לא רואים משמעות בכתב יד אלא מפרשים את סימני כתב היד לתפקוד משמעות החיים. המושג "רואים בכתב" כדי שהכותרת תהיה קליטה ואטרקטיבית.
חלק א': הקדמה- האדם מחפש משמעות חיים
ויקטור פרנקל קרא תיגר על מורו זיגמונד פרויד וטען שאדם איננו נוטה לספק רק את צרכיו היצריים, הרגשיים והאגוצנטריים אלא בעיקר נוטה לעצב לעצמו משמעות חיים. האדם מתאפיין בשלושה מרכיבים: גוף, נפש ורוח. ויקטור פרנקל שם דגש על פונקציית הרוח במבנה הנפשי של האדם, אותה כינה במושג היווני "נוס".
הריק הקיומי
ויקטור פרנקל דיבר על כך שכל אדם מתאפיין בצורך לעבר משמעות חיים אך הוא לא ציין את המאפיינים הפסיכולוגיים של משמעות החיים. לטענתו לכל אדם יש משמעות חיים סובייקטיבית וייחודית משלו. הוא הוסיף שברגע שהאדם מאבד משהו בחייו, חוויית האבדה מקנה לו את ההבנה עד כמה הגורם הספציפי הזה שאבד, היווה בעבורו משקל חשוב במסגרת מטריצת משמעות החיים המגוונת שלו. ויקטור פרנקל מציין שאנשים המתאפיינים בפגיעה במרכיב הנפשי של משמעות החיים שלהם, חווים את מה שהוא מכנה במושג "ריק קיומי". נשאלת השאלה במה מתאפיינת חווית הריק הקיומי?
פרופיל תכונות של משמעות חיים גבוהה
על פי ג'יימס צ'רלס קרונבך (J.C. Crumbaugh), שחקר את נושא משמעות החיים וגם פיתח שאלון בנדון, משמעות חיים גבוהה מתאפיינת בתכונות הבאות: התלהבות מן החיים, כל יום הוא יום חדש, הרגשה שהקיום הוא תכליתי, הרגשה שהאדם חופשי לבחור, אין פחד מן המוות וגם לא חושבים על התאבדות, הרגשה שיש שליחות בחיים האישיים, הרגשה שהחיים כדאיים, הרגשת אחריות כלפי החיים, הרגשה שהעולם החיצוני מתאים לחיים האישיים.
לכן, המסקנה הינה שחווית ריק קיומי מתאפיינת כהיפוך ממשמעות חיים לאמור: תחושת ריקנות, תחושת זרות כלפי העולם וכלפי האדם עצמו, חוסר מוטיבציה, תחושת שעמום, חוסר יוזמה, חוסר תקווה וחוסר בתחושה של פוטנציאל עתידי במימוש עצמי.
שני חידושים על אודות משמעות החיים והריק הקיומי
במאמר זה אני מתכוון לחדש שני דברים משמעותיים. האחד: להראות שמשנתו של ויקטור פרנקל שגויה בכך שהוא ביטל את הקשר בין משמעות חיים לאישיות. לטענתי, הוא איננו יכול להפריד בין משנתו לבין משנת מורו זיגמונד פרויד, כלומר אי אפשר להבין את מושג משמעות החיים והריק הקיומי המנוגד לו, מבלי להבין את הקשר למבנה האישיות של האדם. משמעות החיים אצל האדם לא יכולה להתקיים בחלל ריק אלא היא אינטגרלית לאישיותו. השני: אציג פרשנות חדשה למושג "הריק הקיומי".
חלק ב': הקשר בין משמעות חיים לפילוסופיה
מושג האבסורד הקיומי על פי אלבר קאמי כמייצג חוויה של ריק קיומי
מן ההיבט הפילוסופי היה זה הפילוסוף אלבר קאמי שדיבר על מושג האבסורד שאדם חווה אותו בקיומו. האבסורד מתאפיין בכך שהכל מקרי, מכות איוב נוחתות על האדם ללא הסבר ופרשנות, אלוהים שותק ואי אפשר לקבל ממנו תשובה לפשר חיינו. אלבר קאמי תאר בספרו "הזר" את חווית הריק הקיומי במלוא עוצמתו. קאמי הציג את האבסורד בחברה המערבית באמצעות המיתוס היווני "המיתוס של סיזיפוס" בטענה שהאדם עמל קשות ומרים את הסלע הכבד על גב ההר ומרגע שהוא מגיע לפסגת ההר, הסלע נופל ועליו להרים שוב את הסלע וחוזר חלילה. ואף על פי כן, בסוף הספר "המיתוס של סיזיפוס" טען קאמי שניתן להניח שסיזיפוס מאושר מכיוון שמה שחשוב בחיים זה לא להגיע אל הפסגה אלא עצם תהליך העשייה היומיומית. משמעות החיים על פי קאמי הינה עצם המאמץ של האדם להזיז את האבן על גב ההר בלי קשר לעובדה שלבסוף האבן תיפול חזרה לתחתית ההר.
משמעות חיים כמרד, יצירה והתגלות
פרופ' שלמה גיורא שוהם ממשיך את משנתו של אלבר קאמי אך מפתח אותה בצעד אחד קדימה, בטענה שהאדם נחשף לאבסורד הקיומי (הכל מקרי, אלוהים שותק, מכות איוב שאדם נחשף אליהן מבלי להבין את פשרן, הנפילה לעבר המוות מבלי להבין מה פשר מסלול חיינו) וטוען שעל מנת להיחלץ מן האבסורד הקיומי, עלינו להשקיע מאמץ בשני מסלולים מנוגדים אך משלמים, אותם הוא מכנה "יצירה והתגלות". היצירה מתאפיינת בכך שהאדם מחולל שינויים בהוויה החומרית בחיי היומיום בצורות שונות של עשייה, ואילו ההתגלות מתאפיינת בכך שאדם מתחבר אל עולמות רוחניים ולאו-דווקא ארציים ופרגמטיים. שוהם מתאר את הדיכוטומיה שקיימת באדם בין "רצייה לכמיהה". הרצייה משמע לרצות לממש ולספק את הצורך הלכה למעשה, ואילו כמיהה מתאפיינת בחוויית סיפוק בעצם ההמתנה לדבר שאתה יודע שהוא לעולם לא יגיע. עצם ההמתנה היא הממלאת את האדם במשמעת חיים. שוהם מציג מטאפורה מעולם הספרות למצב של כמיהה והיא המחזה: "מחכים לגודו" של סמואל בקט.
שוהם טוען שמשמעות חיים מתממשת כאשר יש חיבור בין יצירה והתגלות ובמקביל בין רצייה לכמיהה.
האדם מעצב את משמעות חייו
הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר טען בצורה נוקבת ורדיקלית שאין משמעות לחיים! ולכן שומה על האדם לצקת משמעות לחייו באמצעות בחירה חופשית ועשייה בפועל. האדם הוא זה שמעצב את משמעות חייו במסגרת כוח הרצון, הבחירה החופשית והמימוש בפועל.
שלושה סגנונות של משמעות חיים: החושי, האתי והרוחני
הפילוסוף הדני סרן קירקגור הציג שלושה סגנונות שונים של משמעות חיים: האסתטי-חושי, האתי-ערכי והדתי-רוחני. לטענתו, ישנם אנשים שמצויים בפאזה האסתטית-חושית ומה שממלא את חייהם במשמעות הוא "ממלכת החושים" והתשוקות. לעומת זאת, ישנם אנשים שמשמעות החיים שלהם מתאפיינת בהתנהגות המבוססת על אתיקה וערכים המקובלים על החברה. הקבוצה השלישית מתאפיינת במשמעות חיים רוחנית קיצונית לעבר המוחלט אשר לעיתים חורגת מנורמות מקובלים של האזרח הפשוט (קירקגור מביא את הדוגמא של אברהם אבינו שהיה מוכן לעקוד את בנו בעבור הוכחה לאמונה הטוטאלית מול האל).
משמעות החיים ביחס לידיעתו של האדם את סופיותו, את היותו בן-תמותה
הפילוסוף הגרמני (הנאצי) מרטין היידגר טען שהמוות מהווה בעבור האדם אופק לחייו. לרוב בני אדם באופן טבעי, נוטים להכחיש ואף להדחיק את הידיעה שהם בני-תמותה. לטענת היידגר, על מנת שהאדם יוכל לחיות חיים אותנטיים, עליו לצאת מן העיוורון וההכחשה ולהבין שהוא בן-תמותה. ידיעה זאת היא אמורה להשפיע עליו בקביעת סדר העדיפויות בחייו. לטענת היידגר משמעות החיים של האדם מושפעת באופן ישיר מידיעת סופיותו. ישנם אנשים אשר מגיבים להבנה שלהם שהחיים הם לא נצחיים וכי הם בני-תמותה בדרך של רצון להנצחה. ההנצחה באה לידי ביטוי בהולדת ילדים או בכל יצירה שהאדם עושה ורואה את עשייתו נצרבת בזיכרון הקולקטיבי גם לאחר מותו. לעומתם, ישנם אנשים שמגיבים לידיעה שהם בני-תמותה בצורה אנארכית וונדליסטית בגישה של "אכול ושתה כי מחר תמות", לאמור, הנאות של הרגע בלי התייחסות להמשכיות של עצמם לעבר הדורות הבאים.
משמעות החיים הזן-בודהיסטית כשלוות נפש נירוונית
הפילוסופיה הזן-בודהיסטית מתמודדת מול הסבל האנושי והידיעה של האדם את סופיותו בכך שהיא מחפשת להגיע לנירוונה. משמעות החיים על פי הזן-בודהיזם באה לידי ביטוי כאשר אדם מחנך את עצמו "להפסיק לאחוז" ביצרים, בכבוד, באגו ובנכסים. ככל שהאדם מוותר על התלות בחומריות החיים, כך הוא מתקרב יותר לשלוות הנפש הנירוונית ושם הוא מוצא את משמעות החיים.
חלק ג': הקשר בין משמעות חיים לפסיכולוגיה
משמעות החיים על פי מידרג של שישה צרכים על פי אברהם מאסלו
הטענה המוצגת במאמר זה הינה שאי-אפשר להבין משמעות חיים אצל אדם ספציפי מבלי להבין את הקשר למבנה אישיותו. מבנה האישיות בא לידי ביטוי גם באינטליגנציה והכישורים, גם במערך היצרי-רגשי וגם במגמה התעסוקתית שלו. ניתן לחלק את בני האדם לקבוצות שונות, על בסיס מידרג הצרכים שהציג הפסיכולוג אברהם מאסלו. קבוצה ראשונה מוצאת את משמעות החיים בעצם הקיום הפיזי-פיזיולוגי. קבוצה שנייה מוצאים את משמעות החיים בהרגשה של בטחון קיומי ותו לא. קבוצה שלישית מוצאת את משמעות החיים בעצם השתייכות לחברה. קבוצה רביעית מוצאת את משמעות החיים בצורך ובציפייה לקבלה יחס של אהבה והערכה. קבוצה חמישית מוצאת את משמעות החיים במימוש היכולות והפוטנציאל במסלול קריירה מקצועית וקבוצה שישית מוצאת את משמעות החיים בחוויות-שיא רוחניות.
משמעות חיים על בסיס הצגת דיכוטומית של מבנה האישיות
דואינג מול ביאינג:
ישנם אנשים המוצאים משמעות חיים בעשייה בדואינג. לעומת זאת ישנם אנשים שמתאפיינים בהימנעות מעשייה ואת משמעות החיים הם מוצאים באינטרוספקציה פנימית באמצעות חוויה של ביאינג, חוויה של היות.
מופנם מול מוחצן:
ישנם אנשים המוצאים משמעות חיים בהיותם מוחצנים וקשורים לעולם החיצון במיוחד לאנשים. לעומת זאת, ישנם אנשים שמשמעות החיים שלהם מתאפיינת בהימנעות מקשרים המוניים ועממיים והם מוצאים את משמעות החיים שלהם בהסתגרות והתכנסות לתוך עצמם.
דיוניסי מול אפולוני:
ישנם אנשים המוצאים את משמעות החיים בסגנון חיים דיוניסי של סיפוק יצרים וצרכים מיניים, כספיים בסגנון של "אכול ושתה, כי מחר תמות". לעומת זאת, ישנם אנשים המוצאים את משמעות החיים שלהם בהימנעות מהשתעבדות לחומר וכמיהה לעולם הרוחני.
אהבת הגורל מול אהבת אלוהים השכלית:
הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה המליץ על משמעת חיים המתאפיינת באהבת הגורל, לאמור הליכה על פי תהום על חבל והנאה מחיים טעוני סיכון מול אי הוודאות. לעומתו, הפילוסוף ההולנדי בנדיקטו שפינוזה המליץ על משמעות חיים יציבה וללא סיכונים באמצעות התחברות לאהבת אלוהים השכלית.
נתינה מול לקיחה:
ישנם אנשים המוצאים את משמעות החיים שלהם בסגנון זולתני (אלטרואיסטי). הם מוצאים סיפוק בנתינה לזולת. לעומתם, ישנם אנשים שמוצאים את משמעות החיים שלהם בסגנון חיים של לקיחה ואוגרנות מן החוץ לתוכם (הפסיכולוג אריך פרום פיתח זאת בטיפולוגיה הפסיכולוגית שלו).
נעורים מול זקנה:
תקופת הנעורים מתאפיינת במשמעות חיים כפולה. מצד אחד, אין תחושה של סוף והנער/ה מרגישים שאין אופק וגבולות לשמחת החיים. מצד שני, תקופת הנעורים מלווה במצבי רוח ומשברים המשסעים את משמעות החיים האאופורית. מנגד, תקופת הזקנה מתאפיינת בחרדה מפני "החור השחור" של הסופיות והמוות ופוגעת במשמעת החיים. מצד שני, האדם הזקן מגובש במשמעות חיים סולידית ואף דוגמטית פרי של ניסיון חיים שהוא צבר במשך שנים רבות. נעורים מול זקנה מתאפיינים באופן מטאפורי בין משמעות חיים על פי ספר "שיר השירים" לבין משמעות חיים על פי ספר "קהלת", בה הכל הבל הבלים לעומת ידיעת הסופיות.
בריאות פיזית מול חולי פיזי:
בריאות פיזית מאפשרת לאדם חירות של עשייה. לעומת זאת, חולי פיזי גורם לאדם שעבוד עד כדי תלות סיעודית. בריאות וחולי הם משמעותיים מאוד בהשפעה על אודות חוויית משמעות החיים. בד"כ חולי פיזי מוביל את האדם לפסימיזם קיומי לעומת בריאות פיזית המקנה לאדם תחושה של אופטימיזם כלפי החיים.
בריאות נפשית מול חולי נפשי:
בריאות נפשית מתאפיינת בתחושת אוטונומיה, לאמור האדם מחוקק את חייו בצורה חופשית. לעומת זאת, חולי נפשי מתאפיין בפגיעה באוטונומיה, כלומר בחירותו. אחד מן המאפיינים של משמעות חיים זה החופש לבחור והחופש לעשות. בד"כ בריאות נפשית מתאפיינת במשמעות חיים גבוהה יותר לעומת חולי נפשי המקנה לאדם תחושה שהוא משועבד לגורל הבולם את החופש שלו.
הקשר בין משמעות חיים לנטייה תעסוקתית
במאמר זה למדנו להכיר שאי-אפשר להפריד בין פונקציית משמעות החיים בנפש האדם לבין מבנה האישיות. האישיות כוללת בתוכה גם את ההיבטים היצריים, הרגשיים, החברתיים וכו' אך גם את ההיבטים הקוגניטיביים הכוללים בתוכם יכולות מקצועיות. התעסוקה של האדם מהווה גורם דומיננטי בגיבוש משמעות החיים שלו, כאשר ישנה דיפרנציאציה בין תעסוקות שונות לבין משמעויות חיים שונות.
- המדען החוקר: המדען מוצא משמעות חיים בחקירת המציאות באופן מדעי ומתודי באמצעות החשיבה ולפרקים גם באמצעות היותו צפון במעבדתו.
- איש העסקים: מוצא משמעות חיים כפולה בעצם היזמות היצירתית בעסקים ובמקביל בדחף למצוא משמעות חיים בצבירת נכסים של כסף וממון.
- הפוליטיקאי: מוצא את משמעות החיים בעבודה ציבורית ובנטייה שלו להיות מרכז העניינים המשפיע והשולט על סביבתו החברתית.
- המחנך: מוצא משמעות חיים בהענקה של מידע לתלמידיו.
- החקלאי: מוצא משמעות חיים בעצם המגע עם הטבע, כאשר כפות רגליו דורכות על רגבי האדמה והוא נושם את האוויר הצח בחוץ. היכולת להנביט חיים דרך עבודת החקלאות ממלאת אותו באושר.
- מטפס ההרים: מוצא משמעות חיים לא רק במאמץ הפיזי הקשה, אשר מלווה גם בסיכוני חיים, אלא גם בתחושת הכיבוש הסובייקטיבי של ההר עליו הוא מטפס. היכולת להתגבר על קשיים ולבסוף להגיע לפסגה וחוזר חלילה.
- השופט: מוצא משמעות חיים בפוזיציה בה הוא מהווה כף המאזניים למול המציאות הפרגמטית של חיי היומיום השרויה בקונפליקטים. עבודתו הפורמליסטית של המפגש בין החוק הכתוב לחיי המעשה והפרשנות ביניהם, היא הממלאת אותו בעניין ובמשמעת.
- האמן: מוצא משמעות חיים בעצם היכולת שלו להתבטא. הצורך שלו להתבטא באמצעות שפת האמנות (ציור, פיסול, ריקוד, מוסיקה וכו') היא המעניקה לו את המשמעות המעשירה.
- הרו"ח: מוצא את משמעות החיים בתשוקה לעסוק במספרים, תחשיבים ומאזנים כפורמליזציה לחיי המעשה בעסקים.
- העו"ד: מוצא את משמעות החיים ביכולת לעמוד נחוש ובעמדה דרוכה של מלחמה ומאבק מול הצד השני לטובת מרשו/לקוחו כאשר הוא משלב בין חיי המעשה לחוק הפורמלי.
הערה:
מה שממלא אדם מסוים במשמעות חיים מספקת במקצוע אחד, עלול להתאפיין בסלידה והימנעות אצל אדם במקצוע אחר. זה בא לידי ביטוי בכך שאדם מסוים אומר על זולתו: איך הוא מבזבז את חייו על תוכן העיסוק הספציפי שלגבי זה משעמם ואף גורם לסלידה.
ההיבט הגרפולוגי של משמעות חיים על פי טיפוסי אישיות
על פי המוצג במאמר זה, משמעות חיים לעומת ריק קיומי איננה דבר דיכוטומי של יש או אין, וגם לא מצוי רק ברצף. לפרקים ריק קיומי עובר תגובת היפוך לתחושה של מלאות ומשמעות חיים ולהפך, לפרקים משמעות חיים גבוהה עלולה להיסדק, להשתבש ולהתהפך לתחושת ריק קיומי. אציג להלן את תשעת טיפוסי האישיות על פי תורת הפוטנציות של ישראל אודם שלמעשה מייצגות, על פי עמדתי, תשע הפרעות אישיות המוצגות בפסיכיאטריה. לטענתי, הפרעות האישיות הן למעשה טיפוסי האישיות, כלומר סגנונות הסתגלות קיומיים נורמטיביים. אמנם נכון, ברגע שהעוצמה של התכונות מוגברת, יש מעבר מטיפוס אישיותי להפרעת אישיות. אציג להלן את משמעות החיים של טיפוסי א-ט.
טיפוס א': הנירפה
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת בתחושה של כניעות, ניכור וזרות. חיפוש אחר חיים שקטים, סבילים ואדישים. נטייה להישרדות נעדרת ערכים וללא חוסן נפשי של ממש.
טיפוס ב': האינטגרטיבי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת בדחף להגשמה עצמית ולמימוש קריירה. הוא פרו-אקטיבי. מרגיש שייכות לחברה. חושב על העתיד. מגלה אופטימיות ונחישות מול קשיים.
טיפוס ג': האימפולסיבי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת בצורך בחירות טוטאלית, דרגות חופש, השתנות מתמדת ויזמות. בוחל ממסגרות וממגבלות מנהלתיות, בוחל ברוטינה.
טיפוס ד': הרציונלי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת באמונה בעקרונות וערכים ביחס לחברה. מרגיש שייכות לסביבה הקיומית עם תחושת אוטונומיה גבוהה תוך כדי רצון לתרום ולהיתרם בצורה מאוזנת.
טיפוס ה: האוטיסטי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת ברצון להתבדל מחיי חברה ולמצוא את המשמעות בחיים אינטרוספקטיביים. לכן, הוא חווה ניכור מן החוץ ופחות חושב על העתיד. הוא פחות יזמי. מוצא משמעות חיים בחיפוש אחר עולמות מטאפיזיים.
טיפוס ו': הנרקיסיסטי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת ברצון לאהוב ולהיות נאהב. כלומר, משמעות החיים מבוססת על היבט רגשי בינו לבין הזולת. כמו כן, הוא חי בפנטזיות של "אילו יהיה" וזה מספק אותו גם כאשר הוא איננו מצליח לממש זאת.
טיפוס ז': הרפורמטורי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת ברצון לחיות על פי עקרונות ברזל, על פי תקן נורמטיבי ודחף בלתי-פוסק להימצא בשיפור ותיקון תמידי של עצמו ושל סביבתו.
טיפוס ח': האיובי-זאבי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת בצורך להיאבק מול עוולות שהוא מוצא לנכון לתקן באופן אסרטיבי, תקיף ואף דומיננטי. הוא חווה מרירות, תסכול וניכור סביבתי. לכן, משמעות החיים שלו מתקיימת כל עוד הוא נמצא במאבק עם העולם.
טיפוס ט': האנרכי-יצרי
משמעות החיים:
משמעות חיים המתאפיינת בהימצאות באהבה רומנטית כלפי הזולת, בערגה יצרית ובעניינים של חיי היומיום של משפחה, ילדים וזוטות יומיות.
ההיררכיה במעבר ממשמעות חיים גבוהה למשמעות חיים נמוכה של טיפוסי א-ט
משמעות חיים גבוהה:
הטיפוס הרציונלי: משמעות חיים המבוססת על עקרונות, ערכים ויחסים מאוזנים בין הגשמה עצמית לבין שייכות לחברה ותרומה לחברה.
הטיפוס האינטגרטיבי: משמעות חיים המבוססת על עשייה פרו-אקטיבית (דואינג).
הטיפוס הרפורמטורי: משמעות חיים המבוססת על השתעבדות לעבודה סיזיפית, חזרה כפייתית לתיקון המעוות על פי תקן נורמה וחוק.
משמעות חיים ממוצעת:
הטיפוס האימפולסיבי: משמעות חיים המבוססת על צורך בחירות גבוהה, צורך בשינוי בלתי-פוסק והימלטות מן הרוטינה של חיי היומיום באמצעות יזמות "פירומנית" (מבעיר בערות) בלתי-פוסקת.
הטיפוס האנרכי-יצרי: משמעות חיים המבוססת על הנאות חיים, התמקדות בענייני דיומא על פי צרכים קונקרטיים בלי הסתכלות פרו-אקטיבית כלפי המחר.
הטיפוס האיובי-זאבי: משמעות חיים המבוססת על הימצאות בדריכות של מלחמה בלתי-פוסקת עם הסביבה.
משמעות חיים נמוכה:
הטיפוס האוטיסטי: משמעות חיים המבוססת על סגנון חיים אפולוני תוך כדי חתירה אל הרוחני, אל האל-חומרי/סגפני. התמקדות באינטרוספקציה ולא בעולם החיצון.
הטיפוס הנרקיסיסטי: משמעות חיים המבוססת על מומנט של רגש האהבה, לאהוב כדי להיות נאהב. הימצאות בפנטזיות של "אילו יהיה" על אף קשיי מימוש.
הטיפוס הנירפה: משמעות חיים המבוססת על נטייה לחיות בצורה נינוחה ואף כנועה ובעיקר בשלום בית עם הסביבה.
- משמעות חיים גבוהה: כפי שהוצג לעיל, בעמוד 1, ג'יימס צ'רלס קרונבך, חקר את נושא משמעות החיים וגם פיתח שאלון בנדון לפיו, משמעות חיים גבוהה מתאפיינת בתכונות הבאות: התלהבות מן החיים, כל יום הוא יום חדש, הרגשה שהקיום הוא תכליתי, הרגשה שהאדם חופשי לבחור, אין פחד מן המוות וגם לא חושבים על התאבדות, הרגשה שיש שליחות בחיים האישיים, הרגשה שהחיים כדאיים, הרגשת אחריות כלפי החיים, הרגשה שהעולם החיצוני מתאים לחיים האישיים.
- המידרג של משמעויות חיים: לכן, המידרג (ההיררכיה) שהוצגה לעיל מבהירה בפנינו שהטיפוס הרציונלי, האינטגרטיבי והרפורמטורי מתאפיינים במשמעות חיים גבוהה על פי פרופיל התכונות שהציג קרונבך על אודות משמעות חיים גבוהה; ואילו הטיפוסים: האיובי-זאבי (פרנויה מלחמתית), האוטיסטי (בדידות קיומית), הנרקיסיסטי (הימצאות בפנטזיה) והנירפה (כניעות ונירפות) נוטים לחוות יותר "ריק קיומי".
- הפרדוקס של משמעות חיים משתנה בטיפוס האימפולסיבי: הטיפוס האימפולסיבי חי באופוריה מאנית ולכן הוא חווה משמעות חיים גבוהה. מצד שני, יש בו מחזוריות מאנית-דפרסיבית של "נפילות" לעבר דפרסיות ואז הוא חווה את הריק הקיומי בעוצמה קשה. חוויה זאת עוברת גם על הטיפוס הנרקיסיסטי.
- החריגה מסגנון חיים המובילה לתחושת ריק קיומי: יחד עם זאת, אדם יכול לחוות ריק קיומי מעצם החריגה מסגנון החיים שהוא מורגל אליו. משמעות החיים של כל טיפוס עלולה להתהפך ולהשתנות. אציג מספר דוגמאות.
- הטיפוס האינטגרטיבי: שמרגיש משמעות חיים גבוהה עלול לעבור "שבר" במשמעות החיים ברגע שהקריירה נתקעת למול כישלון.
- הטיפוס הרציונלי: שמתאפיין במשמעות חיים גבוהה עלול לעבור "שבר" במידה וחיי היומיום מחייבים אותו לחיות בניגוד לעקרונות ולערכים שהוא מחויב להם.
- הטיפוס האוטיסטי: חווה ניכור סביבתי אך מוצא מזור בעולמו הפנימי. הוא מבצע תגובת היפוך של מצוקות רגשיות וחברתיות בתחושת עילוי למול אידיאליזם רוחני מטאפיזי.
- הקרימינל ששילם מחיר בריאותי כתוצאה מחריגה מסגנון חייו: פושעים שמצאו משמעות חיים בסגנון חיים קרימינלי, ושעברו תהליך של המרה לעבר חיים נורמטיביים, פיתחו מחלות פסיכוסומטיות כגון סרטן.
ההיבט הגרפולוגי משמעות חיים על בסיס הפרעות נפשיות
המצב הנוירוטי: הנוירוזות מתאפיינות בדרכים שונות כגון: חרדה, פוביה (פחד), היסטריה, כפייתיות, דיכאון, היפוכונדריה, נוירו-אסתניה (חולשת עצבים). המכנה המשותף לנוירוזות הוא הימצאותו של האדם בקונפליקט פנימי מתוח למדי.
מבחינה גרפולוגית מתיחות נפשית באה לידי ביטוי בעיצוב הקו באופן ישר ובמקביל באופן זוויתי. כמו כן, הלחץ הוא לרוב לחוץ, דרוך מאוד ואל-שטפי. ברגע שהלחץ האל-שטפי משתסע ללחץ פרע-שטפי, הנוירוזה מחריפה.
ברגע שאנחנו נתקלים בכתבי יד בתסמונת הזאת, אנו מבינים שווקטור הנוירוטיות בנפשו של הכותב גבוהה. נוירוטיות פוגעת בחוויית משמעות החיים. שכן, היא מעכבת בעד האוטונומיה של האדם, הוא מתקשה לקבל החלטות באופן חופשי ובמקביל לכך הוא רואה את החיים באופן פסימיסטי. הנוירוטי "כלוא" בתוך הקונפליקט הבלתי-פתיר והוא חווה תחושת אין-אונים.
המצב הפסיכוטי: הפסיכוזה ומחלות הנפש הקשות של סכיזופרניות שונות, כולל מאניה-דפרסיה מתאפיינות בתסמונות שונות. המכנה המשותף הגרפו-פסיכולוגי, אותו חקרתי ומצאתי בפסיכוזות ובסכיזופרניות, אשר משבש בעד גיבוש משמעות חיים גבוהה, הוא כדלהלן:
- שסע בין אותיות ושסע בין מילים: גורם לאדם להרגיש נתק עם הסביבה הכוללת, חברתית ופיזית כאחד. נתק זה מוביל לתחושת ניכור, זרות ובמקביל גם לקשיי הסתגלות דינמיים וספונטניים עד כדי איבון ותחושה של חוסר בטחון קיומי בסביבה.
- גודל אזור אמצעי גדול, מנופח ואינפלציוני: הוא סימן גרפולוגי המייצג נטייה של האדם להיות מרוכז בעצמו בצורה קיצונית עד כדי אי-יכולת לראות את האחר, כלומר את הזולת שממולו. באופן פרדוקסלי, כשהאדם לא מתייחס אל הזולת, הוא גם לא מצליח להתחבר אל עצמו בצורה אמיתית. לכן, הקבעון הנרקיסיסטי הקיצוני במצב פסיכוטי, גורם לאדם להרגיש מנוכר גם כלפי הזולת-האחר אך גם כלפי עצמו. הוא שקוע בעצמו אך במקביל עיוור לעצמו.
- ההיבט האאופורי של המאניה: כתב גדול ולא סדיר עם חיבורי אותיות מרובים מאפיין כתיבה אאופורית מאנית. מצד אחד, האדם חווה משמעות חיים גרנדיוזית ומלאה ומצד שני, באופן מחזורי, הוא נופל לדיכאונות קשים ואז הוא נחשף לריק קיומי.
האבחון הגרפולוגי האינטגרטיבי של הפרט בהבנת משמעות החיים שלו
- כל אדם מתאפיין במורכבות "קולאז'ית" של משמעויות חיים. ואף על פי כן, ניתן לומר שכל אדם מתאפיין בגזע הבסיסי של משמעות החיים הדומיננטית שלו שממנו מתפצלים ענפים נוספים של תתי-משמעות חיים. מתפקידנו כגרפולוגים לזהות מגמות שונות באישיותו של האדם הקשורות למשמעויות חיים מגוונות ובמקביל לזהות את הגרעין בזהותו של הפרט המייצג את משמעות החיים הדומיננטית.
- לשם כך, עלינו תחילה לפצל את האבחון לשלושת מרכיבי הקו: התנועה, הצורה והארגון ולראות האם יש פיצול זהותי בשלושת מרכיבים אלו ביחס למשמעות חיים. למשל, אדם יכול להתאפיין בתנועה אימפולסיבית (טיפוס ג'), בצורה כפייתית (טיפוס ז') ובארגון רציונלי (טיפוס ד'). אם כך, הוא מתאפיין בשלוש מגמות של משמעויות חיים. על פי התנועה האימפולסיבית משמעות החיים שלו היא הצורך בחירות, בהשתנות, ביוזמה ובגיוון. על פי הצורה הכפייתית משמעות החיים שלו מתאפיינת ברצון לחיות על בסיס נורמה ותקן תוך כדי שיפור תמידי של עצמו ושל סביבתו לעבר אידיאל פרפקציוניסטי. האדם חווה תהליך של חזרה כפייתית לעבר תיקון תמידי המייצג את המיתוס של סיזיפוס, לאמור, כל תיקון מוביל לצורך של תיקון נוסף וכך עד אינסוף. על פי הארגון הרציונלי משמעות החיים שלו מתאפיינת על צורך בהתבססות על עקרונות וערכים המקנים לו את האיזון הנכון בין האני כאינדיבידואל פרטי לבין הרגשת השייכות והאחריות כלפי הזולת.
- נשאלת השאלה במה מתאפיינת האינטגרציה של שלושת סגנונות שונים אלו של משמעות חיים? על מנת להגיע למסקנה, אנו נדרשים לזהות מהי המגמה הדומיננטית לעומת המגמות האחרות שהן מינוריות. את זה צריך לעשות על בסיס כתב יד קונקרטי.
סיכום
מאמר זה קורא תיגר למשנתו של ויקטור פרנקל על אודות משמעות החיים המאפיינת את אישיותו של האדם בכמה היבטים:
- משמעות חיים קשורה באופן הדוק למבנה אישיות.
בניגוד לטענתו של פרנקל שהפריד בין האישיות (תורתו של פרויד) לבין משמעות החיים, הטענה המוצגת במאמר זה הינה שמשמעות חיים קשורה בצורה הדוקה לאישיותו של האדם ולכישוריו (יצרים, רגשות, רצונות, אינטליגנציה, תעסוקה וכו').
- למשמעות חיים יש אפיונים מגוונים בהתאם לסגנונות אישיות שונים
ויקטור פרנקל נמנע מלהציג אפיונים על אודות מה זה משמעות חיים והשאיר זאת כחוויה סובייקטיבית וייחודית לכל אחד ואחד בנפרד. במאמר זה הצגנו אפיונים של סוגים שונים של משמעויות חיים בהקשר למבנה אישיות, תעסוקה וגורמים אחרים (גיל, מצב נפשי, מצב גופני וכו').
- מושג הריק הקיומי איננו מתאפיין רק בתחושת ניכור קיומית אלא יש לו אפיונים נוספים בהתאם לטיפוסי אישיות שונים
המושג החשוב שהציג ויקטור פרנקל על אודות "הריק הקיומי" המתאפיין בתחושה של חוסר שמחת חיים, חוסר במשמעות חיים, ניכור, זרות וחוסר מוטיבציה עד כדי מחשבות התאבדות, הוצג במאמר זה באפיונים חדשים בהתאם לטיפוסי אישיות שונים.
- סטייה מסגנון חיים שאדם מורגל אליו עלולה להכניס אותו לחוויית ריק קיומי
כמו כן, הטענה הינה שחווית הריק הקיומי עלול להיווצר בכל אחד ואחד כאשר הוא סוטה מסגנון החיים שהוא מורגל אליו.
- האבחון הגרפולוגי מאפשר לנו לתאר את הזהות המורכבת של האדם המכילה בתוכה משמעויות חיים מרובות ומגוונות בו זמנית
כל אדם מתאפיין בזהות מורכבת, עמוסה בווקטורים שונים ומנוגדים, זהות אותה כיניתי במושג "הזהות הקולאז'ית". יש בכוחו של האבחון הגרפולוגי לאתר ולאבחן את המגמות השונות והקולאז'יות בזהותו של האדם תוך ניסיון למצוא את חידת האינטגרציה המקנה לאדם משמעות חיים שורשית אחת בזהותו.
ד"ר יגאל ורדי – דצמבר 2019