב את נושא הלחץ הכיווני ומשמעותו. הוא יכול להעלותו במרומז כשהוא משוחח עם הכותב על תוצאות האבחון. היא מסיימת באומרה: "אני משתמשת בידע זה כדי לכוון את הכותב ולתעל את התנהגותו לערוצים חיוביים יותר בעזרת הצעות לשינוי ולא על ידי התמקדות בתכונה הספציפית של לחץ כיווני. למדתי כי כדי לתמוך בכותב שבאמת מחפש ייעוץ והנחיה, המאבחן אינו חייב לגלות לו את כל מה שהוא רואה בכתב היד."

אם כתב היד מכיל סימנים חיוביים של "שורד" ויש לו כושר התמודדות, הכותב בעל אישיות אינטגרטיבית ויכולת תפקוד חברתי טובה, אני מסכימה עם פרנטיס.

עם זאת, קיימת בכל זאת אפשרות שיגרם נזק לכותב על ידי הצגת מיני ספקולציות או על ידי הצגת שאלות לגבי טראומה שארעה בעבר או פחד ממפני אסונות בעתיד, במיוחד כאשר קיים בכתב ידו לחץ כיווני מהעבר או תחתי.

אולם, אם בכתב היד אין אינדיקציה שלכותב יש כושר התמודדות והכתב מצביע על אישיות בעלת אינטגרציה לקויה ותפקוד לקוי, אני מאמינה שחובתו המוסרית של המאבחן היא לעודד את הכותב ולשכנע אותו לקבל עזרה טיפולית, כדי שיוכל להתמודד עם הטראומה שברקע שלה נמצא הפחד. כמובן שיש לעשות זאת בצורה דיפלומטית ועדינה.

ביבליוגרפיה

Flatow-Worms, E. (1931). Handschrift und Charakter, Kompendium der Wissenschaftlichen Graphologie. Berlin: Urban und Schwarzenberg.

 

Junge, O. (1947). Rationale Graphologie. Lueneburg and Warpke: Hans Baumgartner, p. 208

 

Karohs, E. (1994). The Step-by-Step System of Handwriting Analysis. Volume Three, Part 2: Trait Descriptions and Interpretations for Graphic Indicators. Pebble Beach, CA: Self-published.

 

Karohs E. (1996). Directional Pressure – Part 1. Lessons 36 and 37, Sunday Lessons Series (weekly feature for online handwriting group), 15 September and 22 September.

 

Klein, F. "Directional Pressure." Beginner's Course In Graphology. New York, NY: Manhattan Handwriting Consultant.

 

Klein, F. (1967). Der Richtungsdruck in der Handschrift (Directional Pressure). Graphologische Schriftenreihe, No.6, 9(3), 83-86.

 

Klein, F. Directional Pressure. Lecture Handouts. AAHA-AHAF Conference, The Write Slant. Ann Arbor, MI: July, 1994.

 

Langenbruch, W. (1911). Praktische Menschenkenntnis auf Grund der Handschrift. Berlin: Verlag von W. Herlet, p.42.

 

Link, B. (1986). Advanced Graphology. Chicago: Personnel Consultants & Publishers, Inc., p. 116.

 

Matousek, R. (1987).  Graphology and the Phenomenon of Writing. Hinsdale, Illinois: self-published, pp. 12-13.

 

Peterson, P. (1995). Fast Facts- Two. Naperville, IL: Write Psychology, Inc.

 

Peterson P. (1995). Fast Facts- Two Samples. Naperville, IL: Write Psychology, Inc.

 

Pokorny, R. (1973).   Psychologie der Handschrift. Munchen: Kindler Verlag, p. 90.

 

Prentice, S. (1988). Directional Pressure, The Fear Based Stroke. Graphological Journal, January.

 

Preyer, W. (1928). Zur Psychologie des Schreibens. Leipzig: Verlag von Leopold Voss, pp. 117-118.

 

Pulver, M. (1994). The Symbolism of Handwriting. London: Scriptor Books, an imprint of The British Academy of Graphology.

 

Pulver, M. (1951). Symbolik der Handschrift. Zurich: Orell Fussli Verlag.

 

Schneidemuehl, Dr G. (1929).   Handschrift und Charakter. Leipzig: Th.Grieben Verlag, p. 294.

 

Schoenfeld, W. and Menzel, K., M.D. (1934). Tuberkulose, Charakter und Handschrift. Bruenn, Prag, Leipzig, Wien, p. 42.

 

Wieser, R. (1952). Der Verbrecher und seine Handschrift. Stuttgart: Altdorfer Verlag.

 

Wittlich, B. (1951). Angewandte Graphologie. Berlin: Walter de Gruyter & Co., p. 84.